רבי עקיבא של ריאל מדריד – לזכרו של אריק איינשטיין

הרבי עקיבא של ריאל מדריד

ישנה מחלוקת מפורסמת במסכת שבת בין בית שמאי לבית הלל בעניין הדלקת נרות החנוכה. בית שמאי גורסים כי יש להדליק ביום הראשון את כל שמונת הנרות ומדי יום לגרוע נר אחד עד תומו של החג. הנימוק שנותנים בית שמאי לגישתם זו הוא: "משום פָּרֵי החג". כאשר בית שמאי מדברים על פרי החג (ריבוי של פרים בני בקר – לא פרי העץ), הם מכוונים לשבעים (!!!) הפרים שמצווה התורה להקריב בחג הסוכות בבית המקדש. ומהי ההנמקה למספר הרב של פרי הקורבן ?

 "הני שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות". (מסכת סוכה נה ע"ב). דהיינו, בחג הסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. ואם תשאלו במה זכו אומות העולם ששבעים פרים יוקרבו כנגדן על מזבח המקדש של היהודים בחג הסוכות – הרי שתשובה אפשרית מביא המדרש על הפסוק: "הנך יפה רעייתי עינייך יונים": כך ישראל מכפרין על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהן" (שיר השירים רבה פרשה ד'). ומהו פירושו של אותו פועל משונה: "יצדה" ? ע"פ מילון אב"ש: " נִצְדָּה: נעשה שממה, הוּשַׁם". כלומר, שבעים הפרים בחג הסוכות מוקרבים על מנת שגם שבעים אומות העולם יתברכו בגשמים בחורף המתקרב כי גם הם, הרי, "נידונים במים" בחג הסוכות (משנה, ראש השנה, פרק א, משנה ב).

נחזור לנרות: בית שמאי גוזרים גזרה שווה מפרי החג לנרות החנוכה: מה בחג הסוכות גורעים פר מדי יום בהקרבת הקורבנות, אף בחנוכה יש לגרוע נר מדי יום. בית הלל לעומתם טוענים: יש להדליק ביום הראשון נר אחד ובכל יום של חג יש להוסיף נר משום: "מעלין בקודש ואין מורידין". ההנחה המגולמת בנימוק זה היא כי ריבוי האור מקביל להעלאה בקודש וטוב אורם של שמונה נרות למעשים שבקדושה מאורו של הנר הבודד.

בעקבות מותו של אריק איינשטיין השבוע, התעוררה אצלי מחשבה שהובילה לחיבור מוזר בין הטעם המובא בשמו של בית הלל: "מעלין בקודש ואין מורידין" לבין עולם הכדורגל.

במקום אחר בגמרא מובא הטעם הזה כנימוק הבא לחתום את אחד מסיפורי ההתגוששות הגדולים בין שתי דמויות מפתח בעולם החכמים: רבן גמליאל ורבי יהושוע.  הבה נצא למסע בעקבות הסיפור המופלא הזה:

במסכת ברכות (דף כ"ז ע"ב) מסופר על תלמיד אחד שבא לרבי יהושוע ושאל אותו האם תפילת ערבית היא רשות או חובה. ענה לו רבי יהושוע: רשות. הלך אותו תלמיד וחזר על השאלה בפני רבן גמליאל, שהיה נשיא הסנהדרין. רבן גמליאל אמר לו שאת התשובה יקבל לכשיתמלא בית המדרש בתלמידי החכמים (בעלי התריסין – בלשון הגמרא) שפוקדים אותו מדי יום. לכשהתמלא בית המדרש נעמד השואל וחזר על שאלתו. השיב לו רבן גמליאל: חובה. ולתשובה זו צירף שאלה, אותה כיוון לתלמידי החכמים שהיו בבית המדרש, ובכללם רבי יהושוע: "כלום יש אדם חולק בדבר זה" ? משום כבודו של נשיא הסנהדרין השיב רבי יהושוע בשלילה. רבן גמליאל איננו מניח לרבי יהושוע ואומר לו: "והלא משמך אמרו לי רשות", ומיד לאחר מכן: "יהושוע, עמוד על רגליך ויעידו בך". נעמד רבי יהושוע על רגליו ואמר את המשפט "המחוזי": "אלמלא אני חי והוא מת – יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי – היאך יכול החי להכחיש את החי" ? כלומר, שני בני השיח חיים ואי אפשר להכחיש את מה שנאמר בשיחה קודם לכן (אפילו שהמשטרה לא הקליטה את דבריהם). הרב עדין שטיינזלץ מפרש כי רבי יהושוע אמר את הדברים הללו "בבדיחות הדעת", בכדי לפייס את רבן גמליאל. אלא שרבן גמליאל לא התפייס והמשיך לדרוש בהלכות השונות והותיר את רבי יהושוע לעמוד על רגליו במשך שעות רבות "עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד. ועמד". כלומר, יושבי בית המדרש, אותם בעלי תריסין שנזכרו קודם לכן, חסו על רבי יהושוע ודרשו מהמתרגם, ששמו היה חוצפית (ומעשרת הרוגי מלכות היה), לחדול מלחזור על דבריו של רבן גמליאל שנאמור בשקט – בקול.

