גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
"בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט, "זכרון דברים" של יעקוב שבתאי ו"המצאת הבדידות"של פול אוסטר, בכולם בדידות וזכרון , או בדידות המולידה עסוק בזכרון ואולי זכרון שנושא איתו בדידות בראשיתית.
"בואי נכתוב מה עשינו" אומרת לי בתי לפני שאני עוזבת אותה באמסטרדם,"שישה ימים של אשר" אני מנדבת כותרת. הדף עכשיו לפני. תלוש ממחברת בכתב יד שנושא עמו שרידי ילדות ותמימות:
"שינה ארוכה אני ואימוש" "סנדוויץ וקפה דוחה" "מוזיאון ואן גוך" "עוף שלם בגריל" "מחפשות שירים של ברכט בגולגל" "שוק פשפשים אנחנו קונות" "סרט בקולנוע ישן, בארץ כבר אין כאלו""שירי רחל בגולגל" "אסף בא עם גיטרה אנחנו שרים אהוד בנאי עד הבקר" "מוזיאון לצלום הכי יפה בעולם" "בירה בבר ועוגת שוקולד מטורפת" "אספרגוס לבן ורוטב של אמא"
אני מנסה לתת למילים הד. אני זוכרת חדר בעיר זרה ושלווה ענקית.חוסר יכולת להפסיק לחייך{אשר?} ופניה של בתי. מה שרואים מהחלון. משפחה זרה אוכלת. ילד מביט.
מה אזכור מכל זה? מה זוכרת בתי מכל השעות והימים שלנו כל השנים? מגני שעשועים, גלגל ענק בארץ רחוקה, מחשבות, מילים שאמרנו ?
מה אני זוכרת מאבא שלי?
ידיו שמגען מחוספס משנים של עבודה, סלט קצוץ דק, החצי חיוך שלו , מתבייש? מתבונן? אני על הכתפיים שלו. אבא, מה הבאת לי? אני לא בטוחה שלא המצאתי את זה.
מה יזכרו ילדי ממני? מילדותם?
אולי אני מקווה שלא יתעסקו בזה, שיעבדו שירקדו שישקיעו, שיחיו את הזכרונות שלהם.
אני כל הימים מנסה לתפוס במילים את מה שהיה ונכשלת . לבדידות הזוכר למרחקים ארוכים אין מנוחה, רק לפעמים מילה על דף נותנת לו לנשום, לרגע.
היתה שם אהבה {?}
בטח שהיתה (ותמשיך להיות) שם אהבה!
בסופו של דבר – החבר'ה האלה תמיד מפתיעים אותנו בזכרונותיהם/ן מאיתנו.
וטוב שכך.
חנוך תודה על התגובות שלך, גם בפייסבוק, מעודד!! ברורו שיש אהבה התהיה שלי אם אז, בעבר מצד אבי היתה אהבה, בעצם גם זה ברור, או שלא?
חני יקרה, בכל פעם שאני קוראת את הגיגייך המקסימים וכאן את התובנות החכמות האלה, אני חולמת שאולי יום אחד אהיה אמא כמוך. את פשוט אמא מדהימה. זכו ילדייך, זכה האיש שלך.
איריסית את בטוח אמא נפלא הרבה יותר ממני!! :}:}:}
"מה אזכור מכל זה? מה זוכרת בתי מכל השעות והימים שלנו כל השנים?" בשלב הזה התחלתי לדמוע, כשהגעת לאביך בכלל…
יש לך את זה {}
לי, לך יש את זה, הרגישות והכשרון להבין מבעד למילה
לי יש המון ביקורת על אימי, ולבתי בת ה 9 כבר יש המון ביקורת עלי, אבל כמובן, כמובן שהייתה ויש אהבה, אהבה גדולה.
גליה, את צודקת תמיד יש בקורת, אחרת איך נדע שאנחנו אוהבים?…
חני, מרגש לצלול אל תוך המחשבות שלך. מילים שמתארות עשייה רוויית חן ואהבה.
