יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
"עוגיות"
מאת: יהונדב פרלמן
משתתפים: א) אף על פי – חייל סדיר.
ב) למרות הכל – חייל סדיר.
ג) סבתא זקנה ערבייה.
(מוצב על גג בניין בעיר בשטחים. מכשיר קשר בפינה. חלונות מנופצים, רצפה מטונפת בשאריות של אוכל. למרות הכל במקום, לבוש אפוד צבאי, חבוש קסדה וחגור בחגור. אף על פי, לבוש כנ"ל, מגיע)
למרות הכל: שוב פעם אתה.
אף על פי: עוד פעם אתה.
ל"ה: מה נדבקת אלי ככה ?
אע"פ: שאל את הרס"פ.
ל"ה: יאאלה – סתום.
אע"פ: סתום אתה.
(פאוזה)
ל"ה: הבאת משהו לנשנש ?
אע"פ: משהו.
ל"ה: תביא תביא, בקושי התעוררתי.
(אע"פ מוציא מאחד מכיסי האפוד שקית ביסלי גריל)
אע"פ: קח.
ל"ה: שוב-פעם הביסלי גריל שלך ? מה נדבקת אליו ככה ?
אע"פ: (חוטף לו בחזרה) לא טוב לא כסף.
ל"ה: יאאלה יאאלה, תביא. . .
(אע"פ פותח את השקית ומתחיל לאכול אחד אחד)
ל"ה: תביא יא קמצן . . .
אע"פ: לא יודע מה נדבקתי אליהם. עוד מכתה ט', היתה לי חברה אחת, נועה . . .
ל"ה: (דוחף יד ומוציא חופן גדוש, כמה נופלים על הרצפה)
אע"פ: שבוייה שבוייה, חתיכת חזיר. . . .הנועה הזאת היתה לוקחת אותי כל הפסקה גדולה לקיוסק ליד הבית ספר. אני חושב שמאז עד היום טחנתי איזה טונה וחצי ביסלי גריל.
ל"ה: גועל נפש. תביא עוד.
אע"פ: בעדינות . . הה ?
(לועסים)
ל"ה: מה היה הסיפור עם הפלס"ר ?
אע"פ: רחוב השוהדא משהו.
ל"ה: בבית לחם ?
אע"פ: בחברון.
ל"ה: נו . . . .
אע"פ: איזו סבתא שלא יכולה לטפס.
ל"ה: על מה ?
אע"פ: על סולם.
ל"ה: ממתי סבתות צריכות לטפס על סולמות ?
אע"פ: אתה אדיוט או מה ?
ל"ה: יאאלה – סתום.
אע"פ: חסמו להם את היציאה לרחוב, היתה צריכה לטפס לגג של השכנים.
ל"ה: איפה ?
אע"פ: בשוהדא מאחורה – ליד המערה. מסכנה, בחיי. . .
ל"ה: יאאלה יאאלה.
אע"פ: יאאלה הפרצוף שלך.
(לועסים)
ל"ה: מתי הרגילה שלך ?
אע"פ: עוד שבועיים וחצי.
ל"ה: נצח – מה ?
אע"פ: נצח וחצי.
ל"ה: מה בתוכניות ?
אע"פ: להזדיין כמו ארנב עם החברה שלי.
ל"ה: שולי ?
אע"פ: איזה שולי, נגמר לפני שבועיים.
ל"ה: אז מי זאת עכשיו ?
אע"פ: מירי.
ל"ה: יש תמונה ?
אע"פ: באיזשהו מקום.
ל"ה: תביא נראה.
אע"פ: לא בא לי.
ל"ה: יאאלה – יא קמצן.
אע"פ: לא רוצה שתאונן עליה אחר כך.
ל"ה: אני צריך את החברות המסריחות שלך בשביל זה ?
אע"פ: אתה . . . מאונן על אמסטפים, יודעים.
ל"ה: יאאלה – סתום.
(פאוזה)
אע"פ: רוצה מסטיק ?
ל"ה: (לוקח) זה מה שאני אוהב אצלך, שאתה מגיע מצוייד.
אע"פ: שתהיה בריאה, האמא שלי, שוב שמה לי מסטיק פירות.
(לועסים)
ל"ה: מה השעה ?
אע"פ: שתהיה בן אדם. תגיד למה אין לך שעון ?
ל"ה: כי לי אין אימא ולמה אתה לא יכול לענות ישר ?
אע"פ: איך יעבור לנו הזמן אם אני אענה ישר ?
ל"ה: וואלה – אתה צודק.
אע"פ: אני צודק. אני נולדתי צודק. אתה רואה ? תסתכל פה, על המצח. כתוב פה: "אף על פי נולד צודק" – רואה ?
