בננות - בלוגים / / ויפציע שחר של חג חדש
ערבים, יהודים ומה שביניהם ותוספת שירה
  • אמל אבו זידאן

    כותב שירה בעברית ובערבית ומאמרים בתחום ארגוני השלום והשינוי חברתי, שוחר שלום ופעיל בארגוני העשייה והדיאלוג היהודי ערבי, וחולם תמידי על עולם בו העיקרון המכונן הוא אדם לאדם ... אדם, וגם מחפש כל הזמן מרחבים למימוש: להיות או להיות יותר.   ביוגרפיה מלאה: יליד כפר מג'אר שבגליל, ומתגורר בירושלים משנת 1983. בעל תואר ראשון בהיסטוריה ולימודים כלליים מהאוניברסיטה העברית, ובוגר קורסים רבים בתחום השלום, הקונפליקטים וחינוך חברתי ועוד. שימשתי במשך כשש שנים כרכז רשת השותפות היהודית-ערבית בישראל, וכיום עובד במרכז לחקר החינוך לשלום.    עד כה פרסמתי ספר שירה: "לעולם לא אשכח". בקרוב יראה אור ספר שני ניתן ליצור קשר איתי ל: amalyaz@zahav.net.il

ויפציע שחר של חג חדש

 

 

בכל שנה מגיעה, וללא רשותנו, תקופה הקרויה תקופת החגים. תקופה זו מתאפיינת, בניסיון לא מודע, להאטת או לשבירת קצב החיים האינטנסיביים, ולמנוחה מהגלים. למיותר לציין, שבאזורים קונפליקטואליים החיים אינטנסיביים למדי.

כידוע, כל החגים של היהודים והערבים, ב"ארץ החלב והממש", ניבטו ממקורות לאומיים, דתיים, שבטיים ועדתיים. עובדה זו, גורמת באופן טבעי לחיזוק השיוך והזהות הקולקטיביים, דבר כשלעצמו מדגיש את הייחוד, אומנם, אך גם  את המפריד והשונה ולא את המאחד, גם אם לא זו המטרה הגלויה. אולם אין עוררין על זכותו הטבעית של הקולקטיב לחגים ולא בכך טמונה המורכבות.

 זכותו של האינדבידואל ובעיקר הליבראל-חילוני, גם צריכה לזכות בהכרה קולקטיבית. הדבר יפה שבעתיים , בעיקר בחברות שהחילוניות אינה זוכה להגדרה עצמית, כמו בחברה הערבית בעיקר בעשור האחרון.

כאמור, חלק ניכר מסממני החגים הפך במרוצת הזמן למרכיב חשוב בזהות ובתודעה הקולקטיביים הן של הערבים והן של היהודים, ובמיוחד כאשר מתווספים טקסים רשמיים להוויה של החג.   

ישנם חגים המשלבים מושאים בעלי צביון דתי-לאומי, ואשר הפכו לחלק מהנוף הקונפליקטואלי ובעיקר כאלה המתייחסים לחזקת כל צד על המקומות הקדושים ועל הסמלים המשויכים לארץ הקדושה….והמעונה אולי מרוב קדושתה

בהתמודדות שלנו עם הקונפליקט, ושנדמה ילווה אותנו עוד זמן רב , נחוץ לנו כל הזמן פיתוח מתמיד של כלים יצירתיים נוספים לאלה הקיימים, ואשר ביכולתם לסייע לפתרון הקונפליקט, או לפחות ליצירת אוירה נוחה יותר לפתרונו.

מטבעו של האדם שהוא מתייחס לחג כאל משתנה בלתי תלוי, אך ניתן, בעיניי, להמירו גם למשתנה תלוי וזה דורש שינוי תודעתי בהתייחסות לחג ולטקסים.

במלאכת הניסיונות התמידית, ובחיפוש הבלתי נלאה, אחר כלי שעשוי לתרום לקירוב בין היהודים והערבים, ניתן לחשוב על הכרזה על חג חדש ונוסף, חג אזרחי ערבי- יהודי השייך מלידתו לכול היהודים והערבים.

חג חדש ונטול סממנים קולקטיביים, שיבטא כמיהה לחיים משותפים המושתתים על ההישענות על העתיד ולא העבר, על חיזוק האזרחות והשייכות האזרחית, על ערכי הנאורות ועל אהבת האדם. חג שכזה, ניתן במשך הזמן להעתיקו למקומות אחרים, ובבוא היום המיוחל אף להפוך אותו לחג אזרחי אוניברסאלי.

