אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
1) ?
2)בחרתי לעת עתה להגיב בלי מילים 🙂
–
3) אחר כך תהיתי אם לעד בתולה אהיה זה שם המשתמשת וזו תגובתה .
או זו מוזה משומשת
במצב טוב למכירה
או שזו הכותרת
והאיקו מקוצר
או שזו הכותרת והשיר יגיע …
ובכן הגעתי בפער השיגור,
והאזנה ערבה לנו מחר ברשת א '.
לאמיר היי,
טוב, אני מניחה שהיית בפסטיבל במטולה שהיא מקום מדהים בעיני גם בין נופים חוצלארצים אחרים.
בינתיים עברתי על ספריך, שיר אחר שיר, לרבות המובאות היפיפיות שהבאת מן הטנטרה. רבים מהם הכרתי, אבל היה חשוב לי לקרוא הכל באותו ההקשר שבו יצא הספר ואכן סיימתי לקרוא אותו ומאוד נהנייתי.
בית הקפה שאני יושבת היה סגור. ולכן ישבתי בבית קפה שהוא בדרך כלל הומה באוכלוסיה ערבית. ובכן חיפה היא עיר מעורבת ביותר, ורחוב מעלי אפשר לראות את תפיסת השמאל לגבי "הדו-קיום" וכו.
אני זקוקה להרבה שקט לקריאת שירה. בחיפה אחה"צ קריר. ישבתי בפנים והלכה עלי מוסיקה צורמת פופית משהו שהפריע לי ביותר להתרכז.
ביקשתי פעם אחר – פעם להנמיך את המוסיקה, להחליפה באחרת, ממש הקדשתי שעתיים ויותר לקריאה מעיינת ביותר. אבל המוסיקה לא הפסיקה להטריד. לא נותרה לי ברירה אלא לצאת החוצה ושם לסיים את קריאת הספר – מה שנעשה כבר ברוגז רב מאוד.
התפיסה המטורפת היתה שהמלצר התורן מייעד את המוסיקה לעצמו, ולא חלילה ליושבי בית הקפה. מה שהדהים אותי כמעט עד אימה. איני רגילה ליחס שכזה, ולא להתנהגות שכזו, לא לאלימות מוסיקלית, ולא לתפיסה שובניסטית של הצעירים (הערביים) שהגישו לי את הקפה.
לא אכפת לי לשמוע את אום כלתום, אבל כדאי אולי להבין שיש פער בינינו לביניהם שאיני בטוחה שהוא אכן ניתן לגישות – תרבותי, תיאולוגי וכו.
העיקר, צלחתי את הספר וסיימתי לקראו בהנאה רבה.
איני רוצה להתפס כמשביתת שמחות, אבל הבוקר ביליתי בקריאה של ראיונות אחרונים איתך, ומאמרי ביקורת וחטפתי עצבים.
למה, נראה לי המבקרים עושים לעצמם עבודה קלה מידי, ואולי כתבת מאמרים על ניאו פאגניות – אבל לא כך נתפסת בעיני שירתך.
אי- אפשר היום לדבר על כך שאתה שואב מרתוק מבלי לחדש, ואו- אפשר לדבר על ניאופאגניות מבלי להתייחס להשכלה שלך שאמנם מצויינת, ואולם אינה מקושרת כלל לעולם האינטלקטואלי שלך ועד כמה הרחקת לכת הן מרטוש והן מטשרניחובסקי שאומר "גם אם הרחקתי לכת, הרי שהוא עומד בפני האל בארץ החדשה עם התפילין בידיו.
השטחיות שבה נגשים אל שירתך היא מקוממת אותי באופן מיוחד. שלא לדבר עד כמה חידשת בשירתך, שעדין היא קומוניקטיבית.
מה שמוזר הוא שמייחסים לך שליטה בתקציבים ומפנים אליך תפיסה של כוח שאינך לוקה בה כלל. כל אלו ממרחק וכל אלו עיוותים שעורכת התיקשורת, והבורות של הקוראים, והרצרוץ של הביקורת כל כך חוברים יחד.
אתה יודע לפעמים אני שואלת את עצמי, אולי איני מזהה את שירתך, אולי אני סתם מאוהבת, או סתם החושים שלי מתעים אותי – התשובות לכל אלו הינם לאוו!!! בריש גלי.
אנשים מפספסים אותך, ואת השירה שלך, מכיוון שאי אפשר לקרוא לה אירונית על תפיסות רווחות של האל, אפשר להשתמש במילה התרסה ועדיין תהייה השירה שלך מאוד עדינה על אף העוצמה החזקה והוויברטיבית שיש בה.
לא אני לא טועה, סבורתני שהמסע שערכתי אחר-שירתך תרם לי הרבה, ומן הראוי היה להתחיל לחקור את שירתך ואת מקורות ההשפעה שלך בצורה יותר רצינית.
יכלתי לכתוב את כל אלו במייל אישי, אבל העדפתי לומר דברים אלו לנוכח אוהדיך דווקא בבלוג שלך.
אני על כל פנים מאוד מעריכה את התרומה שהנחלת לשירה העברית.
