מאליק דיקסון

מאליק דיקסון, דיקסון זה כמו דיקנסון, אמילי דיקנסון, רק בשחור ושמח ומשחק כדורסל, היישר מאולם הפחים בחולון, פחים במובן של המתכת שמחפה את תקרת האולם וכשמכים עליה בכף יד פתוחה, עולה רעש אלוהים, וגם דיקנסון, אי שם במסצ"וסטס החיוורת, העלתה רחשים מטאפיסיים, אולי כשטפחה על כר נוצות האווז שלה לפני שהלכה לישון והראש שלה עף אחורה מהחלומות. או בקיצור היינו כחולמים הפועל חולון אלופה ! מסל בשלוש שניות האחרונות של מאליק דיקסון, על מכבי תל אביב, על שימון ועל מוני, הלך הפאנן למכבי. וזה טוב, כי מים צהובים עומדים חמש עשרה שנה זה קצת מסריח. אני אוהד די דימיקולו של הפועל חולון ואמילי דיקנסון, מבחינת, טוב שיש אתכם בעולם, נעים להכיר, תודה ותקפצו שיזדמן. והנה הזדמן. כי אותו משחק לפני עשרים שנה היה נגמר עם זריקת סבתא של ג"מצי משלושת רבעי מגרש, עם עוד הפסד צורב לחולוניה על חודה של נקודה. אבל השנה, סוף סוף צדק פואטי. ואמילי ? גם היא חוגגת, ראיתי אותה אתמול ברחוב ההסתדרות פינת אחד במאי עם צעיף סגול.

ואגב צדק פואטי, סחטיין עצום, לס. (המנדטורית) בן יאיר על הפרסום המפעים ב "מטעם". בקרוב אצל שלי.