גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
אומרים לי תפתחי את הנשיות שלך
ככה על הניר, חופשי.
איך ואצלי זו אבן קטנה שחורה
נוקשת מתוך בבושקה ענקית
על המדף המאובק בגן אסתר
בלועה בתוך האחרות
קפואת חיוך.
באויר שרידי הבנים על הבנות
ואני אגרוף זב דם
מבפנים.
אלי מגיע רק ההד.
צורחת על הרצפה
בארגז החול.
גברת-ילדה
"ואני אגרוף זב דם
מבפנים."
ביטוי חזק כל כך של הרגשה, לעומת מ שאומרים לך!
נכון חנוך זה מול זה
הזדהייתי.
תודה אביטל
"קפואת חיוך"
כך הייתי קוראת לספר השירים שלך, וגם עושה לך כזה ציור
יפה השיר, נוגע וזב דם
מבפנים
(סליחה שלקחתי ממלותיך לתגובתי)
שם יפה קפואת חיוך, וגם מילותיך הקפואות על הצג מלאות חיים עבורי ,מעודדות
חני, חזק מאוד וטעון מאוד. הדימוי של האבן הנוקשת בבבושקה ממש ממש מצוין.
חזק חני, חזק כאב האחרות, "תהיי תעשי, תרגישי. למה את לא?! עכשיו מודרני לרקוד ריקודי בטן, קדימה תלכי" שני הדימויים שציינו המגיבים לפני מדממים בעוצמתם
תודה אורה ובקשר לרקודי בטן בגלגול הבא..
תודה סיגל, היא עוד נוקשת האבן, לא מתעייפת..
אוי לאסתר שתהליך הסגירה הנשית מתחיל בגן הצנע שלה.
דווקא אסתר היתה גננת לדוגמא מספרים לי, אני לא הייתי ילדה לדוגמא..
קשה החיפוש אחר הנשיות וביטויה.
לי הספיקו השורות עד : בלועה בתוך האחרות.הנשיות כאבן קטנה שחורה כלואה בתוך הבבושקה, חזק מאוד.
החלק הזה נפלא בעיני:
"אומרים לי תפתחי את הנשיות שלך
ככה על הניר, חופשי.
איך ואצלי זו אבן קטנה שחורה
נוקשת מתוך בבושקה ענקית
על המדף המאובק בגן אסתר
בלועה בתוך האחרות".
תודה יעל שמחה שאהבת
לוסי הבנת בדיוק מה שרציתי לומר, תודה!
יפה, וכמו שכלם גילו, בעיקר דימוי הבבושקה בתוך בבושקה.
תודה לך סבינה יקרה
להיות אישה לעיתים זה חלום שקשה להגשימו. משום שקרקעית הזיכרון שלנו מתרגם את התחושה כמכה.ואת במילותייך אמרת את זה יפה פי כמה.
רחל, כמה את חכמה
אמירה חזקה לגבי הפער בין החיוך בחוץ והאגרוף זב הדם בפנים וגם על הדרישה לחשיפה והחדירה לאינטימיות של הדוברת מצד אותם "האומרים לי" שנבחרו לעמוד בראש השיר
בדיוק אהוד, הפער הזה, הבנת
בוקר טוב, חני, מה שלומך?
השיר כואב, נשמע כמו איזו טראומת ילדות…
גבריאלה, מילותיך זורחות אלי מהצג, אני היום בסדר{כבר לא בלועה} ואולי אולי זו באמת טראומת ילדות גרמת לי לשקוע בזכרונות..
החלק הראשון חזק מאוד, חני
אישה, ילדה, בובה
מהדהדת את התגובות, דימויי הבבושקה, גם בבלועה, נפלאים.
תודה סמדר, אני באמת רואה שכולם מתחברים לחלק הראשון אבל השני חייב לצאת אחרת יהיה דמום פנימי…
חני, מהדהדת חזק קריאת קדומים זו בתוך השיר ומעבירה באופן חריף ואותנטי חווית ילדות הנפתחת על הניר.
שיר נפלא
ושאף אחד לא יגיד לך…
כי נפשך מאירה בעולם את דפי השיר
מוישלה, מה נותר לי לומר? תודה על מילותיך ועל היותך אתה , אני מרגישה תמיד שאתה מבין את הזב דם מבפנים והשאר גם.
מזהה .. רק משום מה רוצה עוד!
עוד מה אומי? ספור על הגן? הנשיות? אולי בהמשך..
חני יקרה, ומכל זה הרי שירה נכתבת.
שולמית, אז כדאי היה הכל? אני לא יודעת{אולי כן}
כמה נכון
ההד של הילדות הרחוקה מגיע ומשפיע גם היום (ולא נמנה את השנים שחלפו מאז).
שיר יפהפה ,חני, הצלחת לבטא את הפער בין תפיסת הכלל לבין חווית הפרט היחיד,מבקשים מהדוברת "להשפריץ" את נשיותה החוצה על הדף, אבל זו בלועה בתוך בבושקה ענקית , כלואה בתוך עולמה של ילדה קטנה, רגישה שעדיין מדממת, חבקי אותה ,חני, יקרה, הלוואי ויכולתי אני
תודה חנה על רגישותך החכמה, אני באמת מנסה לחבק, אבל היא חמקנית לפעמים..
תודה גיורא, על ההבנה שלך
העברת נוגה מאד את הדמדומים ההם של הילדות, ובתוך זה נשיות שמתהווה,
אם יש נשיות בעולם.
החיים מתרחשים איפשהו שם,
ואת מחוץ לכל זה…
קולטת הדים של, סגורה בתוך, לא מתחברת ומתמזגת עם השאר, עם מה שקורה,
בעיקר עם מה ש"אמור" לקרות.
תמיד מפתיע מחדש כמה אנשים הרגישו ככה, כנראה שכולם .. בסופו של דבר.
לאבן השחורה כאן יש תפקיד של מתעדת כמו במטוס ?
רונית הסברת לי את עצמי בדרך מיוחדת, תודה והאבן השחורה, גם כנוצרת ומתעדת, איך הבנת?
כשנמצאים מבחוץ,
ולא מתערבבים,
יש יכולת זמן ותבונה להתבונן במה שמתרחש,
ולתעד.
ימי הדמדומים ההם של הילדות…..
כל תמצית הרגש של כל החיים שאחר כך,
הסירופ המרוכז כולו, נמצא שם ..