התלמידים שלי בסדנאות הכתיבה לא מרבים לקרוא ספרות יפה. אני שואלת אם הם מכירים את אלזה מורנטה. מביטים בי בעיני עגל. עמליה כהנא כרמון? שוב אותו מבט מטופש. על מי הם שמעו? רם אורן, א.ב.יהושע, דויד גרוסמן, עמוס עוז, בוודאי. ברנר, מישהו? סורי, חלק לא מכירים. מעטים כן. ברדיצ"בסקי? עיניים אטומות. עגנון זה כן, הם מכירים, למדו בבית הספר. ...

  ב"אש בבית", ספרה הרביעי של איריס לעאל (זמורה ביתן), היא בודקת באיזמל מנתחים אינטנסיבי ורב עוצמה את המקום שבו נדפקים הדברים ומתעקמים לנצח – בחיקה החמים של המשפחה. זה… ועוד כמה הערות שלי על הספרות "העדתית".   יחסי אימהות-בנות כבר פרצו מזמן את  הגטו הדלוח של "ספרות הנשים", ויש להם היום מעמד הרבה יותר משמעותי וחשוב מפעם, בין השאר ...

  ספרו החדש של ידידי ירון אביטוב, שכננו לבלוגייה.  "הומלס", ספרו השנים עשר, הוא רומן סיפורים מיוחד במינו על גבר שהופך להומלס – טקסט יוצא דופן שנע בין מציאות לדמיון.   התכבדתי לערוך את הספר, וזו הפעם השנייה שירון ואני עובדים יחד על טקסטים שלו. ערכתי גם את ספר המסע שלו "יומה", שיצא ב"גלורי" ב- 2004. אבל העבודה על "הומלס" ...

  לא יודעת מה טוב יותר, לקבל עווית סופרים בשורש כף היד מרוב כתיבה בבלוג, או "עווית זין", כמו שקורה למריאן פיית"פול בסרט בריטי חביב אחד שראיתי לאחרונה, בו היא מקבלת עווית סופרים ומרפק טניסאים בגלל שהיא עושה ביד לגברים במועדון בסוהו. מכל מקום, כדי להיות בלוגר טוב צריך לעבוד. וקשה. ונדמה לי שמעטים יודעים לעשות את זה. ואין כמו ...

  "זרה בגן עדן", ספרה החדש של רות אלמוג (זמורה ביתן) הוא בעיני פסגת יצירתה: טקסט חמקמק ומטלטל בו זמנית על בני הדור השני לשואה. הרשימה פורסמה ב-30.10.08 בגיליון 313 במגזין טיים אאוט.   בעשורים האחרונים התרבו ספרי דור שני בספרות העברית, אבל רק מעטים מהם באמת מצליחים לקלוט ולהכיל כהלכה את חווית הזעם, הכאב, חוסר האונים והבלבול שבו חיים ...

  פעם, בחזרה של הפילהרמונית, הביט המנצח בצ"לן הראשי, שישב עגום פנים כל שעת החזרה. "מה יש לך?" שאל המנצח הנודע. "למה פניך נפולות? אתה לא אוהב את הטמפו שלי? אתה לא אוהב את מוצרט?" "זה לא זה," ענה הצ"לן הראשי, "אני לא אוהב מוזיקה."   את הבדיחה הזו קראתי אצל רחל איתן ב"שידה ושידות", בקטע שעוסק בקשיי מלאכת היצירה, ...

    אינני יודעת כמה פעמים כתבתי את הדברים האלה בעבר, בטח כמה וכמה, רובם בבלוג הקודם שלי. אני מאמינה שעולם הדפוס יגיע לקיצו בעוד עשר-עשרים שנה, ועולם הרשת יירש אותו! גם לגבי ספרות. ומי שיש לו יותר ביצים ופחות דעות קדומות, יכול להיכנס לעולם הזה כבר עכשיו.   בעקבות סדרת הרשימות שלי על הוצאות במימון מחבר, שאלה אותי סיגל האם ...

    בעקבות הרשימות שלי על הוצאות במימון מחבר, אני נשאלת מה בכל זאת כל כך רע בלהוציא בהוצאות כאלה.    אז רציתי להוסיף את מה ששכחתי לכתוב בכתבה ההיא, והוא את רגשותיהם של אלה שהוציאו בהוצאות הללו.   מה שהם מרגישים זה לא שמחה על ההגשמה וההישג, אלא תחושה איומה של תרמית. כל מי שהסכים לדבר איתי אז, כשניסיתי ...

  בתגובה לפוסט של רונן א.קידר ומוקדש לחנה טואג זה היה לפני 18 שנים. קיץ דביק, יולי 1990. כרגיל קמתי משנתי בשעת צהריים, והקשבתי להודעות על המשיבון הענתיקה שלי, שאיזה חבר אמר שיש לו גודל של טנק מרכבה. פתאום אחרי שלוש הודעות הייתה הודעה מאדם שלא הכרתי, שהציג את עצמו כמוקי רון, עורך של סדרה חדשה בהוצאת "עם עובד". אמר שהוא ...

 (הרשימה הנ"ל מתייחסת רק לסיפורת, לא לשירה). באותה תקופה בה עבדתי בהוצאה במימון מחבר, כתבתי ביקורת ספרים בעיתון "העיר". אחרי שעזבתי את ההוצאה, הצעתי לעורך שלי לעשות כתבת תחקיר גדולה על העוול של ההוצאות במימון מחבר, כיצד הן משלות לקוחות, מחירי הגזל, ועוד. מובן שהוא התנפל על המציאה בשתי ידיים ונתן לי אור ירוק: הרי טרם נעשה תחקיר כזה בעיתון ...