בננות - בלוגים / / אודיסאה בין רעיונות
מספרים בחשיכה
  • אור גראור

    נולדתי ב-1982 בארה"ב ובגיל ארבע עליתי לישראל. רוב השנים, מה לעשות, גרתי בפתח-תקווה אבל בשנים האחרונות זכיתי לגור בתל-אביב. לאחרונה התחלתי דוקטוראט באסטרופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, בהנחייתו של פרופ' דן מעוז. במשך 2007-2008 גרתי בסין בעיר-הנמל שיאמן עם אשתי נגה שלמדה סינית באוניברסיטה המקומית. על חוויות היום-יום שלנו אפשר לקרוא במגזין המקוון של "מסע אחר". הסיפורים הקצרים שלי התפרסמו ברוב כתבי-העת בישראל, ובעיקר ב"קשת החדשה" בעריכת אהרן אמיר. ב-2006 הקמתי, יחד עם יעל טומשוב, את כתב-העת "אלמנך". 2007 הייתה שנה יוצאת מן הכלל. "צהרי יום ראשון על האי גרנד ז'ט" היה בין הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ"; יחד עם עליזה ציגלר ערכתי את האנתולוגיה "סיפורי הקשת החדשה"; ובתחילת יוני התחתנתי עם נגה גנני. בינואר 2009 יצא אור בהוצאת טובי ספרי הראשון "צייר המלחמות". התמונה בעמוד הראשי של הבלוג צולמה על-ידי מוטי קיקיון. פרסומים צייר המלחמות צייר המלחמות (הוצאת טובי 2009, ירושלים) שני צעירים מתחרים ביניהם בתחרות האחרונה של חייהם; ילד מוכיח לאביו שגם הוא יכול להיות גיבור; תלמידות בית-ספר עומדות במשמרות זה"ב בכפר פלסטיני; אמא לשניים מתאמצת לזכור את שמה; אישה מחפשת את חברתה שאבדה בציוריו של אדוארד הופר וצייר המלחמות טובל מכחול בצבע ומצייר בכאב את השלווה המופרת. 21 סיפורים בהם הדמויות חיות על הגבול: בין מציאות לדמיון, בין אמנות ליום-יום, בין שגרה לטרור. מטשטשים וחוצים גבולות, הסיפורים מושכים את הקורא לחוות א תעולמו המוכר מזוויות חדשות. צייר המלחמות באינטרנט צייר המלחמות בפייסבוק   אלמנך   אנתולוגיות סיפורי הקשת החדשה: ארבע השנים הראשונות, בעריכת עליזה ציגלר ואור גראור (כרמל 2007, ירושלים). האנתולוגיה מציגה את מיטב הסיפורים מ-16 הגיליונות הראשונים של “קשת החדשה”. בין המשתתפים ניתן למצוא את: נסים אלוני, ענת עינהר, ישעיהו קורן, יהושע קנז, אהרן אפלפלד, יחזקאל רחמים, ש. שפרה, יואב רוזן, בלה שייר, גונן נשר, עדנה שמש, בועז יזרעאלי, ליאורה ורדי ועוד. El Pueblo del Libro, בעריכת ירון אביטוב (Libresa 2007, Ecuador). הסיפור “צייר המלחמות” מופיע תחת השם “Pintor de la Guerra”. משתתפים נוספים באנתולוגיה: אהרן מגד, יחזקאל רחמים, יצחק אורפז, לאה איני, יורם מלצר, עמוס עוז, שולמית גלבוע, מואיז בן הראש, תנחום אבגר, א.ב. יהושע, יגאל סרנה, אורציון ישי, יעל ישראל וירון אביטוב. האסופה הגיעה לראש טבלת רבי המכר ואף שולבה בתכנית הלימוד של כמה תיכונים בעיר קיטו ומחוצה לה. אחד אלוהינו, בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל (כרמל 2008, ירושלים). הסיפור "קדיש חיים" מופיע בשער "יש אלוהים". האנתולוגיה כוללת יצירות של 66 מחברים, החל ביוצרים קאנוניים כגון ח"נ ביאליק ולאה גולדברג, וכלה ביוצרים הצעירים ביותר. על המשתתפים באנתולוגיה נמנים, בין השאר: יוסל בירשטיין, זלדה, אדם ברוך, יהודה עמיחי, אהרן מגד ודוד אבידן. על המשתתפים הצעירים יותר נמנים: שהרה בלאו, רוני סומק, יעל ישראל, משה אופיר, אריק גלסנר, נאוה סמל ועוד.  

