רשימה יומנית קצרצרה

. . . כל הדרך ברכבת מחיפה לתל אביב הבטתי בשקדנות החוצה, ניסיתי לתפוס דבר מה. אינני יודע בדיוק מה. ל"גמוע את הנוף" צירוף כבול ובצדק ובכל זאת – ניסיתי.
הבנתי דבר אחד. 
בתוך המכלול של הנוף בו חלפה הרכבת היה הכל למעט משהו אחד.
היו עצים, ובריכות ונחלים ודרכים ראשיות ודרכי עפר, ומכוניות וילדים מנופפים לשלום וציפורים מכל הסוגים: יונים על גג בית האריזה של עמק חפר, עורבים תועים ובז אחד על חוט חשמל, היו עלים מתבדרים ברוח, קוצים, שלוליות, זבל, אשפה, הרים וגבעות וכל זה. 
לא היו בעלי חיים. 

ליד חדרה ראיתי איש אחד הולך בשדה חשוף וכלב שחור לידו, ובעתלית היתה חצר ובה שני סוסים, אחד לבן והשני שחמחם.
אבל בעלי חיים, בכל מאת הקילומטרים הללו שמפרידים בין חיפה לת"א לא ראיתי.
הם היו שם פעם. 
אנחנו הברחנו אותם. ומאז גם הקיום שלנו חלקי אם לא חסר.