הנערה מנורבגיה

"לוורנס היה צאצא למשפחה שבארץ זו נקראה בני לַגמַן. המשפחה הגיעה משבדיה עם בואו של לַאוּרֶנטִיוּס אֶסְטיֶטַלגמן אשר חטף ממנזר וְרֶטָה את אחותו של רוזן בּיֶלְבּוּ, העלמה בֶּנְגְטָה, וברח איתה לנורבוגיה. אדון לַאוּרֶנטִיוּס שירת את המלך הוֹקוֹן הזקן ונשא חן בעיניו; המלך העניק לו את האחוזה בסְקוּג. אולם אחרי שמונה שנים כאן בארץ מת ממחלה קשה, ואלמנתו, בת למשפחת פוֹלְקֶאוּנג, שנקראה בפי תושבי נורווגיה "בת מלך", חזרה לביתה והתפייסה עם קרוביה. לאחר מכן נישאה לאיש עשיר בארץ אחרת. לה ולאדון לאורנטיוס לא היו ילדים. לכן ירש אחיו של לאורנטיוס, קֶטִיל, את סקוג, הוא היה סבו מצד האב של לוורנס בְּיֶרגוּלפְסֶן".

כך, בדיוק כמו תנ"כי, נפתחים תולדותיה של משפחת קריסטין, בת לוורנס, ברומן של זוכת פרס נובל לספרות לשנת 1928 וגדולת סופרות נורבגיה (1949_1882), סיגריד אוּנְדְסֶט. "קריסטין לוורנסדטר" הוא ספר ראשון בטרילוגיה שמספרת על חייה של קריסטין ("העטרה"). אשר יחד עם ספרו של קנוט המסון, "ברכת האדמה" ( שוקן), מהווה הרומן את פסגת הספרות הנורבגית.

בעוד המסון עסק בעולמו של הגבר האינדיבידואל, הרומנטיקן, החי בעידן מודרניסטי ומנסה לעמוד מול פגעיו, אונדסט תיארה את חיי הנשים ומקומן בחברה הנורבגית של ימי הביניים. משימה לא פשוטה כלל, שכן ימי הביניים צרובים בזיכרון הקולקטיבי של המערב כימי אפלה תרבותית וניוון מוסרי. בתוך אירופה החשוכה של אותם ימים, נורבגיה היא קצה קצהו של הספר הנוצרי, ישימון שהנצרות בו טרייה והזכרונות מעידן הוויקינגים עדיין מהדהדים. וזהו סוד קסמו של הספר, שהוא מצליח להפוך את התקופה והארץ הנשכחות האלה לעלילת חיים מרתקת, לסיפור אהבה אנושי שההזדהות עמו עצומה.

ללא מטפורות טרחניות ומשפטים עמוסי שמות תואר, מציירת אונדסט תמונת חיים. היא לא מאכילה את הקורא בכף גדושה של פרטים דמיוניים, אלא מובילה אותו בכתיבה מצומצמת ומרומזת אל תוככי עולמה של קריסטין ונורבגיה. התרגום העדכני של דנה כספי (התרגום העברי הראשון ראה אור בהוצאת שטיבל בשנת 1937) מצליח להעביר באמצעות מילים מזרח תיכוניות ובצורה הולמת ושובת עין את אופיו הצפוני של הספר. כך הופכים תיאורי היערות הצפופים, שדות המרעה המוריקים והצינה המקפיאה לנגישים ולממשיים.

בכמה רבדים נמדדת איכותו של הרומן. הבולט שבהם הוא בעצם סיפור המעשה על קורותיה של קריסטין, בתו של אב חם ואוהב המסתיר סוד מעברו, ושל אם מרירה ושכולת בנים. קריסטין מאורסת לסימון, נער בן מעמדה, אך מתאהבת בארלנד, גבר אחר ממעמד רם יותר, בעל עבר מפוקפק. היא חיה בהיררכיה חברתית פטריארכלית,  כשנשים דוגמתה הן המגזר המדוכא ביותר, עליונות רק לעבדים ולשפחות. אונדסט בוחרת להביע קול נשי עצמאי, מבלי לגלוש לדוגמטיות פמיניסטית.

רובד אחר הוא תיאור החברה הנוצרית של נורבגיה, הבא במיוחד לידי ביטוי בפרק שעוסק במנזר הבנות, אליו נשלחת קריסטין לפני נישואיה. בחירתה של אונדסט לעסוק בהווי הדתי של אותם ימים יש בה נועזות רבה. שכן בניגוד לאווירה הפרוטסטנטית הרווחת מאז המאה ה_16 בסקנדינביה בכלל ובנורבגיה בפרט, הווי החיים הדתי ב"קריסטין לוורנסדטר" הוא קתולי, זרם הנתפס עד היום בנורבגיה כפגאני ממש. כך הופכת אונדסט – שבעצמה המירה את דתה לאחר מלחמת העולם הראשונה מפרוטסטנטיות לקתוליות –  את התמונה ההיסטורית על פיה. החברה הנורבגית מתוארת כמשופעת בסיפורים על מרטירים ושרידי קדושים. זוהי חברה שבה העידן הפגאני נותר בלבם של אנשים העולים אל כנסיית אולף הקדוש בנידראוס, היא טרונדהיים של ימינו.

אך חשיבותו של הספר אינה רק בלשונו העשירה ובתוכנו החדשני, אלא גם בהיותו אבן דרך בתרבות ובהיסטוריה הנורבגיות. הממלכה הנורבגית המתוארת ברומן היא בעלת מאפיינים תרבותיים, דתיים ולשוניים שונים מאלו של הדנים או השבדים, כך שהספר מכריז על קיומה של היסטוריה נורבגית העומדת בזכות עצמה קרוב לאלף שנים. בנוסף, הסיפור הוא משל לאומה הנורבגית כולה, שכמו גיבורת הספר מבקשת למרוד בסדר חברתי_פוליטי וליצור לעצמה זהות אישית שאינה תלויה במעמד כלכלי או במוצא משפחתי. 

"קריסטין לוורנסדטר" הוא ספר מופת בכל קנה מידה. זוהי כתיבה רומנטית במלוא מובן המילה, שמעוררת ערגה לימים תמימים של עבר מפואר, מבלי לשקוע בתיאורים נוסטלגיים קיטשים או בפירוט מתיש. אך נראה כי זוהי מכשלתו העיקרית של הרומן בבואו להתפרסם בארץ. שכן ככזה, הוא הופך לקשה מדי עבור קהל קוראים מנוון שאיבד את האוטונומיה המחשבתית לאחר שנים ארוכות של גמיעת ספרות רוסית וצרפתית עמוסות מלל. "קריסטין לוורנסדטר" הוא כוכב זורח בשמי הצפון. אורו מנצנץ מקצה ארץ עד קצה, מתווה את דרכם של האובדים בהררי המילים וביערות צפופי אותיות