סקיצות תל אביביות
לילה 1
א
הָעֶרֶב רָאִיתִי סֶרֶט
רָאִיתִי אֶת עַצְמִי יוֹשֵׁב בָּאוֹטוֹ וְנוֹהֵג.
לֹא אַתֶּם לֹא מְבִינִים
רָאִיתִי אֶת עַצְמִי יוֹשֵׁב כָּכָה
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב עַכְשָׁו
כָּכָה מַחְזִיק אֶת הַהֶגֶה
כָּכָה הָאַף שֶׁלִּי הָיָה נִרְאֶה
כָּכָה הָעֵינַיִם שֶׁלִּי הָיוּ
נִרְאוֹת אֶת הַכְּבִישׁ.
ב
הַמֶּלְצָרִית הַזֹּאת
גְּבוֹהָה וְרָזָה
עִם תַּחַת גָּדוֹל
לְבוּשָׁה שָׁחֹר עִם טְרִיקוֹ אָדֹם
מְבַצְבֵּץ מִתַּחַת לַזָּ"קֶט
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שָׁנָה ב" תֵּאַטְרוֹן
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ עֲדִי
וּבְכָל זֹאת כְּשֶׁהִיא סוֹקֶרֶת אֶת הַפָּאבּ
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ סוֹקֶרֶת תַ"סְלוֹן
ג
אֵיתָן אוֹמֵר
"תָּמִיד אֲנִי חוֹזֵר לְמֵתִים שֶׁלִּי"
אֲנִי אוֹמֵר
"עֲזֹב אֵיתַן"
בְּשֶׁקֶט
לילה 2
וּבֵינְתַיִם
לַיְלָה שְׁתייִם
דּוֹמֶה לְלַיְלָה אֶחָד
נִרְאֶה מַה יִּקְרֶה הָלְאָה
לְעֵת עַתָּה
בִּרְחוֹב הַשּׁוּק
חָתוּל חָצָה אֶת הָרְחוֹב
לילה 3
א
אֲנִי זוֹכֵר בַּמהירות
יָדַעְתִּי בִּמְהִירוּת
וְהָיִיתִי כֹּה נִמְהָר
וְעַכְשָׁו
גַּם עַכְשָׁו
אֲנִי מְמַהֵר אֶל הָהָר
ב
וְעַכְשָׁו
בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה
הָרַדְיוֹ מְנַגֵּן חֲלוּשׁוֹת
וּבְמִטְבַּח
יוֹשֵׁב אִישׁ עִם עֵט
ג
הִיא אוֹמֶרֶת לִי
לָמָּה
לילה 4
אֲנִי מְנַשֵּׁק אוֹתְךָ בְּחֶדֶר 66
שְׁבִיל צָהֹב מִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ
אוֹ מֵאוֹר יָרֵחַ אוֹ מֵאוֹר מְנוֹרָה
כֶּלֶב נוֹבֵחַ
מֵאֲחוֹרֵי גֶּדֶר הַשִּׂיחִים הַמְּאֻבֶּקֶת
שֶׁל המוטֵל
אֲנִי מְנַשֵּׁק אוֹתְךָ בְּחֶדֶר 66
ג"וֹן לֶנוֹן שָׁר אַקאפֶּלה סְטֶנְד בַּי
מִי
לילה 5
קוֹרִין אלאַל נֶאֱנֶקֶת עַל הַשֻּׁלְחָן כּוֹס בָּהיר
לִימוֹנָדַת הַבֶּכִי שֶׁלִּי מַעֲלֶה גִּצִּים שֶׁל אַלַכְּהוֹל
אַרְבָּעִים אֲחוּז הַבְטָחָה ללוּז
יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון