שיני בנים

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

ישנם רגעים שאני לא יכולה יותר. זה קורה בערך מיליון פעם ביום – שיש לי הרגשה שעוד רגע ואתמוטט. ואז שוב עולה הכעס הנוראי על ההורים: למה הם הטילו אותה עלינו. מה חטאנו ומה פשענו שהפילו עלינו את התיק הזה.

כבר שלוש וחצי שנים, ועכשיו זה השיא, כי אנחנו רוצות לשים את אחותנו הגדולה, נכת הנפש, בבית אבות לתשושי נפש, ומה שצריך לעבור כאן מול הממסד האטום הוא לא ייאמן ממש.

בשלוש השנים המרוכזות האלה שאנחנו מטפלות בה, אנחנו עושות, אחותי הנוספת ואני, את מה שהורינו לא עשו כל השנים בשל חוסר אחריות נוראי. נלחמות מול הממסד שהם פחדו ממנו, ובגלל זה פשוט הזניחו אותה בשל מורך לב וטיפשות ופרימיטיביות ואוזלת יד פושעת שהפכה לבכייה לדורות. הם עשו כאלה נזקים בכך, לכולנו, גם לה, וברור לי שאפילו לא היה אכפת להם שהם מעוללים את זה לנו, לכולנו.  

וכל הימים מיזדמזם לי בראש ה"האבות אכלו בוסר, שיני בנים תקהנה" הזה. ונדמה לי שזה באמת מין חוק קוסמי כזה, ואין מה לעשות נגדו. האבות תמיד יאכלו בוסר, ושיני הבנים תמיד תקהנה. ואין צדק, ואין מה לחפש צדק, גם לא צדק פואטי. ההורים לכלכו, את עכשיו תנקי. רוצה, לא רוצה, אף אחד לא שואל אותך.