אודיסאה בין רעיונות

כבר כמה חודשים שלא עדכנתי את הבלוג כיוון ששקעתי עמוק לתוך המחקר שלי באוניברסיטה. וזה הזכיר לי שכבר מזמן מזמן רציתי לכתוב פה על כתב-העת “אודיסאה – מסע בין רעיונות”.

כתב-העת מתעתד לקשר בין האקדמיה לבין הקהל הרחב. כל גיליון עוסק בנושא מרכזי (אסטרונומיה, אבולוציה, מודעות ועוד) ומביא מאמרים של חוקרים מתחומים שונים – החל במדעים המדויקים, דרך מדעי הרוח וכלה באומנויות.

השילוב בין האסכולות השונות בדרך-כלל מצליח לא רע, למרות שמשום מה כמעט בכל גיליון מופיעים גם מאמר או שניים שקשורים למדעי המוח, בלי קשר לנושא הגיליון. אני מקווה שמדובר באופנה חולפת.

בכל הקשור לפיזיקה, הכותבים הם מהשורה הראשונה של החוקרים ישראלים והאמריקאיים. בעבר הופיעו, בין היתר, ראיון עם יקיר אהרונוב (שלצערנו טרם קיבל את הנובל), תיאור של ירון עוז (ראש בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל-אביב) על החיפוש אחר מימדים נוספים והסבר של מריו ליביו (העומד בראש מכון המחקר של טלסקופ החלל ע”ש האבל) על אנרגיה אפלה.

את רוב הנושאים בפיזיקה שהופיעו בארבעת הגיליונות הראשונות היכרתי כבר מהרצאות באוניברסיטה, אבל זה לא משנה. החשיבות של “אודיסאה”, מבחינתי, היא המאמרים מהאסכולות האחרות, כמו “תעלומות המגילות” של עדנה אולמן-מרגלית, “התשוקה להוביט” של דודי גולדמן או “ניפגש בעוד עשרת-אלפים שנה” של רן לוי, בו הוא מספר על בנייתו של שעון שיתקתק רק פעם באלף שנים.

יש לי לא מעט ביקורת לגבי מאמרים מסוימים, בעיקר אלו שעסקו ברגשי הנחיתות של מדעי הרוח מול המדעים המדויקים, אבל זאת עוד נקודת זכות לכבת-העת כמכלול. נגה ואני התווכחנו שעות על המאמרים הללו, ודנו לא מעט במאמרים אחרים. מהבחינה הזאת, נראה לי שכתב העת השיג לפחות יעד אחד – הוא גרם למישהו מפיזיקה לקרוא פילוסופיה ולמישהי מלימודי מזרח אסיה לקרוא פיזיקה.

הגיליון החמישי, שיצא זה עתה, עוסק בסכנות האקולוגיות שמאיימות על כדור-הארץ, ובעיקר עלינו. בינתיים הספקתי לקרוא את מאמריהם של קולין פרייס, ראש החוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, ושל ניר שביב, אסטרופיזיקאי באוניברסיטה העברית. המאמר הראשון מאשים את האנושות בהתחממות כדור הארץ ומביא טיעונים מאד משכנעים. במאמר השני, הצמוד לראשון, ניר שביב סותר את כל מה שקולין פרייס כתב וטוען שההחממות הנוכחית של כדור-הארץ קשורה לפעילות השמש ולשטף הקרניים הקוסמיות שפוגעות באטמוספירה.

התרשמתי מאד מההחלטה הזו של עורכי הגיליון להצמיד שתי דעות מנוגדות לחלוטין זו לצד זו. בנוסף לכך, בעוד שקולין פרייס לא מחדש הרבה (הוא חוזר על המנטרה המוכרת שגזי החממה אחראים להתחממות), ניר שביב מציג רעיון שטרם שמעתי.