ובחג האזרחי הערבי – יהודי, נחגוג הערבים והיהודים, לפי מסורת מאחדת חדשה שבה נרקום טקסים אזרחיים, חברתיים ותרבותיים …. עד כלות  הזיקה לאחרים…ונאמר אין מילים

 
 
אמל אבו זידאן
 

 

 

 

 

 

 

28 תגובות

  1. מירי פליישר

    אמן!

  2. מחד, הרעיון קוסם ומפתה ושובה לב, ואולי גם נכון. מאידך, יש בו משהו שנראה לי כמו זרית סוכר על מאפה שנתקלקל. שהרי המתח, והחששות והאיבה ההדדיים ששורים עדיין בקרב רבים כל כך בשני הצדדים לא ימחקו רק בשל הכרזה על "יום חג" והפער בין הרשמי והאישי יכול אולי רק להזיק.
    יום חג כזה ראוי שיציין הישג אליו כבר הגענו/נגיע, ולא משאלת לב (מדומה?).
    לכן, אני חושבת שדווקא מעשים ברמה האישית-מקומית, בין אנשים, ישובים, קהילות – ולא חגים מטעם השלטון הם סוג של פתרון ביניים.
    אני נזכרת בסיפורים על שכנות טובה מפעם, בה בני עם/דת אחת שותפים בשמחה של בני העם/דת השניה. האם זה לא יכול להיות צעד ראשון לאחווה? חברינו הפלסטינים הגיעו אלינו לערב סדר הפסח וחגגו עימנו (לפני שנכלאו מאחורי חומות גבוהות) ואילו אנחנו היינו שותפים לחגיהם – לא כ"תופעה אנתרופולוגית" כי אם כמפגש אמיתי של שותפות בין חברים…

    • אמל…
      היום אני שמחה שנגמרים החגים. אתה יודע הילדים בבית ויש כל הזמן תנועה במטבח. חזרה לשגרה עשויה להציל הרבה משפחות:)
      בהצעתך יש באמת ניסיון ליצור הווייה חדשה כאן בארץ, השאלה היא אם באמת ניתן ליצור חג כזה במצב הנוכחי שבו אנו בטוחים בצדקת דרכינו וגם הצד השני בטוח בצדקת דרכו. הגאווה של שני העמים היא סיבה מרכזית לסכסוך. הייתי ממליצה שלפני החג היהודי ערבי אולי נצא לבקר בכפרים ערביים ונלמד את אורח חייהם ונרגיש נוח להסתובב ויקבלו אותנו כפי שבאמת מבורכת מסורת הערבית בהכנסת אורחים. וכן גם נלמד לקבל את הערבים כאורחים בחגנו למשל כאן בסוכתנו בסוכות.

      ואחר כך חג כזה אולי יהיה אפשרי.

      שושנה

  3. סיגל בן יאיר

    רעיון יפה, בחיפה יש לנו משהו די דומה "החג של החגים".

  4. אמאל, רעיון אדיר!!!
    מוכנה להיותשותפה בעיצובו של החג.
    כן ירבו.

  5. רונית בר-לביא

    רעיון יפה ומעניין.

    אולי אפשר היה להרחיב אותו לחג כלל-עולמי, של כל העולם:
    מן חג אהבה כללי בין כל העמים בעולם.

    זה יכול להיות גם יום שבו אין הרשאה לפרוץ במלחמה או הרשאה לכל אקט של אלימות בין עמים, כמו "יום ללא עישון" עולמי :))

    • אמל אבוזידאן

      שלום רונית

      אומנם אפשר להרחיב את החג לחג כלל עולמי, כאשר נוכיח לכול האנשים והעמים, שהנה בארץ הפצועה ביותר יודעים האנשים להיות יצירתיים ולחפש מכנה משותף שיבטא את העתיד. לדעתי הרעיון לא בלתי אפשרי ואפשר להתחיל את היוזמה על ידי כול האנשים הפעילים ולהפוך אותה לממש …זה בידינו
      ולגבי התכנים אזי כולם מוזמנים לצקת תכנים חיוביים שיתאימו לכולם .
      אמל

  6. Hello my Dear Friend
    I am with You Brother, it is a great Holiday and a Wonderful Idea

    May the Spirits help you to manifest Jewish Arabic day

    Love to all

    To be able to give a birth to an importent (Arabic Jewish) Holiday, search the meaning of Holiday and the power of the spirits in Manifestion