ל"ה: (קורא מהמצח) וואלה כתוב.
אע"פ: אז תפסיק לנג'ס.
ל"ה: ואצלי ?
אע"פ: אצלך מה ?
ל"ה: מה כתוב אצלי ?
אע"פ: לא רואה.
ל"ה: (מגיש מצח) 'סתכל טוב.
אע"פ: עזוב אותי. אתה כזה מטושטש – בקושי יודע מי אתה.
ל"ה: חאלאס – מה אכפת לך.
אע"פ: (מדליק מצית) תקרב הנה. (ל"ה מתקרב) "בכל . . . . בכל . . . .(שורף אותו – ל"ה נרתע)
ל"ה: תזהר יא אפס.
אע"פ: הלך הג'ל ?
ל"ה: איזה ג'ל ? הקסדה המחורבנת, עושה לי פרצוף של בטטה.
אע"פ: הקסדה אשמה – מה ?
ל"ה: סתום כבר. מה זה "בכל . . . בכל . . . "
אע"פ: משהו שמתחיל ב"בית".
ל"ה: וואלה ? באמת כתוב ?
אע"פ: תוריד את הקסדה – נראה יותר טוב.
ל"ה: (מסתכל לצדדים – בעצבנות) תעשה את זה מהר.
אע"פ: (שוב עם המצית) "בכל זאת היגענו . . . " וזהו, מחוק.
ל"ה: מה זאת אומרת – מחוק ?
אע"פ: מחוק. היה משהו ומישהו מחק.
ל"ה: מי מחק ? איך מחק ?
אע"פ: אנאעראף – אולי אלירן התחמן.
ל"ה: איך מחק, מתי ?
אע"פ: שלשום, כשנחרת בהסעה מבנייני האומה . .
ל"ה: אבל זה נמצא על הפרצוף שלי. איך אפשר למחוק לי משהו מהפרצוף בלי שאני ארגיש ?
אע"פ: זה היה כתוב לך על הפרצוף ולא ידעת.
ל"ה: דבר אחד לכתוב, דבר שני למחוק.
אע"פ: לכתוב זה הרבה יותר כואב.
ל"ה: מזת'אומרת הרבה יותר כואב. לכתוב זה בקלות, סתם לזיין את השכל.
אע"פ: תלוי על מה כותבים.
ל"ה: על המצח שלי למשל ?
אע"פ: למה מה יש מאחורי המצח הזה שלך ?
ל"ה: למה מה יש מאחורי המצח שלך ?
אע"פ: צדק. אצלי כתוב ברור, לא מחוק כמו אצלך.
ל"ה: ביג דיל. כתוב על המצח.
אע"פ: אתה סתם מקנא.
ל"ה: במי ? בך ? מה יש לי לקנא בך ?
אע"פ: שיש לי אימא, שאצלי זה ברור. שאני יודע מה אני ומי אני ומה אני עושה פה ומתי אני כבר מתחפף מפה לכל הרוחות בזמן שאתה תקוע כאן כמו שמוק באמצע החרא ולא רואה את הסוף.
ל"ה: (דורך את הנשק)
אע"פ: מה זה ?
ל"ה: אתה עולה לי על העצבים.
אע"פ: חאלאס אחי, תפסיק לשחק אותה שוורצנגר.
ל"ה: זה לא רק אתה. הכל עולה לי על העצבים.
אע"פ: ומה ?
ל"ה: אז אני הולך ל . . .
אע"פ": לפוצץ את העסק מה ?
ל"ה: למה לא ?
אע"פ: על מי ?
ל"ה: עלייך, יא חרייאת, על הסבתא שמטפסת על סולמות, מה אכפת לי.
אע"פ: תרגע גבר, אם אתה רוצה לפוצץ מישהו – תפוצץ את החארות האלה שחוגגים שם על חשבוננו.
ל"ה: אלה אנשים קדושים – קפיטו ? קדושים !
אע"פ: קדושים בתחת שלי. מחזיקים אותך ואותי כאן בתור בייבי סיטרים שלהם.
ל"ה: הם בייבי סיטר של עם ישראל ! אדיוט.
אע"פ: הופה – עם ישראל ? איזה מילים אחי. עם ישראל !
ל"ה: אתה, ממשיך לטחון ביסלי שנועה או מה שמה נתנה לו בתיכון וחושב רק על התחת שלך ועל הקוס של שולי או מירי או ציפי (הקריזה יורדת)
(פאוזה)
אע"פ: תבדוק.
ל"ה: עזוב.
אע"פ: תבדוק אני אומר לך.
