חנה טואג סופרת
"…הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים. עד אשר לא ירחק חבל הכסף ותרץ גולת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור. וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה"(קוהלת פרק יב' פסוקים ו' ז')
חוט הכסף
והיה חוט הכסף השקוף הקושר את נשמתי אל גופי משתלשל החוצה ולמעלה לפעמים ומראה לי דברים כגון: ענני כבשה ונוצה בשבעה רקיעים והייתי עושה מהם מראות שרצפתם ספיר וקוראת בהם סימנים בשפה עתיקה מאוד וטובלת במקווה הצבעים אחור וקדם- יפים הצבעים ללב עצוב ,הייתי אומרת, הסגול הוא אולטרה רך כמו גשש פנים עורי התר את הארץ המובטחת בשבילי ומיישר בדרך הדורי פחד, כי
רוב הימים חבל הכסף כרוך סביב צווארי נשמתי כמו עדי של עבד ולא רציתי לרצוע לו אף פעם אוזן
רק לצאת לחופשי, שרוב יומיומי הייתי ככלב כרוך בקולר שמוציאים אותו בוקר וערב לטיול רחוב ובמלונתו לא יוכל ללון
והיה חוט הכסף מחתך בבשרי ומזכיר מחתך ומזכיר בי בית אחר
הנה קטע מהמאמר
עדותו של מר אוקהרט סיפקה אסמכתה נוספת לחוקרים, המנסים זה עשרות שנים לגבש תמונה נכונה של הקשר, הקיים בין הנשמה לגוף. לדעת חוקרים אלה, אמנם מחוברת הנשמה לגוף במעין חוט, או מיתר שאינו נראה לעין הרגילה וצבעו כעין הכסף. ניתן להמשיל חוט זה, מבחינת תפקודו, לחבל הטבור הקושר את העובר לרחם אמו. עם הלידה ניתק חבל הטבור ובא הקץ לצורת החיים שידע הוולד עד לאותו רגע. במקביל לניתוק, נכנס הוולד לתקופה חדשה כיישות עצמאית, ושוב אין הוא תלוי במנגנון האורגני של אמו. הוא עדין בתפקיד שממלא חוט הכסף. כל עוד מקשר החוט את הנשמה לגוף-נמשכים החיים. אך, עם ניתוק החוט משתחררת הנשמה לחלוטין מן הגוף ועוברת לשלב קיום חדש. מהעדויות הרבות, שהצטברו במשך השנים בנושא זה, אנו מקבלים תמונה ברורה למדי של מבנה החוט המוכסף, ותכונותיו המיוחדות.
חוט, מסתבר, מצטיין בגמישותו הרבה, וקוטרו משתנה ביחס ישר לשינוי המרחק שבין הגוף לנשמה. ככל שהנשמה, בעת הפרדתה מהגוף, מתרחקת יותר מן האורגניזם -בה במידה קטן והולך קוטרו של החוט- ולהפך: ככל שהנשמה חוזרת ומתקרבת לגוף -בה במידה גדל והולך קוטר החוט. מכאן מובנת אחת הסכנות העיקריות הטמונות במסע הנפש: אם מתרחקת הנפש מהגוף מרחק רב מידי, יעשה קוטרו של החוט צר עד כדי חשש של הינתקות גמורה. רוב חוקרי הפאראפסיכולוגיה תמימי דעים, כי חוט הכסף הוא מעין "מוליך חיות" בין הגוף לנפש. החוקרים גם משוכנעים כי חוט מופלא זה הוא המאפשר ליוגים ולפאקירים לבצע את תרגיליהם המדהימים ביותר.
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=7498
הנה לינק למאמר מרתק באתר "הדברות" הנפלא על "חוט הכסף הרוחני" קריאה נעימה ושבת המלכה לדיירי המטע וברוכים הבאים למטענו הקט
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=7498
חנה יקרה
איזה טקסט כנה וחזק יצרת כאן. כמה שחרור יש לעיתים (ולו רגעי)ביכולת לנתק את הגוף מהנפש, להתנתק מהמציאות, זה עולם הדימיון והיצירה. זו מתנתך לך ולכולנו.
תודה ושבת שלום.
תודה יקירה שבת יפה לך מה אנו אלמלא יכולנו להתנתק מדי פעם
יפה וחזק ועדין וגמיש כמו חוט הכסף
הקושר אותך (ואותנו) חנהלה
אהבתי את הסגול האולטרה רך כמו הרקע של הבלוג שלך 🙂
איכשהו מאמרים "לא עושים לי את זה"
בניגוד לכתיבה הפיוטית שלך שעושה גם עושה !
שבת טובה מאד
תודה ריקי תגובותיך קסם לא פחות משיריך
קראתי – והפלגתי לי לבית האחר שלי.
אחחח.
גם סביב צווארי כרוך חוט כסף, מתברר.
השפעתו עלַי שונה, אבל הוא נמצא.
טקסט יפייפה, חנה. עדין וכואב.
תודה ושבת שלווה.
תודה רבקה יקרה עדינת הרגש לכולנו יש חוט שקוף בעין הכסף הכורך את נשמתנו לגופנו כשהוא מתנתק אנחנו עוברים דירה… אצלי הוא משל לחיבור בין רוחני לגשמי לפעמים זה מנצח ולפעמים זה .מתאמנת להנדס גשרים
קראי רבקה יקרה את המאמר הנלווה הוא מרתק ביותר.
סופ"ש יפה לך וחודש מבורך לך
לא ברור מה עדיף.
טיולו חסר הדאגה היומיומי של הכלב
או המסע הרוחני במחיר החוט החותך בבשר?
ואולי צריך את שניהם?
אהבתי את מורכבות הטקסט הפיוטי שלך.
תודה ,גיא ,וברוך הבא למטע , אכן צדקת דרושים שניהם כדי ללכת בדרך האמצע. בינתיים לומדת לאזן ולהנדס גשרים חחח
עצוב ויפה , חנה.
תודה תמי יקירה קראי בבקשה את המאמר, אני בטוחה שאינו זר לך
קראתי את השורות ושמעתי את צליל קולו של עגנון. כל כך יפה וחודר ללב
עפרה
תודה, עופרתי -עגנון הוא נר לרגלי הסופר האהוב עלי ביותר ,מחמאה היא לי עד מאוד