מספרים בחשיכה סופר, עורך, סטודנט לפיזיקה
ביום חמישי שעבר עמדתי בדוכן של הוצאת “טובי” בכיכר רבין במשך ארבע שעות, ועזרתי למכור את הספר שלי “צייר המלחמות”. פעם בשעה הכרוז של היריד, בקול חצי-משועשע, הודיע שהסופר הצעיר והמוכשר אור גראור חותם על ספרו “צייר המלחמות” בדוכן של הוצאת “טובי”. הוא לא הוסיף: בין הדוכן של התנ”ך לדוכן של הקבלה, ומול הדוכן של היוגורט.
לא הגעתי בציפיות גבוהות. האמת, שהייתי בטוח שלא נמכור ולו עותק אחד של הספר. הרי כולם ילכו לדוכני הדגים של ידיעות ספרים או זב”מ ויקנו ארבע במאה, או שני קילו ספר. ויבואו רק משפחות עם ילדים שירצו לקנות את הספר החדש של אורי פינק (זבנג 21 – איך הגענו ל-21? אני זוכר שהפסקנו לקרוא ב-8) או את “נער החידות מבובמביי – הגירסה לפעוטות”.
לשמחתי, כבר בעשר הדקות הראשונות הגיע לדוכן סופר צעיר, מלווה בחברתו, שקנה את הספר ושאל אותי שאלות על הוצאות ועל הסיכוי להוציא אסופה של סיפורים קצרים. מעודד, המשכתי לחייך לקהל, שברובו דילג על הדוכן של “טובי” כדי לקנות ארבעה ספרי קבלה בארבעים שקלים (”זה ספר הזוהר, זה לא לקריאה. זה בארמית, אי אפשר לקרוא את זה, זה רק להגנה, להגנה”). הצעתי לעוברים ושבים את הספר שלי וסיפרתי להם גם על ספרים אחרים של ההוצאה – כמו ספריו המצוינים של דונלד הרינגטון על העיירה סטיי-מור שבארקנסו. מעטים עצרו, מעטים עוד יותר התעניינו.
ועדיין, באותו ערב מכרנו שישה עותקים של “צייר המלחמות” ועותקים של ספריו השונים של הרינגטון, באנגלית ובעברית. הופתעתי ושמחתי לראות שכל מי שקנה את הספר שלי הגיע ליריד ספציפית כדי לקנות אותו. אז נכון, הספר עדיין רחוק מלהיות רב-מכר, אבל מעולם לא חשבתי שהוא יהיה כזה. ואנשים קנו אותו כי הם רצו לקנות אותו, ספציפית אותו; לא בתור הספר הרביעי במבצע, ולא כדי שייצא סכום עגול; אלא בגלל שהם שמעו עליו, או קראו עליו, והחליטו שהם רוצים לקרוא אותו. זה מאד מעודד.
אתמול, עדיין מעודד מההצלחה בדוכן, נסעתי לחתום על הספר בחנות “צומת ספרים” שבמודיעין. ראשית, מסתבר שמודיעין הפכה לעיר. הפעם האחרונה שביקרתי בה הייתה ב-2003, ואז עדיין בנו את הבתים ברחובות המרכזיים. קניון עזריאלי ותחנת הרכבת לא היו בכלל בתחום של העיר, ככל הידוע לי.
במשך שעה ישבתי ליד שתי ערימות של “צייר המלחמות” בזמן שעשרות, אם לא מאות, של ילדים צבאו על החנות. הם קפצו בין שולחנות הספרים, הזילו ריר על ספרי הילדים ובעיקר נראו דביקים. הייתי בטוח שהגעתי לחינם – הורים עם ילדים קטנים הם לא בדיוק קהל היעד לספר, בטח לא כשהילדים רוצים כל ספר ילדים אפשרי והם צריכים לקנות ספרי בישול לקרובים רחוקים.
ובכל זאת, בדיוק כשעמדתי לפרוש התחלתי לדבר עם זוג צעיר שהתיישבו מולי בשולחן. בזמן שנשים משועממות עוטפות עוד ספר בישול או עוד עותק של “נער החידות מבומביי”, הם סיפרו לי על העבודה שלהם, על האכזבה מניר ברקת, על הצורה הנוראית שבה ישראל מפקירה את העולים החדשים מאתיופיה ועל איך שהממסד הדתי לא מאפשר להם להתקדם. הם שאלו אותי על הספר ועל הקשר בין אסטרונומיה לכתיבה. בסוף השיחה, רגע לפני שהתחלתי לרוץ לתחנחת הרכבת, הם ביקשו שאחתום להם על עותק של הספר. בהקדשה הודיתי להם על השיחה. מילא העותק, בשביל השיחה איתם היה שווה לנסוע למודיעין.