ל"ה: בסדר, בסדר. . .
(מרים נשק לתקרה, דורך, משחרר ניצרה, נשמעת יריה, שניהם מפוחדים, פאוזה)
אע"פ: איזה מזל.
ל"ה: סתום.
אע"פ: איזה דפוק.
ל"ה: סתום.
(מכשיר קשר מטרטר)
מ"ק: חרגול כאן עורב, מה זה היה צריך להיות ?
ל"ה: (מזנק – חוסם) אל תענה.
אע"פ: זה המטבוחה שלך, תאכל מה שבישלת.
ל"ה: ותסתום אותו טוב טוב.
מ"ק: חרגול כאן עורב, חרגול כאן עורב, עבור . . .
ל"ה: (מרים אפרכסת)
מ"ק: חרגול כאן עורב, שומע ????
ל"ה: שומע, שומע, עבור.
מ"ק: בודדת מכיוונך עבור . . .
ל"ה: חיובי, תנועה מאחורי הבסטות עבור . . .
מ"ק: פקח עיין חרגול, פקח עיין, עבור . . .
ל"ה: פוקח עורב, פוקח.
מ"ק: רות סוף.
(פאוזה, אע"פ מסתכל על התקרה)
אע"פ: תראה איזה חור עשית.
ל"ה: (קם, מטפס על כיסא, מוציא את המסטיק, מדביק) מרוצה ? (חוזר לשבת) לפעמים זה בא עלי ככה.
אע"פ: מה בא ?
ל"ה: אנאעארף, דמיונות. פארנויות, אני בטוח שמישהו רוצה לחסל אותי.
אע"פ: וואלה ?
ל"ה: קטע רציני.
אע"פ: באמת רוצים לחסל אותך, כל הערבושים כאן מסביב.
ל"ה: כן , והרצון שלהם נכנס לי לתוך הנשמה.
אע"פ: פחד.
ל"ה: פחד מוות. אני מתחיל להזיע, כאבי בטן, לא יכול לנשום . . .
אע"פ: יאאלה גבר . . .
ל"ה: יאאלה יאאלה. . .
(פאוזה. אע"פ קם, ניגש לחלון)
אע"פ: חבל לא פוצצת כבר את האור שלהם, שמה ממול.
ל"ה: חבל לא פוצצתי אותך – יא דפוק.
אע"פ: 'סתכל, אתה רואה אותם שם ?
ל"ה: יש למישהו יום הולדת היום ?
אע"פ: לשרה.
ל"ה: איזו שרה ?
אע"פ: שרה אימנו – יא דפוק.
ל"ה: וואלה ?
אע"פ: וואלה.
ל"ה: והם עושים לה פארטיה – מה ?
אע"פ: פארטיה – ועל הגב של מי ?
ל"ה: שלך ושלי – למה לא ?
אע"פ: נשבר לי התחת מכל הסיפור הזה.
ל"ה: סתום, לך יש רגילה עוד שבוע וחצי, אני תקוע כאן בריתוק עד הקבר.
אע"פ: אפשר לחשוב, רגילה, צ'יק צ'אק ואז בחזרה לתוך החרא.
ל"ה: יום אחרי שהכל נגמר אני על המטוס לתאילנד.
אע"פ: שמור לי מקום מה ?
ל"ה: הולך לדפוק באנגים בגסט האוס עד שיצא לי כל המוח מהאוזניים.
אע"פ: לא תצטרך להתאמץ הרבה.
ל"ה: בשפכטל יצטרכו לגרד אותי מהקיר.
אע"פ: תרגע . . .
ל"ה: תבוא לגרד אותי ?
אע"פ: מה זה אבוא. על טיל.
ל"ה: תאר לך, באנג לסי, באנג מרשמלו, באנג, באנג, באנג . . .
אע"פ: באנג באנג באנג
(פותחים במחול מטורף)
שניהם: באנג באנג באנג . . . לדפוק לדפוק לדפוק, את כל העולם המזויין. . .
(חוזרים לשבת, מתנשמים)
שבת שלום
טוב לקרוא קטעים כאלה ולהזכר אפוא אנחנו חיים ומה קורה לילדים שלנו
הבן שלי חזר מהסיבוב הזה של תיאלנד אחרי כמה שנים
לשמחתי חזר ועכשיו הוא לומד
אפשר להבין את התסכול שלהם שכך הם צריכים לחגוג את ימי ההולדת של ״אבותינו״
תודה על הקריאה והתגובה דוד. שמח שהבן חזר בשלום מתיאלנד. . .יש כאלה שהמפגש עם האלימות למיניה בשרות הצבאי מותיר בהם צלקות עמוקות.