גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
בימים שהנפש גועשת ואין שקט וגם בימים אחרים אני מוצאת מרגוע בצבעי המים שבעדינות מלטפים את ליבי, שעורי הציור אצל איריס קובליו הם המרפא לנפש שלי, אני חוזרת מהשעור עם עוד ציור ועם שמחה שאין כמותה, גם כשהציור לא כל כך מצליח, אינני ציירת, אבל אני אוהבת לשלב כתיבה בציורים שלי ולראות את כתמי הצבע הופכים מול עיני למשהו חי.
פטריה
שלמותה העגלגלה, בטנה הרכה,
האדמה הפועמת בה.
כלוב הפלסטיק שמבעד חלונותיו
מציץ העולם.
טעם ילדות.
ועוד ציור טרי לגמרי מעורר תיאבון {שלי בכל אופן}
חני,
זה כייפי כל כך הציורים האלה,
וקסם המילים שלך.
אהבתי את הפטריות ואת החמשיר שלידן 🙂
הציור השני הזכיר לי הגדות לפסח מאויירות,
וחשבתי בחצי-הומור שאולי תאיירי הגדות אלטרנטיביות ?
רונית, רעיון טוב אגדות פסח אלטרנטיביות, יש לי כמה רעיונות בקשר למכות..
חני, זה פשוט פיוטי, עם המילים יש לזה המון כח
להתראות טובה
טובה נשמה, תודה!!!
חני, הציורים שלך צנועים ועדינים ואני אוהבת כאלה
שולמית, אני אוהבת את ההגדרה שלך צנועים
סוזי האם זו אמורה להיות ביקורת בונה?
את נוגעת בצבעים בצניעות עדינה וזה עובר. רואה גם את ההשראה של איריס – מים כמו דמעות , כמו מי חיים . טוב למורה שאלה תלמידיו. טוב לתלמידים שזו מורתם.
נכון מירי, המים באמת כמו דמעות ועם הרבה רגש ומה שעל הדף זהו, אין הזדמנות שניה
חני, האקוולים כל כך נעימים למראה, חיים בריחם…באמת מעוררי תאבון אפילו אין צורך ברוטב ואפשר להתענג רק מהמילים.
(והמורה, בטח חוויה)
תמי , איך הרגשת אני באמת אוהבת לצייר את מה שאפשר לאכול ולהריח..
אהבתי את המילים וההקשרים שעשית.
תודה אביטל שהבחנת במילים ובהקשרים זה מבחינתי העיקר
באמת נראים טעימים הציורים שלך. כיף.
אחרי שאני מציירת אני חייבת לאכול את האוביקטים, וכנראה זה עובר לציור..
דלעת? עגבניות?
איזה יופי (וגם מצטייר לך יפה).
פה – קפה וסיגריה 🙂
אמיר, זה לא שאני פוצחת בבקר באיזו דלעת טריה, אני גם עם קפה ושאר נוגדי בריאות, אבל בבקר הזה יכולתי לנשום רק מלצייר אותם
יופי של ציורים.
אני דווקא לא מסכים עם הכיתוב הנלווה. אני בטוח שהפטריות של ילדותך לא הביטו אלייך דרך הפלסטיק.
גיורא אתה מאוד צודק ובילדותי לא הכרתי פטריות בקופסא ובטח לא שמפניון, רק כאלו שצמחו בחורשה, אבל השיר רומז מעט על דיוקן עצמי{בקשר לעגלגלה אני בדיאטה עכשיו..}
איזה יופי!
פשוט כיפים הציורים עם הכיתוב, עושים חשק לעוד.
תודה לך חני, יש להזהר, אני עלולה לקחת הבקשה לעוד ברצינות
איזה כיפיים הציורים שלי. מרחפים כאלה. אופטימיים.
הציורים שלך, חחחחח. איזה פליטת פה משונה. אולי גם אני צריכה לבוא ללמוד אצל איריסקה.
יופי חי חני
תלמידה ומורה מורה ותלמידה
אחת לא קפדנית ואחת לא ביישנית וביחד יש לימוד ממש
ואחר כך הכל יכנס לסיר ויהפוך מרק משגע 🙂
יעל את באמת צריכה לבוא, זו חוויה נפלאה, ואני מוכנה שהציורים יהיו גם שלך! בשמחה
נכון ריקי , באמת ראיתי את האוביקטים בעיני דמיוני שטים בסיר..
יופי של מרגוע חני, הציור טרי וטעים. כל כך מזדהה עם הביטוי לסערת הנפש המוצאת מנוחתה ולו הזמנית בכתיבה או במשיכת המכחול.זכית במורה נפלאה ומורתך זכתה בתלמידה נהדרת
תודה מוישלה, באמת זכיתי!
חן רב בכל המלים המצויירות, גם אני אוהבת ציורי מים. יש בהם אווריריות מחד, יופי ועומק. המעט שבהם עושה הרבה בלב.
לבנה אהבתי מאוד את" המעט שבהם עושה הרבה בלב" מדויק
זה מקסים מקסים מקסים ! יש באיריס יכולת מדהימה ללמד ציור עם השראה. לא העתקה שטחית של הטבע.צבעי מים הם מדיום שמאפשרים את זה ומשאירים את כתב היד של המצייר חופשי.
הוי לוסי, שמחה שאת לא חושבת שזו בושה לאומנות הציור.. אני מנסה תמיד לתת לטבע {הזעיר, פרי, כוס} משהו אחר גם, תודה!
יש בציוריך הרבה תום ועדינות ואף השיר יפה, חני