מספרים בחשיכה סופר, עורך, סטודנט לפיזיקה
מצ’ופו, עיר הולדתו של קונפוציוס, נסענו ללואויאנג (Luoyang), שכבר נמצאת במחוז חנאן (Henan). לואויאנג היא אחת משלוש בירות עתיקות במחוז, יחד עם קייפנג ואניאנג. מלואויאנג העתיקה, שהייתה בירתן של שושלות שונות החל במאה השמינית לפנה”ס וכלה במאה העשירית לספירה, שרד מעט מאד. לואויאנג המודרנית נראית ומרגישה כמו כל עיר סינית טיפוסית. שלושה אתרים הופכים אותה גם היום ליעד ייחודי בסין: מקדש הסוס הלבן, ממנו נפוץ הבודהיזם בסין; מערות לונגמן וקברו של אל העושר גואן-יו (Guan-Yu).
הכתבה החדשה שמתפרסמת היום ב”מסע אחר” מתארת את שלושת האתרים, ואפשר לקרוא אותה בקישור: לואויאנג – מקור הבודהיזם הסיני.
את כל הכתבות הקודמות תוכלו למצוא, כמו תמיד, בקישור: מסע אחר: סין.
מי שלא ביקר בסין יתקשה אולי להבין עד כמה קברו של גואן-יו באמת מגניב. לא רק שגואן-יו היה דמות היסטורית אמיתי, כמו יוליוס קיסר, אלא שאיפה שקיסר כבר לא נחשב היום לאל, גואן-יו הוא אחד האלים החשובים ביותר ביום-יום הסיני. בכל חנות ומסעדה יש פסלון שלו, מוקף בנרות ובמנחות קטנות. אצלנו בדרום הוא מוצג כלוחם גבוה ורזה עם פנים אדומות וזקן שחור, כשלגופו שריון זהוב. בצפון, לפחות במחוזות שנדונג וחנאן, הוא מוצג כדמות שמנה, עם פנים עגולות וורודות, והוא הרבה יותר צבעוני ועליז. זה די הגיוני, כשמתחשבים בכך שהצפוניים נוטים להיות גדולים ועגולים יותר מהדרומיים.
לבסוף, אשאיר אתכם עם תמונה שלי עם הקיסר האהוב עלי – טסיין לונג (Qian Long). זהו קיסר חשוב מאד משושלת צ’ינג ששלט יותר משישים שנה, עד סוף המאה ה-18 לספירה. הוא הקיסר שכתב למלך בריטניה שהוא לא רואה כל צורך לסחור עם בריטניה כי מה כבר יכול להיות להם להציע לסין. אני פגשתי אותו כבר במקדש הראשון שלנו בבייג’ינג, כשעל אחד מלוחות ההסברים נכתב שהוא שיפץ את המקדש במהלך שלטונו. מהר מאד גיליתי שבמהלך שלטונו טסיין לונג שיפץ כמעט כל מקדש ואתר אחר בסין. בלואויאנג, במקדש על צלע ההר שמול מערות לונגמן, סוף-סוף פגשתי אותו פנים מול פנים.
