גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
בתחילת השנה שמתי לב שאני תופחת פה ושם, בהתחלה חשבתי שהזוית של הראי לא בסדר, אחר כך כעסתי על המצלמה של בעלי שמתעקשת לתעד אותי בזוויות לא מחמיאות ובסוף נאלצתי להודות שזו אני והגלידות, והגרעינים השחורים והשזיפים והאפרסקים והתאנים, ועוד וכיוב". בפרץ התלהבות בלתי אופייני נרשמתי למכון התעמלות שבמסגרתו הובטחו לי פגישות עם דיאטנית, כמובן בתוספת סכום לא פעוט, אבל מה זה לעומת להכנס שוב לגי"נס הישנים? אז התחלתי, שכיבות בטן, נשיפות שאיפות וגם פגישות עם הדיאטנית המקסימה,תמר. עד מהרה מאסנו שתינו בספירת הקלוריות וברשימות השקריות שהכנתי בחריצות,של מה אכלתי במשך היום{אם זה בעמידה זה לא נחשב} נמאס לנו גם למדוד היקפים והתחלנו לשוחח, הסתבר שהיא למדה מוסיקה ברימון ועקב החיים נאלצה להסתפק במקצוע פחות יצירתי אבל יותר בטוח, והחלום שלה הוא לכתוב מוסיקה ולשיר, במשך הזמן מצאתי את עצמי מביאה לה שירים שלי,יותר פזמוניים כאלו, היא בבית הלחינה אותם ובפגישות בדלת סגורה, היתה שרה לי אותם, זו היתה חוויה נפלאה, באמצע היום ללא ליווי מוסיקלי, בסטודיו סי, לקול נשיפות המתעמלות מבעד לדלת הסגורה שתינו עם השירים, לאחר שהלחינה כמה היא הוציאה דיסק, ואם הייתי בקיאה בנפלאות האינטרנט הייתי מעלה לכאן שיר או שניים, מכיוון שלא, אביא לפניכם את מילות השיר הראשון שהלחינה, שיר שכתבתי באיזה יום נישואין שלי .
{נ.ב. בסוף גם רזיתי קצת}
רציתי שנישן מחובקים
רציתי שנישן מחובקים
נפצח גרעינים לקערה אחת,
לא נכעס על הילדים
נאהב את אלוהים.
רציתי להקריא לך שירים
שתלטף לי את הלב
ביד פתוחה.
תחבוש לי את הזכרונות
תמחל לי על הכשלונות.
חשבתי שאפשר להיות שניים
שניים שהם אחד
זה ימשך לעולמים.
חשבתי שיש דבר כזה
להכיר אותך
להכיר אותי.
רציתי לא להיות לבד
גם במחשבה.
אבל טעיתי
רק חשבתי
שרציתי.
חנה,
סיפור הרקע העלה כמובן חיוך. (אם זה בעמידה זה לא נחשב – הרי זה משפט ענק שהראש הכחול יכול לקחת אותו למקומות מאוד רחקוים).
והשיר – קליל קליל ואז עוקץ בסוף. בקיצור, כמו דבורה. או אפילו עקרב.
נ.ב. ומי לא רצה?
(ואגב, "קטנה" – לדעתי תופחת בהתחלה ולא טופחת).
תודה מירה ותודה על התופחת, אני טופחת על שכמך בתודה, תיקנתי
הפשטות והכנות והאמינות של השיר עושה אותו חודר ונוגע.
נכון איציק, רק כך אני יודעת, פשוט!
סיפור נפלא, שיר קולח. לעשות מוזיקה זה תענוג וגם מרזה.
תודה לי, באמת ליצור זה מרזה {אשרי המאמין…}
נהדר חני. לקרוא את שני הדברים יחד, שני דברים אני מכירה כל אחד לחוד, עושה את זה לנהדר הזה. כ"כ מתאים לך השילוב.
🙂
תודה איריס, זו את שדוחפת אותי תמיד לשילובים
אוהבת את השיר שלך, חני.
תודה לך השולמית, אני כרגע גם מזמזמת אותו
מקסים ביותר, גם הסיפור רקע. איזו דרך לפגוש אמנים אחרים.
תודה יעל, באמת אין לדעת איפה תפגשי אומן או אדם מענין, לעתים במקומות ההזויים ביותר
מאודמתנגן, מאוד קולח. חמוד ותמים לרצות, עצוב להתפכח; על שתי השורות האחרונות מוכנה להתווכח. הטעות היא לא בכך שהדוברת חשבה שרצתה.
תודה לבנה, יצא לך חרוז קטן עם הלהתפכח ולהתווכח…אז מה הטעות לדעתך?
הדוברת אכן רצתה בכל אלה, ויפה שרצתה, טבעי ומותר, וכולנו רוצות, הטעות היא בבחירה המושא. הוא לא היה הפרטנר הנכון למימוש רצונות אלה, הוא כנראה לא רצה – לא לישון מחובקים, לא לפצח לתוך אותה קערה, לא למחול לכשלונות, לא להאהוב ביחד את הילדים ולא להכיר ביחד באלוהים וכו" וכו" בקיצור, הוא לא היה שותף, והבחירה בו הייתה טעות, לא הרצייה.
חני, בבקשה תעלי את השיר. אני אבדוק מה צריך לעשות ואם אגלה אשלח הנחיות, לא יעלה על הדעת שלא נשמע את השיר מתנגן:)
אחרי סיפור כל כך כן ושיר פשוט כל כך ואמיתי כל כך ואוניברסלי כל כך ובכלל שילוב כל כך…:))
נהדר . מצטרפת למוישלה .כדאי לפנות לשירלי וטובה לייעוץ
מקסים ,"תחבוש לי את הזכרונות" תסלח לי על הכשלונות גם שיתוף הפעולה המקרי בחדר הכושר מענין המקריות בחיים מדהימה
תודה חנה יקרה,
תודה מירי,אבדוק באמת איך
תודה משה, אני אשאל גם את הבן שלי שהוא טוב בדברים האלו, התגובות שלך מרגשות
חני, זה כתוב כמו שיר ילדים, מה שדווקא נותן לרגש הפשוט קול אמין ונוגע.
נכון, באמת כמו שיר ילדים, זה כנראה בנפשי
סיפור רקע נהדר (גם אני עשיתי סטודיו סי, אבל ממש לא שרנו…)והשיר מתנגן בראש אז את חייבת לסק את הסחורה ולתת קישור לשיר.
שיר אכזבה, אבל לא רק על הדברים שלא קרו בסוף אלא על עצם המחשבה ! ואו, זה קשה.
באמת שיר אכזבה, אבל גם היכרות של אישה את עצמה בסוף היא מגלה שזה בעצם לא מה שרצתה..
אני שומעת אותו! יש לו קצב מהדהד והשורה האחרונה (שהיא כמה שורות) – ענוגה…
אבל טעיתי
רק חשבתי
שרציתי.
מזמינה לעוד.
כמה פשוט – ככה יפה! 🙂
יפה שירה, אני שומעת אותך שרה אותו פה ברחבי הבלוג..