גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
יש משהו יותר ישראלי מנילונים? בידי אנשים ברחוב, פועלים זרים המחזיקים אותם כתעודת זהות, קמוטים בצידי הדרכים, פורחים בשמורות טבע, טבועים במי הכנרת או הים התיכון, מעין תפרחת שקופה מקופחת, נמצאים שם תמיד בשולי החיים שלנו, יש ולנילון כזה קורה רגע של חסד, משב רוח קל מרים אותו והוא מסתחרר ורוקד בעונג, עד שנופל שוב, הנילונים גרמו לי לכתוב עליהם, אני מביאה כאן שיר אחד מאוסף השקיות שלי {תמיד טוב לשמור שיהיה, לא? מחר אביא עוד אחד אולי, שלא להעמיס עליכם שקיות, צריך הרי לשמור על כדור הארץ גם משירי נילונים..}
נילונים
שדיה, הוא חשב
בשפה של פועל זר.
שדיה וכל גופה
רשרשו הנילונים בידיו.
ש..ש..שדיה
שדי בהם
וגם הרווח ביניהם.
מה קוראים לך גברת קטנה?
אפשר טלפון בבקשה?
חום גוף של גבר
יעשה לך טוב
בנשמה.
לא, אני לא בוכה,
לא, זה לא בגללך.
אף פעם לא חשתי בכזאת קרבה
גבריות כואבת בבגדי עבודה.
זה בגלל היותי המונעת ממני
להיות באמת צריכה,
בגלל שאת הנילונים שלי
לעולם לא אוכל
לרוקן לשלך.
חני, לא בטוחה שהבנתי לגמרי (בבית השני זה היא עונה לו, נכון?) אבל יש בשיר משהו באמת חם ומתוק.
בבית האחרון זו האישה מדברת {סליחה שאני לא מנקדת}
🙂
את הניילון שלי ארוקן בשבילך יותר מאוחר…
יפה חני, אבל לא בטוח שמוסיפות פה השורות
"אף פעם לא חשתי בכזאת קרבה
גבריות כואבת בבגדי עבודה.
זה בגלל היותי המונעת ממני
להיות באמת צריכה."
וגם שיר הקלפנים שלך ב"משחקים בבננות" גדול.
חני, ניפלא ממש אהבתי
תודה לך אורה יקרה
תודה אמיר, אני לומדת ממך הרבה!!! כבר ערכתי מחדש אצלי את השיר, פשוט קשה להפרד משורות שלפעמים הן התחילו את המחשבה…
רגיש, מיוחד.
ההסבר קודם לשיר מיותר לדעתי,
וגם ההסבר בתחילת הבית האחרון.
יפה.
תודה איציק, כנראה אני אוהבת להסביר ולהקדים הקדמות..
יפה. אני תמיד חושבת שלו הייתי רקדנית הייתי רוקדת את ריקוד הניילונים.
מענין אומי, כי בדיוק היום בתי הרקדנית ראתה את שירי הנילון שלי ואמרה שמתחשק לה לעשות רקוד על נילונים..כנראה גם את רקדנית, לפחות בפנים
יפה חני, מקווה שמשטרת ההגירה לא תעלה על עקבות הפועל (פֹּה-אֵל שדי) המדליק כאן אש זרה:)
תודה משה יקר, תמיד אתה מפתיע במשחקי מילים קולעים
חני
שיר נהדר. מסכימה עם אמיר. את לא צריכה להסביר שום דבר. והפעם גם קטע הפרוזה מיותר. כלומר הוא יפה, אבל לפוסט אחר, אולי עם צילום.
ממליצה לך להכנס לפוסטים של זהר איתן. באחד מהם יש צילום מדהים, רמברנטי ממש של… נילון- פלסטיק. אבל אולי זה לא הכוון שלך… בכל אופן מאד מאד נהניתי (וגם בינתיים רוקנתי את כל שקיות הניילון שלי מהזבל השבועי—)
🙂
מסכימה עם איריס. ההקדמה לקחה אותי למקום אחר, לאפשרויות אחרות. ומהבחינה הזאת השיר היה הפתעה, נעימה ! ויזואליט מאוד אהבתי את הנילונים הרוקדים ברוח. גם אני אוהבת להסתכל עליהם מקבלים חיים,רוח ונשמה.
תודה לוסי ניכר שאת ציירת ורואה בתמונות!
איריסית, פעם ראיתי סרט על שקית נילון ברוח, ופתאום נזכרתי בו בעקבות מה שכתבת באמת צלום היה יכול להתאים לקטע הראשון, או הסרט הזה, תודה על המחשבה
חני, איזה יופי – לקחת נילונים ועשית מהם שיר עם ארוטיות ותובנות חברתיות ואישיות. יופי של שיר.
מציעה לוותר על הטקסט בהתחלה (השיר עומד נהדר לבד) וכן לחשוב שוב על הבית השלישי: אולי לוותר על שורות 5-6 ולכן לנסח בהתאם את שורה 7. לשיקולך.
יפה הקטע ויכול לעמוד ברשות עצמו אם תפתחי אותו קצת ,גם השיר יפה ורגיש בעיני אהבתי את המטפורה המבטאת את חוסר הסיכוי בקשר הזה: את הנילונים שלי לא אוכל לרוקן לנילונים שלך
תודה חנה, הקטע הראשון באמת מתאים יותר לשיר אחר שיש לי על נילונים, אשים אותו בקרוב, לא רוצה לרוקן עליכם את כל הנילונים ביחד
תודה מירה, באמת שיניתי אצלי את השיר כפי שהצעתם, סומכת עליכם{אמיר ואת}
אותי פחות משכו הנילונים ויותר הרצון שלה בפשטות הנילונית.
אהבות הפכו למנוילנות מידי )
לא חשבתי על זה, כיוון מענין!
נותן לי הרגשה שאני חיה בבועה: פועלים זרים, כשאני בנזירות מעייני!
אם היא רואה גבריות גוברת בבגדי עבודה – מיצוי מילולי יפה של תחושה חזקה – מה מרחיק את אפשרות ההתמזגות בין הניילונים? רגש הוא שפה כלל עולמית. אוהבת את הבית האחרון, וקצת צפוף לי מדי עם שני דוברים ישירים.
סליחה, גבריות כואבת, כמובן.
חושני, חום יולי אוגוסט, בלבול, מבוכה, מתוק גם כן – כל אלה עולים מהשיר.