אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
היי אמיר
המלחין היפני קלט את העוצמות… את הבבת אחת… ואת הנוגע האינטימי, שזה יד על יד…
בתור שומעת את השירים שלך, השורה אני נוגע בידי הנוגעת… נוגע נוגע מתגעגע לגעת… מתוך השיר איך.
אני מחוברת לדיבור האינטימי הכימעט חומק מהעין בקושי במחשבות אפשר ללכוד אותו.
להתראות טובה
הי טובה, יפה שמת לב למה שעושות שם הידיים 🙂
ל"יד על יד" יש כמובן יותר ממובן אחד…
הי אמיר, איזה לחן מקסים, מעטר לי בצלילי אהבה את הבית הבוקר.
ממה שכתבת לאבנר מבינה שזה לא כל השיר אבל מסתקרנת, האם הספר גם מתורגם לאנגלית או שרק השיר הזה?
סיגל, צלילי אהבה זה נפלא, ואם זה מה שהתחיל לך את הבוקר עוד יותר נפלא.
כן, לצערי רק חלק עלה, וזה די משתנה בהמשך. יצירה מורכבת ובעיני פרשנות נפלאה לשיר.
הספר כולו תורגם לאנגלית ויצא בהוצאת DEDALUS
ב-2004. מאז יצא הספר לאור גם ברומנית, פולנית ומקדונית, אבל למי שיכול אני ממליץ עדיין לקרוא בעברית 🙂
check2
מוזר. התגובות הראשונות לא עולות, בכל אופן הסכוי שזו תעלה הוא רב אז אני כותבת…
באמת חבל שלא כל היצירה עלתה, הקשבתי למילים והתעניינתי גם בתרגומם לאנגלית ואהבתי איך שהמוסיקה משתלבת יפה עם השפה.
ובכלל, מיה דונסקי הפכה שירה שלך לריקוד בוטו ועכשיו זה, ויש גם את המוסיקה של יסמין אבן וטובה גרטנר כולל הזמר שאת שמו שכחתי (עם שיר המדורה), שירתך לוקחת גבוה את האמנים ומוציאה מהם דברים נפלאים בשפות יצירתם, וזה משהו חדש בנוף השירה הישראלית (נדמה לי) כיוון שבדרך כלל שירה עברה הלחנה דרך אפי נצר או נחום היימן או אהוד מנור ועוד… ואיכשהו תמיד הגיעו שירי המשוררים לריקודי העם הישראלים ולשירה בציבור עם שרה'לה שרון…וזה לא הכיוון של השירה שלך בכלל. מרתק וממלא גאווה ישראלית מסוג אחר, יותר בינלאומי משהו. קול ישראלי שיוצא ונוגע בעולם, מקסים.