היציאה הזו של רבן גמליאל כנגד רבי יהושוע הגדישה את הסאה במסכת היחסים בין שני האישים. יש לזכור כי באירוע קודם לסיפור זה נתגלתה מחלוקת בין השניים לגבי המועד המדויק של יום כיפור ורבן גמליאל גזר על רבי יהושוע לבוא אליו בתרמילו ובמקלו במועד שבו אמור היה לחול יום הכיפורים לשיטתו. אמרו התלמידים – עד מתי נניח לרבן גמליאל להתעלל כך ברבי יהושוע. אין ברירה. חייבים להעביר אותו ממשרתו ולמנות נשיא אחר. אלא שאז התעוררה השאלה: את מי אפשר למנות במקום רבן גמליאל. אם רבי יהושוע ימונה, "בעל מעשה הוא" –  הרי בעטיו מודח רבן גמליאל ומינויו של רבי יהושוע למחליפו ימיט על רבן גמליאל צער גדול.

את רבי עקיבא לא ניתן למנות מפני שרבי עקיבא, ממשפחה של גרים מוצאו – ואין לו זכות אבות שיכולה להגן עליו במשרה הרמה.

המוצא שנמצא היה בדמותו של רבי אלעזר בן עזריה "דהוא חכם, והוא עשיר והוא עשירי לעזרא". כליל המעלות. עמדו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה לתפקיד נשיא הסנהדרין במקומו של רבן גמליאל שעבר לחבוש את ספסלי בית המדרש כאברך מן המניין. בשלב זה אדלג מעט בסיפור. לא ארחיב על דמותו הציורית של רבי  עזריה (הצעיר – רק בן 18). הגמרא מוסיפה ומספרת כי כאשר הוזח רבן גמליאל ממקומו, נפתחו שערי בית המדרש ומאות רבות של לומדים חדשים נוספו על תלמידי החכמים שאיישו את המקום קודם לכן. המספר היה כל כך רב עד שרבן גמליאל שאל את עצמו: "דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל" ?

מיד לאחר מכן, עוד באותו יום, מתגלעת מחלוקת בין רבן גמליאל לרבי יהושוע בדבר דינו של איש עמוני שרצה לבוא בקהל ישראל, דהיינו לשאת אשה. רבן גמליאל פוסק לשלילה ורבי יהושוע פוסק לחיוב ומרבית תלמידי החכמים מסכימים עם רבי יהושוע וגישתו היא זו שמקבלת את תוקף הסנהדרין.

רבן גמליאל, משעבר את הטלטלה הכפולה הזו: גם הודח מכיסאו וגם, ברגע שניטלה ממנו זכות הוטו – נפסקה הלכה כרבי יהושוע – יורד לו האסימון והוא מבקש ללכת ולהתנצל בפני רבי יהושוע על היחס הנוקשה כלפיו בעבר. כאשר מגיע רבן גמליאל לביתו של רבי יהושוע הוא נחרד לראות את תנאי החיים של התנא, שקירות ביתו שחורים בשל הפרנסה שהיא מוציא כפחמי בהפיכת העצים לפחם. רבי יהושוע, שנושא אתו משקע כבד כנגד רבן גמליאל, אומר לו: " אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים (כמו ריקי כהן מחדרה) במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים". משיב לו רבן גמליאל: "נעניתי לך, מחול לי".  כלומר: אני מכיר בטעותי ומתנצל – אנא מחול לי. ורבי יהושוע איננו מוחל. מגייס רבן גמליאל את זכות אבותיו, את זכותו של רבן גמליאל הזקן אביו שגם הוא היה ראש הסנהדרין ומבקש מחילה מרבי יהושוע בזכות אביו – כעת נענה לו רבי יהושוע ומוחל לו.