מעודד משני הניסיונות האלה, החלטתי שגם מחר, יום ד’, אני אעמוד בדוכן של הוצאת “טובי” בכיכר רבין כדי לחתום על הספר. ההוצאה מציעה עוד ספרים מעניינים, ביניהם אסופה של שירי אהבה עבריים, מהדורה דו-לשונית של שירי רחל, מדריך רוגוב ליינות לשנת 2009, ותרגומים לאנגלית של סופרים ישראלים, מודרניים וקלאסיים, ושל סופרים מכל יתר העולם. אני אשמח לראות אתכם ולהמליץ גם על ספרים של הוצאות אחרות.
איפה אני בימים הבאים?
יום ד’ 17.6 – יריד שבוע הספר בכיכר רבין, תל-אביב – מ-18:00 בדוכן של הוצאת “טובי” (בין התנ”ך לקבלה, ומול היוגורט)
יום ה’ 18.6 – יריד שבוע הספר בגן הפעמון, ירושלים – מ-18:00 בדוכן של הוצאת “טובי”
יום א’ 21.6 בשעה 19:00 – צומת-ספרים בקניון “גן העיר” תל-אביב
אוי, אור גראור יקר, אתה פשוט מוכשר על "שבוע הספר", אבל אין דבר, זה לא נורא. הרי לומדים בדרך הקשה. בכל אופן, כך אני למדתי. לך תחתום, תחטוף במבה בראש וביסלי באוזן, תשמע את הכרוז, תעמוד מול הדיוקנאות של אתגר קרת ושות' עד שיימאס לך. אני מאוד מעריך את מלחמתך ומאבקך. רק אל תחשוב שהחרדים אחראים לזה ש"צייר המלחמות" לא נמכר, יש עוד שבע תחנות בדרך, כי בבלוגייה הזאת נוטים להאשים אותם בכול, מה לעשות. רני.
קושט אמת, אבל אין בעניין הזה חכם אלא בעל ביזיון.
שלום אמיר,
סליחה, אבל תוכל להסביר בבקשה למה התכוונת?
אור, אני חושב שאמיר מניסיונו האישי פשוט אשרר את דבריי וציין שיש הרבה ייאוש ולעתים ביזיון במגע עם קהל קונה ספר. משפטים בנוסח: "מה רשמת שם", או "תרשום סיפור או שיר (יש כאלה שבשבילם זה אותו דבר) גם עליי?" או "אתה רושם גם בעיתון", או "זה טוב בשביל בחורות, נכון?" ועוד מיני פראזות, ואם כבר מישהו מתעניין הרבה פעמים מתברר שהוא מרשרש בדפים, כמו במקרה שתיארת, ויש לו אוטוטו כמה סיפורים להדפסה. אבל אמיר גם השתמש במילה העתיקה והיפה "קושט" שפירושה בעברית קדומה אמת. אולי רק בשביל זה, בשביל ה"קושט" שווה ללכת לשבוע הספר.
קֹּשְטְ קְשֶׁט – שני הניקודים תקפים והפירוש יושר, אמת, ואילו רק הניקוד הראשון משמש גם במשמעות בושם. יש המכנים כך גם את פרי האננס, אבל לא לזה אמיר התכוון כנראה. המילה מופיעה במקורות במשלי ובתהלים ג הם ספרים בתנ"ך.
עוד חצי שבוע הספר לפנינו. איך עובר הזמן לאט כשנהנים. רני
היי רני,
תודה על המילה החדשה. אכן גם תהלים הוא ספר בתנ"ך, וגם עליו כבר שמעתי "זה להגנה, זה טוב נגד טילים זה".
גם אני יודע כבר לזהות בדיוק מי עשוי לקנות את הספר ומי סתם מדפדף בו כי משעמם לו בבית. לטיפוסים שאתה מתאר צריך גם להוסיף את האנשים שמתחילים לדבר איתך רק כדי לשמוע את עצמם ("אני יודע איסלנדית. חשבתי לתרגם את המיתולוגיה האיסלנדית, ואולי גם את הפינית, אבל 'כתר' אמרו לי שהם לא רוצים. אבל מה הם מבינים? אני בכלל חושב לעבור לאיסלנד, עם חבר שלי מלוס-אנג'לס, ושם נגדל תינוקות.") ואת האנשים שחושבים שהם מצחיקים ("אם אני קונה ספר של קבלה אתה תתן לי קבלה? אה? הבנת? אה?").
