יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
דימיצאנה
לְתוֹךְ הָאֲוִיר הַצָּלוּל שֶׁל הַבֹּקֶר
מִתְפָּרֵץ בָּאךְ עִם הַאוֹמְנֶס שֶׁלּוֹ
יוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר. דְּימִּיצַאנָה.
אַרְבַּעַת מִגְדְּלֵי הַפַּעֲמוֹנִים בָּהֶם
מִתְהַדֵּר הַכְּפָר הֵרִיעוּ לָהּ'
בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת לְרֶגַע
הִשְׁתִּיקוּ אֶת צִוְחַת הַדְּרוֹרִים
הֵאִיצוּ אֶת מְעוֹף הַסִּיסִים
הֲרֵי הַפֶּלוֹפּוֹנֶס בִּמְקוֹמָם
מוֹחֲאִים כַּף בְּדַרְכָּם הַדּוֹמֶמֶת
אהבתי את הקולות שמתערבבים, שמתנצחים ביניהם, לרגעים משתיקים זה את זה, קולות הטבע – הדרורים והסיסים, וקולות התרבות – צליל פעמוני הכנסיות.והמחשבות שמתעוררות, לפחות אצלי, בדבר גדולת הבורא שברא הרים נישאים וברא את האדם שבונה כנסיות וקתדרלות שראשן בשמיים…
מזכיר לי שיר שכתבתי שמתאר זיכרון ילדות של שבת בבוקר בתל אביב וצליל התפילה מבית הכנסת הסמוך מתערבב בהמית צוצלות.
עדנה
אולי תשימי את השיר שלך גם אצלך ?