לאחר המחילה של רבי יהושוע עולה השאלה: מי ילך לבית המדרש לבשר לתלמידי החכמים את בשורת המחילה של רבי יהושוע לרבן גמליאל. תחילה מתנדב איש פשוט, כובס, לבשר את הבשורה, אלא ש בהגיעו לבית המדרש תלמידי החכמים, שבראשם עומד רבי עקיבא, אינם מאמינים לו וחושבים כי הוא שליח מטעמו של רבן גמליאל הרוצה לחזור לכס הנשיאות. בשלב זה לוקח רבי יהושוע על עצמו את המשימה. הולך לבית המדרש ואומר את המשפט הסתום הבא: "מַזֶּה  בן מַזֶּה יַזֶּה, ושאינו לא מַזֶּה  ולא בן מַזֶּה יאמר למַזֶּה בן מַזֶּה: מֵימֶךָ מי מערה ואפרך אפר מִקְלֶה". כלומר, כהן (שתפקידו להזות מים טהורים בפרשת המים המרים המאררים) אותו כהן בן כהן (רבן גמליאל הנשיא המודח בנו של רבן גמליאל הזקן – נשיא הסנהדרין הקודם) הוא זה שצריך להזות (להשפריץ) את המים. וכיצד מי שאיננו כהן ואיננו בנו של כהן (רבי עקיבא – שמוצאו ממשפחת הגרים) בא ואומר לכוהן (האורגינלי) שהמים אותם ברצונו להזות אינם מי גשמים ראויים אלא מי מערה והאפר בו הוא עושה שימוש בטקס המים המאררים איננו אפרה של פרה אדומה אלא סתם אפר של מדורות ?

כאשר שומע זאת רבי עקיבא הוא מבין שרבי יהושוע אכן מחל לרבן גמליאל בלב שלם וכי אין סיבה שלא להשיב את רבן גמליאל חזרה לכיסאו.

אלא שישנו מעצור אחד אחרון בדרך להשלמה ולפיוס והוא רבי אלעזר בן עזריה שכזכור – מונה בינתיים לנשיא הסנהדרין. וכאן, נשלף אותו טיעון, "מעלין בקודש ואין מורידין", הטיעון  שבשמו יצאנו לגולל את הסיפור המופלא הזה, סיפור שחושף כל כך הרבה מעולמם של החכמים. על פרנסתם הדחוקה של חלק מגדולי הדור, על היצרים שהיו קשורים במאבקים סביב ההנהגה, על היחסים בין ההנהגה לבין חובשי הספסלים, על הדינמיות שבתוך תרבות המחלקות שהייתה נהוגה בבית המדרש.

א-קיצר: אומרים תלמידי החכמים שאי אפשר עכשיו, לאחר שמונה רבי אלעזר בן עזריה לנשיא הסנהדרין לבטל את מינויו ולהחזיר אותו למעמד של תלמיד מהמניין בגלל שצריך להקפיד על הכלל: "מעלין בקודש ואין מורידין" ואדם שהיה כבר נשיא הסנהדרין ולא חטא בחטא היהירות כמו רבן גמליאל, אי אפשר לגרוע ממעמדו כמכהן בקודש.

הפשרה שנמצאת בבית המדרש היא לתת לרבן גמליאל לכהן בנשיאות שלושה שבועות בחודש ושבוע אחד – לרבי אלעזר בן עזריה. וחותמת הגמרא את הסיפור המופלא הללו במילים שנמצא תלמיד אחד ששאל: של מי השבת הזאת" ? ואותה שבת, שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. ואותו תלמיד ששאל את השאלה: רבי שמעון בר יוחאי.

ובאותו פתרון שנמצא – אני מוצא את הקשר לאריק איינשטיין שלעילוי נשמתו אני יושב בבוקר זה ומגולל סיפור שידוע וודאי ללא מעט אנשים מתוך תקווה, שעוד כמה קוראים נוספים יגיעו לשורות אלו ושמעשה הקריאה שלהם בשורות אלו יישב יחדיו כמה עולמות מנוגדים לכאורה כפי שהם חיו זה לצד זה באישיותו של האיש הזה שהיה חלק כל כך חשוב מתבנית נוף הולדתי ושהלך מאתנו השבוע.

פשרה דומה להפליא מתחום הכדורגל אני מוצא בפשרה שנמצאה בריאל מדריד לעמידתם בשער של שני שוערים גדולים שמשחקים בשורותיה בעונה הזו: איקר קסיאס ודייגו לופז. קסיאס, קפטן הקבוצה שהודח מעמדת השוער ע"י "המיוחד", הלא הוא מוריניו בעונה שעברה, מתקשה לחזור ולתפוס את מקומו בשער הואיל ושוער אחר, טוב לא פחות ממנו בשם דייגו לופז "תפס את המקום בין הקורות". הפשרה שמצא קרלו אנצ'לוטי, המאמן שבא במקומו של "המיוחד" (שהועף בבעיטה לצ'לסי, בין השאר בהשפעתו של כריסטיאנו רונאלדו) היא כי קסיאס יחזור לתפקיד הקפטן ולמקומו, בין הקורות, במשחקי ליגת האלופות ואילו לופז ילבש את מדי השוער במשחקי הליגה הרגילה – ובמשחקים אלו יענוד את סרט הקפטן כריסטיאנו רונאלדו – הרבי עקיבא של ריאל מדריד.

 תהי נשמתו של אריק צרורה בצרור החיים.