    Yours always
    Manar

  7. דפנה אוריון

    נתקבלה התגובה הבאה לבלוג שלך לפוסט ויפציע שחר של חג חדש:

    תוכן: שלום אמל, הרעיון שלך נפלא. אשמח להפעיל את משפחות וילדי התזמורת כדי להעלות רעיונות לחג יהודי – ערבי או חג אזרחי. בנוסף, ישנם מספר חגים שאינם קשורים לדת ולמוצא. חלקם עתיקים ופגאניים כמו חג האילנות וחלקם חדשים כמו: * יום כדור הארץ * חג המשפחה * יום השלום הבינלאומי ועוד… כל אחד מן החגים לעיל" עם יחסי ציבור טובים יכול להיות החג של כולנו. לפני מספר שנים לדוגמא, נטענו בט"ו בשבט בוסתן של יוקולליז למען שלום בפארק מקורות הירקון. 40 העצים נתרמו וננטעו על ידי משפחות התזמורת מטירה ומהוד השרון

  8. אמל היקר,
    הקול שלך הוא חשוב ונדיר.
    מעבר לרעיון המיוחד הנוגע לחגים, אתה מציף (בכל הפוסטים) ונוגע בסוגיות רבות שהן בגדר ה"מובן מאליו" שלנו, ודווקא בגלל זה הן כל כך חמקמקות, וכל כך חשובות לדיבור ישיר.
    תודה.

  9. אמל שלום רב!
    תבורך על הגישה החיובית , האופטימית לנושא כל כך מורכב וטעון.
    ברור שהדרך עדיין ארוכה "לחגוג חג משותף" כדבריך, צריך ראשית לכל לעשות כל מאמץ ללמידה והכרות אמיתית עם הזהות, התרבות, ההסטוריה וכד" של כל אחד מצדדים, שללא זאת לא תתכן כל התקרבות.
    מדהים לעיתים עד כמה הבורות וחוסר הידע קיים בשני הצדדים.
    לכן, מיטב המרץ הדיאלוגי צריך להתבסס ראשית לכל , על היכרות מעמיקה של התרבות, ההסטוריה, השפה, מהות הסיכסוך ושורשיו…. על אלה ניתן להשתית אח"כ דיאלוג, סובלנות, אהבה ושכנות טובה…
    דויד.

  10. אמל היקר,
    ראשית, תודה. אני קוראת את הצעתך שמלכתחילה נראית לי כל כך רחוקה מהמציאות, שאני אפילו לא יכולה לדמיין רעיון שכזה. מבחינתי, 2 העמים אינם יכולים לחגוג משהו יחד כאשר עדין פצעים פתוחים ומדממים והקונפליקט קיים. מצד שני, יש משהו מעודד מאד בעצם ההצעה שלך, שהייתי לוקחת לכיוון ציון של יום מיוחד העוסק במשותף, בשווה ובקרוב.
    אז שוב תודה שאתה הוא זה שמצליח תמיד לעורר את התקוה במקום שנראה שהגיעה לקיצה.

  11. שלום אמל

    חג הוא דבר טוב ונחמד:
    לדתיים זה מלווה בסמלים,בטקסים,בערכים וכ"ו.
    לחילוניים זה חופשה,טיולים ובילוי.
    רעיון מעולה למצוא משהו משותף לשתי קבוצות ולהכריז עליו "יום חג",אבל לפני זה וחשוב מאוד בחברה רבת תרבויות,כמו שלנו,להטמיע ערכים של כבוד לאחר:לחגיו,לסמליו,לטקסיו ולאמונותו אפילו אם לא מסכימים לחלק מהם.הדבר יכול להיות בר מימוש אם לומדים על האחר בנימה חיובית וחווים יחד איתו את חגיו וימיו.

    למערכות החינוך הפורמאליות והבלתי פורמאליות תפקיד חשוב בעניין.

    להתראות-נביל טנוס

  12. רעיון פנטסטי ,אם הייתי בעמדת מפתח ,נגיד בממשלה הייתי מאמץ אותו במיידית.
    רק חסר פרט אחד קטן , למצוא דברים אמיתיים משותפים מוסכמים לשני העמים החיים בארץ הקטנה ולא לנסות למצוא דברים וירטואלים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמל אבו זידאן