בננות - בלוגים / / לואויאנג – מקור הבודהיזם בסין
מספרים בחשיכה
  • אור גראור

    נולדתי ב-1982 בארה"ב ובגיל ארבע עליתי לישראל. רוב השנים, מה לעשות, גרתי בפתח-תקווה אבל בשנים האחרונות זכיתי לגור בתל-אביב. לאחרונה התחלתי דוקטוראט באסטרופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, בהנחייתו של פרופ' דן מעוז. במשך 2007-2008 גרתי בסין בעיר-הנמל שיאמן עם אשתי נגה שלמדה סינית באוניברסיטה המקומית. על חוויות היום-יום שלנו אפשר לקרוא במגזין המקוון של "מסע אחר". הסיפורים הקצרים שלי התפרסמו ברוב כתבי-העת בישראל, ובעיקר ב"קשת החדשה" בעריכת אהרן אמיר. ב-2006 הקמתי, יחד עם יעל טומשוב, את כתב-העת "אלמנך". 2007 הייתה שנה יוצאת מן הכלל. "צהרי יום ראשון על האי גרנד ז'ט" היה בין הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ"; יחד עם עליזה ציגלר ערכתי את האנתולוגיה "סיפורי הקשת החדשה"; ובתחילת יוני התחתנתי עם נגה גנני. בינואר 2009 יצא אור בהוצאת טובי ספרי הראשון "צייר המלחמות". התמונה בעמוד הראשי של הבלוג צולמה על-ידי מוטי קיקיון. פרסומים צייר המלחמות צייר המלחמות (הוצאת טובי 2009, ירושלים) שני צעירים מתחרים ביניהם בתחרות האחרונה של חייהם; ילד מוכיח לאביו שגם הוא יכול להיות גיבור; תלמידות בית-ספר עומדות במשמרות זה"ב בכפר פלסטיני; אמא לשניים מתאמצת לזכור את שמה; אישה מחפשת את חברתה שאבדה בציוריו של אדוארד הופר וצייר המלחמות טובל מכחול בצבע ומצייר בכאב את השלווה המופרת. 21 סיפורים בהם הדמויות חיות על הגבול: בין מציאות לדמיון, בין אמנות ליום-יום, בין שגרה לטרור. מטשטשים וחוצים גבולות, הסיפורים מושכים את הקורא לחוות א תעולמו המוכר מזוויות חדשות. צייר המלחמות באינטרנט צייר המלחמות בפייסבוק   אלמנך   אנתולוגיות סיפורי הקשת החדשה: ארבע השנים הראשונות, בעריכת עליזה ציגלר ואור גראור (כרמל 2007, ירושלים). האנתולוגיה מציגה את מיטב הסיפורים מ-16 הגיליונות הראשונים של “קשת החדשה”. בין המשתתפים ניתן למצוא את: נסים אלוני, ענת עינהר, ישעיהו קורן, יהושע קנז, אהרן אפלפלד, יחזקאל רחמים, ש. שפרה, יואב רוזן, בלה שייר, גונן נשר, עדנה שמש, בועז יזרעאלי, ליאורה ורדי ועוד. El Pueblo del Libro, בעריכת ירון אביטוב (Libresa 2007, Ecuador). הסיפור “צייר המלחמות” מופיע תחת השם “Pintor de la Guerra”. משתתפים נוספים באנתולוגיה: אהרן מגד, יחזקאל רחמים, יצחק אורפז, לאה איני, יורם מלצר, עמוס עוז, שולמית גלבוע, מואיז בן הראש, תנחום אבגר, א.ב. יהושע, יגאל סרנה, אורציון ישי, יעל ישראל וירון אביטוב. האסופה הגיעה לראש טבלת רבי המכר ואף שולבה בתכנית הלימוד של כמה תיכונים בעיר קיטו ומחוצה לה. אחד אלוהינו, בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל (כרמל 2008, ירושלים). הסיפור "קדיש חיים" מופיע בשער "יש אלוהים". האנתולוגיה כוללת יצירות של 66 מחברים, החל ביוצרים קאנוניים כגון ח"נ ביאליק ולאה גולדברג, וכלה ביוצרים הצעירים ביותר. על המשתתפים באנתולוגיה נמנים, בין השאר: יוסל בירשטיין, זלדה, אדם ברוך, יהודה עמיחי, אהרן מגד ודוד אבידן. על המשתתפים הצעירים יותר נמנים: שהרה בלאו, רוני סומק, יעל ישראל, משה אופיר, אריק גלסנר, נאוה סמל ועוד.  

לואויאנג – מקור הבודהיזם בסין

מצ’ופו, עיר הולדתו של קונפוציוס, נסענו ללואויאנג (Luoyang), שכבר נמצאת במחוז חנאן (Henan). לואויאנג היא אחת משלוש בירות עתיקות במחוז, יחד עם קייפנג ואניאנג. מלואויאנג העתיקה, שהייתה בירתן של שושלות שונות החל במאה השמינית לפנה”ס וכלה במאה העשירית לספירה, שרד מעט מאד. לואויאנג המודרנית נראית ומרגישה כמו כל עיר סינית טיפוסית. שלושה אתרים הופכים אותה גם היום ליעד ייחודי בסין: מקדש הסוס הלבן, ממנו נפוץ הבודהיזם בסין; מערות לונגמן וקברו של אל העושר גואן-יו (Guan-Yu).

הכתבה החדשה שמתפרסמת היום ב”מסע אחר” מתארת את שלושת האתרים, ואפשר לקרוא אותה בקישור: לואויאנג – מקור הבודהיזם הסיני.

את כל הכתבות הקודמות תוכלו למצוא, כמו תמיד, בקישור: מסע אחר: סין.

מי שלא ביקר בסין יתקשה אולי להבין עד כמה קברו של גואן-יו באמת מגניב. לא רק שגואן-יו היה דמות היסטורית אמיתי, כמו יוליוס קיסר, אלא שאיפה שקיסר כבר לא נחשב היום לאל, גואן-יו הוא אחד האלים החשובים ביותר ביום-יום הסיני. בכל חנות ומסעדה יש פסלון שלו, מוקף בנרות ובמנחות קטנות. אצלנו בדרום הוא מוצג כלוחם גבוה ורזה עם פנים אדומות וזקן שחור, כשלגופו שריון זהוב. בצפון, לפחות במחוזות שנדונג וחנאן, הוא מוצג כדמות שמנה, עם פנים עגולות וורודות, והוא הרבה יותר צבעוני ועליז. זה די הגיוני, כשמתחשבים בכך שהצפוניים נוטים להיות גדולים ועגולים יותר מהדרומיים.

לבסוף, אשאיר אתכם עם תמונה שלי עם הקיסר האהוב עלי – טסיין לונג (Qian Long). זהו קיסר חשוב מאד משושלת צ’ינג ששלט יותר משישים שנה, עד סוף המאה ה-18 לספירה. הוא הקיסר שכתב למלך בריטניה שהוא לא רואה כל צורך לסחור עם בריטניה כי מה כבר יכול להיות להם להציע לסין. אני פגשתי אותו כבר במקדש הראשון שלנו בבייג’ינג, כשעל אחד מלוחות ההסברים נכתב שהוא שיפץ את המקדש במהלך שלטונו. מהר מאד גיליתי שבמהלך שלטונו טסיין לונג שיפץ כמעט כל מקדש ואתר אחר בסין. בלואויאנג, במקדש על צלע ההר שמול מערות לונגמן, סוף-סוף פגשתי אותו פנים מול פנים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאור גראור