יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
מכותר בפסוקים על
התיבה המוגבהת
נעים זמירות נעים
על ראשי טלית עם
ריח עובש בידי
אצבע מכסף ובפי
דברי אלהים
נעים זמירות נעים
אחר כך נחה עלי
רוח הקודש
כשהתחלתי לאכול חזירים
מכותר בפסוקים על
התיבה המוגבהת
נעים זמירות נעים
על ראשי טלית עם
ריח עובש בידי
אצבע מכסף ובפי
דברי אלהים
נעים זמירות נעים
אחר כך נחה עלי
רוח הקודש
כשהתחלתי לאכול חזירים
השיר יפה ומתריס מזכיר את ההתרסה של "תפילין" ליונה וולך, אגב אצלי חזירים לא מעוררים השראה לחשוב על הבוץ והנחירות וחירחורי הקולות 🙂
רוח הקודש הנוצרית או היהודית?:)
יפה המהפך החתרני שבסיום.
רוח הקודש השירית.
רוח הקודש השירית
פרעה את הבלורית
קרעה את החולצה
הסירה כל חציצה
התירה את התפילין
והתמסרה אל החולין?
עד כמה חתרנית היתה החזרה בשאלה?
הדמיון הפרוע שלי נתון במגבלה.
רוח הקודש השירית.
רוח הקודש השירית.
אוהבת את השיר, מלבד הסוף, אני לא נגד פרובוקציה להיפך, אבל זה לא מעורר את זה, אצלי בכל אופן, זה נראה דווקא ילדותי, אבל אולי זו הכוונה? תוך שאני כותבת אני מעלה את השאלה, ואם כך הצלחת לטעמי.
חני
בבלאגן שמאחורי השיר אין שום דבר ילדותי, למרות הזמן שעבר מאז כתיבתו.
איך אפשר להתווכח עם תחושה של קורא?לפעמים מה שהתכוונו נקרא אחרת על ידי האחר, לכן יש אני ואחר, קורא וכותב, ובלי להעלב..
הטלית עם ריח העובש כל כך מוחשית
אפשר להתחבא בתוכה או להסיר אותה
אך אי אפשר לשכוח את תחושת ההתעטפות בה
מכותר בכתר הפסוקים כשומרי ראש מגוננים
שיר יפה, מתריס מאוד, כואב מאוד. אכן, השחרור השירי בא עם השחרור מהדת, אבל גרסא דינקותא חוזרת תמיד בדלת האחורית בדרך זו או אחרת. אין מה לעשות. מה ששמו עליך בשנות הילדות ילווה כל אדם לכל החיים. רני
רני
וגירסא דינקותא שלך מאי היא ?
גרסא דינקותא שלי היא חילונית, תל אביבית, יעקב שבתאית לעילא ולעילא. הוא היה נכנס לסבא שלי וכתב לו ברכה נפלאה ליום ההולדה ה-75. גרסא דינקותא שלי זה אורי זוהר בבריכת גורדון ושבתות של כדורגל ב"אליאנס" עם פשה ונח קליגר ואבא שלי. אחר כך הולכים לבקר את קישון או את שייקה ולידיה אופיר. גרסא דינקותא שלי זה שירה בציבור אצל יהודית (פודל"ה) ואריאל ברמת השרון עם כל החברים והאקורדיון. זה להישאר לישון אצל נירה רבינוביץ ולפגוש את חלפי. זה יוסי בנאי והשנסונים הצרפתים. זה סרטי הבורקס של זאב רווח. וגם כמובן המערכונים של אבא שלי בשבת ברדיו ובחלטורות, ולפרק קוליסות ופנסים עם אבי פרידמן אחרי ההצגה של אבא ולרדת במדרגות למשרד של מרים עציוני ולפגוש שם את יורם גאון ולהגיד לו כל הכבוד על "מבצע אנטבה", יופי של תכנון. וללכת עם סבא שלי לטייל ברחוב לאט ולדבר על ניטשה, על ליבוביץ", על אלתרמן, על שלונסקי, וכמה לעזאזל מנחם בגין הוא נורא ולא טוב לנו ולהפגין נגד מלחמת לבנון. אי אפשר לברוח מזה. תאמין לי, ניסיתי. גם אם תעטה כסות כזו או אחרת מבעד למרווחי הבד, זה יבוא עדיך. בחלומותיך. רני
רניל"ה. ידעתי את זה בלי לדעת את הפרטים. על הקשר העמוק עם סבא ידעתי מהסיפור הנפלא שלך אודותיו. שאלתי מפני שכפי שאמרת, אני הרי חוזר עם גירסא דינקותא שלי, ואילו אתה חוזר לאיתקה שזקניך מדור ראשון ושני רחקו ממנה מאוד.
שיר יפה… בגלל התאור של הפרטים החזיר עושה את זה ברור מידי… לא נובע מהשיר, הייתי מסתירה את ההתרסה שתנבע מתוך עצמה.
להתראות טובה
טובה
השיר הז בא מעידן אחר. כאשר הוא נכתב הוא היה מאוד נכון לי.
יהו-נדב "נדי פניני"
אין מה לעשות
העבר בדמינו זורם ומבעבע.
העזת למרוד ביוצר ולטעום מהיצר
וגם להחשף על במת הנפשות הפועלות
אבל נשארת קשור לשורשים
באדמה ובאויר
בחומר וברוח.
התפעלתי מהביוגרפיה הצבעונית של רני
אולי בגלל הידוענים ובעיקר מה שייצגו
בתרבות הישראלית.
אבל לביוגרפיות שלנו הפרטיות יותר
הציוניות החלוציות בהתישבות העובדת
יש מקום של כבוד ראוי בלב ובמשפחה.
בשיר "מכותר בפסוקים"
דו משמעות של מכותר, מוקף מסביב
האם הכיתור ככתר או ככבל?
הפסוקים מהינקותא ככתר לראשך
אבל הצורך בפסק זמן משך לחזיריות
וצורך בהתרסה ובשבירת כלים וגבולות.
אתה לא כל כך מפחיד, נשארת בן אדם..