לסיכום, לאחר שקיבלתי מההוצאה שני גיליונות למטרת ביקורת, ולאחר ששנוררתי מחברים במחלקה את הגיליון על אסטרונומיה, עשיתי מנוי בעצמי. אני מקווה שגם בגיליונות הבאים אני אמשיך להיחשף לרעיונות חדשים ושהם ימשיכו לעורר דיונים ביני לבין נגה.

נ.ב., שמחתי לראות שבגיליון החדש אין מאמר של מדעי המוח.

6 תגובות

  1. הי אור,

    תודה על הזרקור לכתב העת.
    רק לא הבנתי את הנ.ב. – מה רע בחקר המוח? הפופולאריות של הנושא לא עושה אותו פחות חשוב או מרתק…
    דווקא נושא התחממות כדור הארץ לעוס עד אימה וחוזרים ולועסים חומר ידוע מזה עשרות שנים – כשמה שחשוב זה דווקא להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות – ויחד עם זה יש גם מדענים שטוענים שהפלקצואציות האלה בטמפרטורות – שכבר נמדדו אלפי שנים אחורנית בשיטות חדשניות – היו ויהיו ולא הכל באשמתנו, בני האנוש…

    • היי עדנה,

      פשוט קצת נעלבתי שבגיליון שהוקדש לשנת האסטרונומיה הבינלאומית היו מאמרים של מדעי המוח. אם מקדישים גיליון לנושא מסוים עדיף, לדעתי, למצות אותו ולא להתפזר לנושאים אחרים.

      לגבי התחממות כדור הארץ – כמו שכתבתי, וכמו שאני ממשיך לגלות ככל שאני קורא עוד מהגיליון, העורכים דאגו להציג מספר דעות שונות, ולא רק את הפרדיגמה הלעוסה.

  2. אור, יופי שכתבת על "אודיסיאה", גם אני מוצאת את עצמי מוקסמת מכתב העת הזה וממאמרים שנושאיהם רחוקים ממני מרחק שנות אור, גלקסיות ועוד. מסתבר שמדעי הטבע הללו יכולים להיות מרתקים ומושכי לב גם לבורה בהם כמוני, אם הם מוגשים, כמו כאן, בצורה יפה ובהירה ונותנים חומר רב למחשבה על הבריאה והעולמות שלנו.

    • היי אסתר,

      אולי אני ארחיב על כך בפוסט אחר מתישהו, אבל למדעים המדויקים, ובעיקר לפיזיקה, יש היסטוריה ארוכה של כתיבת פופולרית, עוד מגלילאו, ואולי גם לפניו.

      ואם כבר במדע פופולרי עסקינן, אני אציין גם כאן את המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל-אביב, שגם אני חבר בו. אנחנו מארגנים הרצאות לקהל הרחב על אסטרונומיה ועל נושאים קשורים. לא צריך ידע מוקדם, והכניסה חופשית. בלילות בהירים אנחנו גם מארגנים תצפיות על מעט הכוכבים שעוד אפשר לראות מתל-אביב.

      לפרטים, וכדי לצפות בהרצאות קודמות שלנו: http://astroclub.tau.ac.il

  3. לצערי, למרות שהרעיון הבסיסי בהוצאת המגאזין מצויין, הרי שהוא נועד לכישלון בשל בחירה גרועה של עורך.

    העורך אינו מתמצא בתחומים רבים המוזכרים המגאזין ובחירת חלק מהכתבות (ותוכנם) תמוה ומעורר שאלות לגבי מקצועיות הכותבים ובוודאי שלגבי מקצועיות העורך.

    חבל מאד – עוד מגאזין שייעלם בשל חוסר קונים.

  4. לצערי, למרות שהרעיון הבסיסי בהוצאת המגאזין מצויין, הרי שהוא נועד לכישלון בשל בחירה גרועה של עורך.

    העורך אינו מתמצא בתחומים רבים המוזכרים המגאזין ובחירת חלק מהכתבות (ותוכנם) תמוה ומעורר שאלות לגבי מקצועיות הכותבים ובוודאי שלגבי מקצועיות העורך.

    חבל מאד – עוד מגאזין שייעלם בשל חוסר קונים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאור גראור