מקווה שאינך כועס, וכי תגובות של אימון בשירתך יבואו אחרי
בברכה
חוה
אולי אפתח את הנושא מאוחר יותר.
שיהיה לך בהמון הצלחה מחר. כאשר אני כותבת על שירה קומוניקטיבית בוודאי שדברי באו להשלים את דבריך, ואין בהם כל סתירה.
באשר לקומוניקטיביות – שירתך עמוקה לטעמי, מאוד חכמה, מאוד עשירה וצריך אכן קהל איכותי באותה הרמה כמו שאתה כותב.
ומה בכך אוהד נהרין גם הוא החדיר דפוסי ריקוד חדשים, וככה בעצם האמנות מתפתחת.
ושוב,
חוה
חוה, קל לי כמובן להסכים אתך, והדבר תואם לגמרי את הרגשתי לגבי איכות הקריאה הזו. אמתין בסבלנות ובעניין למאמרך, לראות איך את רואה את השירים.
ונכון, קשה ליצור לנוכח כל כך הרבה צרות עין, הכפשות, וחשבונאות עסקנית, אבל למזלי אכן כפי שכתבת התקבלותי בחו"ל הקלה עליי את סערות הביצה המקומית.
אני סבורה בינתיים שהמושג רב-תרבותיות – די הולם.
מבקרים הזכירו את לימודיך לתואר שני בתיאולוגיה וכמובן את העובדה שסיימת בהצטיינות את תואר המוסמך, אך לא השכילו להצביע איך השפיעו לימודיך אלו או איך הוטמעו בשירתך.
ומכאן המושג של ניאו-פאגניות, שכמובן מחמיץ את הזיקות הגלובליות של תרבות ושל אמונות שחובקות בעצם את כל שיריך.
כמובן, הפתיחות והידע ליצור את המזיגות הנכונות של דמויות היסטוריות עתיקות יומין לרבות האב/נאל בלשונות של לאקן The RATHER, באותיות גדולות שהוא האל – להבדיל מן האב – האדם, שהוא המקור האדיפלי לכניסה לחברה האנושית.
בבחינת אירוניה או זוית ראייה אחרת על האל מערערת כל קריאה בעיקר יהודית/ישראלית. והרי שאז כשלנו מכניסה אל תוך התרבות הבילאומית ההיסטורית כולה וייחדנו עצמנו לרע ולא לטוב בבחינת מסורסים נותרנו.
זו אכן זוית ראייה אחרת, הכרוכה בלימודי תיאולוגיה, שבהם לדתות שונות היו כל מיני אבות. ומכאן רב-תרבותיות.
ואולם אנחנו יהודים רחמנא ליצלן. ועוד ישראלים גאים. וזכרותו השקופה של ישו כל כך מאיימת עלינו שטחו עינינו מלראות את יופיו של השיר ואת נוף הכנרת.
ושוב, אם זיהית סארקזם – צדקת.
אבל למאמר יהיה דרוש כובד הראש הראוי.
מקווה שהובנתי.
בבחינת האם איננו (כולנו) אותו המרצה המיוזע שעליו גוחנת זו ששווה, כאשר במועד ג' כבר אי אפשר לטעות ואף לא למעוד.
שאכן איננו יודעים לאחוז במליאות עד תומה, ואזי אנו נופלים לתוך האפר מיני וביה. (המבקרים?)
יפים היו בעיני הסבריך וקריאת שירתך אתמול.
חוה
חוה היקרה, שמח שנהנית למשמע הריאיון וקריאת השירים אתמול, וצחקתי למקרא האופן שבו את מדברת בתגובה הזו דרך שיריי.
"ניאו פגאניות" הוא אכן מונח בעייתי, כי 'פגאניות' כמו 'חילוניות' היא כשלעצמה מונח רדוקטיבי. רק אם מבינים שהתרבויות ה'פגאניות' העיליות הניבו למשל את השירה, האמנות, הפילוסופיה והמטפיזיקה של הודו, סין ויפן, זה מתחיל להישמע אחרת.
העניין שלי בדתות לא התחיל כמובן מלימודי מדע הדתות (לא "תיאולוגיה") וגם לא הסתיים שם.
אוף, אמירוש
סוף, סוף הגבת?
אכן, הקשבתי רוב קשב, ואמרתי לך כבר ששירתך מוטמעת בשפת הדיבור שלי. אבל המשרד הוסיף עוד יותר.
נהניתי מאוד כאשר שרת את אמייזימג גרייס, אין לי סבלנות לכתוב את זה באנגלית. אולי זהו אחד השירים שאפשר לקרוא להם אירוניים. בבחינת הנשמה המנתרת. אם תשים לב לאורך כל הערותיי האחרונות אכן שיריך מוטמעים.
לגבי המושג פאגניות, הייתי מעדיפה לא להשתמש בו בכלל, מכיוון שאפס, איכשהו יש לו קונוטציה שלילית.
אגב, תמתני אולי התעניינותך בישו החלה בגיל 16 כאשר יצאת עם הכבשים 80 -100 ויותר במספר למרעה. מקיבוץ נחשון ואחרים לא!!! 🙂 לא יכול להיות.