תודה תמי, את יודעת לכתוב את זה בתמצית ..במסרון
בטח הייתה אהבה. קוראים אותה בכל שורה.
ואני מחפשת איך לתת לזכרונות להדהד.ילדים לא עוסקים בזכרונות. יש זמן לזה. בנתיים צוברים אותם. ולנו לקוות שניזכר לטובה.
זו אהבה חני, אשריך וטוב לך וכך יהיה לעולם אמן.
תודה לך אורה יקרה, כי מה נרצה מלבד אהבה??
צודקת לוסי, ילדים לא צריכים גם לעסוק בזכרונות, זה התחום שלנו..
קטע מקסים וכתוב נפלא
מאוד אוהבת את ההגיגים שלך
לדעתי צריך לשמור אותם בקובץ לרומן שתכתבי
זה
פשוט נוגע ומרגש
תודה לך חנה יקרה, רומנים זה התחום שלך אני אוהבת קצרים..
מה אזכור מכל זה?
מאימא שלי נותרה רק לחיצת ידה, פתאומית ואיתנה.
כשכל המכשירים התחילו לצפצף פתאום, חילצתי, ממש קילפתי בכוח את ידה מתוך ידי כדי לקרוא לאחיות ולרופאים להמשיך להתעלל בגופה המתקרר לאיטו.
לפעמים אני מתעורר בלילה וכף ידי כואבת מאד.
כאבי הפנטום של האם שאיננה.
נ.ב. אף פעם לא הבנתי את הפרדוקס האלתרמני הזה "פתאומית לעד" (פגישה לאין קץ), אבל לחיצת יד אחת סגרה לי את הפינה הזאת.
ארז,
מה שכתבת כאן, מאד מרטיט.
וואו.
מצטרפת אליך רוניתי כך הרגשתי אתמול ולא רציתי להתפרץ ,אבל זה כנראה בלתי נמנע.
דבריך ,ארז, שורטים בלב
וואו איזו עוצמה!
ארז את מה שכתבת הרגשתי פיסית בגוף ובבטן,פתאומית לעד, שמחה שכתבתי את הקטע רק בשביל התגובה שלך, כואב ואוהב.
חני,
יש לכן קשר מהמם, די נדיר אפילו בעיני.
הרווחתן אותו במו ידיכן.
וקראתי בשקיקה.
אוי ארז איזה זיכרון, לוחץ בלב, גרמת לי להזיל דימעה, פתאומית לעד כל כך חזק, אוי אמא.
תודה רונית כמה יפה נסחת הרווחתנו במו ידינו!
אמא, כל כך מרגש איך שאת כותבת, והשאלות המדוייקות והמחשבות…בשבילי זה אושר שאת כותבת את הדברים שחווינו בצורה הזאת, ככה הם נשארים קיימים עוד יותר,ולא נעלמים להם עם שאר הרגעים… מזל שהאומנות קיימת! ומזל שיש לי אותך ואת הקשר המיוחד הזה!
לפעמים אני חושבת שמזל שככה היינו ביחד- כי יש זכרונות כל כך חזקים, הזכרונות ממלאים כמו הרגעים שהם קרו…
אוהבת אוהבת ותודה שככה את כותבת. אמיתי, חכם, ומרגש…
לילך,רק לראות את שמך כאן בבלוג גורם לי אשר,את ההשראה שלי
את מרגשת אותי תמיד.
תודה לך יעל, זה הדדי
היתה שם אהבה. ואלוהים אכן נגלה בחוויות שכאלה שתארת, חני. פשוט וקשה ללכידה. את לכדת. אז ההפך מנכשלת.
תודה ענת יקרה, אהבתי את ה"לכידה" זו הכוונה!
אוי חנילה
אין על בנות !
את לאביך ולילך לך
רק אומרים לילך והכל מתמלא בבושם טוב 🙂
ריקי, ריקי, גם לראות את שמך הופך את המסך לבשום ובכלל "לילות לילך ריחם זלף..