כן, העולם מלא ברפי שכל וברפי נפש. וכן, יש להם נטייה לגדוש אירועים ציבוריים. וכן, אני לא אוהב את הרעיון שאנשים אוכלים יוגורט מעל הספר שלי. אבל בין כל הסחלה יש כמה אנשים, אחוז קטן אבל אמיתי, של אנשים שבאמת קוראים.
כמה ששבוע הספר הוא אירוע מסחרי שמטרתו לנקות את מחסני ההוצאות, בשביל הוצאות קטנות ובשביל סופרים חדשים, זו הזדמנות להיראות. בד"כ הם הולכים לאיבוד במדף האחורי של סטימצקי או צומת. ביריד קצת יותר קל לראות אותם. מי שלא באמת קורא לא יראה אותם, כי הוא לא מנסה. אבל מי שקורא יודע לנצל את ההזדמנות כדי לגלות ספרים חדשים.
אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל צריך גם קצת להאמין באנשים. לא ברוב, אף פעם לא ברוב – עדר הכבשים יפעה וילך לאן שהכלבים מכוונים אותו. אבל הקוראים – בקוראים אולי בכל זאת צריך להאמין.
אור, רני היה לי לפה –
ואפילו בלי לצטט כלום (רני, רואה שאתה סובל בימים אלה מפגעיה של צטטת קיץ לא קלה. אנחנו איתך, סובלים ודואגים.)
יש במגע דיאלוגי עם קהל הרבה מאוד רגעים מרגשים, אבל בכיכרות הם נדירים יותר. מאחל לך הצלחה.
אמיר, אני מתפלא עליך, כתלמיד הלימודים הקלאסיים חשבתי שאתה הראשון שתאמר כיצד לומדים ומלמדים: משננים ומצטטים. כך בכל אופן לימדה אותנו דבורה גילולה או שמא היה זה יוחנן גלוקר, אינני זוכר. בכל אופן, במקום שמצטטים כנים עומדים, מחרפים ומגדפים לא יכולים לעמוד. ואם בציטוט עסקינן, הנה שני משפטים ראשונים מתוך הסיפור היפה של אור גראור "צייר המלחמות" הפותח את ספרו הנושא את אותו שם:
"צייר המלחמות סוגר מאחוריו את דלת הכניסה ומניח במחסן את תיק הגב הגדול והמרופט שמלווה את שירות המילואים שלו בחמישים השנים האחרונות. הוא חולץ את נעליו ושולף את חולצת המדים הדהויה מתוך מכנסיו המאובקים…."
המשך בשבוע הספר…
היי רני,
למרות שיש לי ביקורת מפה עד להודעה חדשה על הציבור החרדי, דווקא ל"צייר המלחמות" אין להם שום קשר. הדוכן של הקבלה לידו אני עומד לא מופעל על-ידי חרדים וחרדים לא קונים את ספריו. במקרה הזה מדובר בכת מיסיונרית שמבוססת על לופט-בבלאט.
ודווקא שמחתי באיזשהו מקום שאני עומד ליד הדוכן של ספרי התנ"ך – זה גם מוקד משיכה לקונים, וזה גם ספר שאני יכול להמליץ עליו בלב שלם.
אני לא חושב שדיברנו על הנושאים האלה עדיין, אבל בקצרה – אני לא אוהב את הדת היהודית, אבל אני מאד מעריך את התנ"ך כספר. קראתי את "קוהלת" מספר פעמים ולא מזמן גם את "שיר השירים" שעדיין מסקרן אותי (הוא נראה כמו ספר לא שלם, כאילו חלקים שלו הלכו לאיבוד).
לגבי האופטימיות שלי – נו, אתה יודע שאני מאמין גדול בשיווק. ובכל זאת, זה הספר הראשון שלי – זה מרגש כשמישהו בא לקנות את הספר שלך כי הוא קרא עליו ביקורת והוא נשמע לו מעניין.
אכן מרגש, אני מסכים ואיני ציני. רני
קצת צניעות… אני בימים הבאים בקופת חולים… אל תהיה חנווני.
בהצלחה בקופת-חולים, מי ייתן ותבריא במהרה.
וכל סופר, לדעתי, הוא גם חנווני. אין זה משנה אם אתה עוזר למכור את סיפוריך בדוכן, או מחלק אותם בחינם באינטרנט – אתה עדיין מנסה למכור את הסחורה שלך (סיפורים, שירים, הגיגים) לציבור של קונים.