מה זה לא מתאים לתמונה ששמת למעלה הרעיית צאן הזאת. אגב, פעם באמת כאשר היינו צעירים ללילה ולשחר היו קסם משלהם. היום השעה 5 לפנות בוקר כאשר עולה השחר זוהי שעה של חשבון נפש והיא די מפחידה. אותי על כל פנים, כאשר יום מתחלף ביום חדש שמפציע. גם במסטיקה טוענים שזו שעה קשה, כאשר הכוכבים נעלמים מן השמים.
את זה אתה צריך לשאול את תמי קאלי.
אמרתי לך כבר שאני בשלה לכתוב את המאמר. לא ככה, אני כבר מדברת שפה אבינאלית – הלא כן?
כתבתי לך למטה, שצריך לדעת היכן עובר החוט הדק הזה בין להקריא שיר בו את לובשת את גופך המזדיין ולהשמיע את ג'ניס גופלין – חלילה שלא תהיה רדוקציה באנינות הטעם, או בטעם הטוב שנשאר מן התכנית שבאמת היתה מסעירה טנטרית ומינית.
לגבי המועדים – פיזרת אותם בספרך החייה שבלב. כמה עצוב מה קרה לזו שלבשה גרב אגבי ואולי טוב שלא שמעה מאומה ממה שאמרת לה מן השירותים.
מגיעה לך מישהי יותר "שווה"
הלא כן. לא רק חתיכה שמקפצת דד אל תת אלא זו שאין לה קרקעית.
אז למה מוטב שהיא תלך עכשיו – שתשאר אמיר. מקסימום תסור לבית הקפה הסמוך תכתוב שיר, תירגע, תשתה אספרסו ובירה ואחר – כף תחזור.
לא משלחים מישהי כזאת.
טפו… טפו…
מת השיר שכך אמר!!!!
בבקשה, תפטר מן המושג פאגניות. לא נשמע לי טוב. כאשר ריבוי האלים בעצם סימנו כוחות בטבע – כוחות כה אדירים ומלאי כוח ואון – למה לדבר על פאגניות.
באמת בנאמנות – אתה רואה לא האמנת לי.
אגב, יש לי פגישה היום, דווקא עם מישהו ממוצא צרפתי, מה שאני אוהבת. איך הוא אמר לי "דבר האישה הוא דבר האלהים" וכל כך טוב לי בבית שאני ממפש מפחדת לצאת. ולהיפגש ולהכיר.
הנה הוא מצלצל
לחוב הקאק המקאקא
בדיוק בגלל הצורה הקאקאפונית שבה כתובה תגובתך,
כדאי לשמור על האמן ולהגן עליו מפני אחוז הרוע שבעולם.
אמיר אתה יכול למחוק אם אתה רוצה, אבל בבקשה, בבקשה רק אחרי שהקאקאפון יקרא…
זה לא מכוון נגד האמן
זה נגד קריקטורה של כתיבה מחקרית
מעריצה שהמילים שלה נמסות כמו אבקת מרק
תודה חוב שענית.לא כל-כך יודעת מה זו קריאה מחקרית ולא מתמצאת איך מודדים , שופטים או מעריכים את איכותה.לדעתי באופן שכתבת את התגובה שלך אפשר היה לפרשה כנגד האמן שכתב את השירים שבספר החיה שבלב בייחוד באופן שבו נעשו הציטוטים מתוך השירים. מקווה שלא היתה לך כוונה להפחית בערכה של האמנות והאמן. לפני שנים הייתי בסדנא שהעבירה הזמרת המחוננת אמנדה אמברוז, יהי זיכרה ברוך, ובתחילת הסדנא היא ביקשה מכל אחד מהנוכחים לספר על הפחתת הערך הראשונה שזכורה לו , שנעשתה לאמנות שלו. וכך היה- כמה רגשות ומטענים השתחחרו שם- זה היה מדהים לראות עד כמה אמנות עוברת דיכוי, במזיד ושלא במזיד. היא היתה מקסימה האמנדה הזאת ואמנית מן השורה הראשונה.
שיהיה לך ערב טוב.
שירית,
את לא שמה לב שמישהו כאן ניסה לרדת עלי בגלל שאני אלק נמסה מן הכתיבה של אמיר אור?
רק שבינתיים לא צויין שהעברתי לאמיר במייל מאמר שכתבתי. וכאן אלו הן תגובות. חלק רציניות, וחלק מהן כתובות בחוש הומור.
אז למה לקחת ברצינות מה שכל מקק, שרץ או סתם שוחרי תשומת לב כותבים.
בשיחה של אמיר ברדיו דובר הרבה על מין ויחד עם זאת התכנית היתה עשוייה וערוכה בטוב טעם.
ואם אני אכן מתפעלת משירתו של אמיר הרי אין הדברים מבוססים רק על הספר הזה, אלא על עוד ספרים ושירים שלו.
מה לעשות, עווינו, חטאנו, לקינו בחוסר פרגון רציני עד שאין לזהות מי הוא המעריך ומי הוא הטפיל.
חוה
שלום חוה היקרה,תודה על תגובתך לתגובתי.מקווה שלא תתרגזי מתשובתי. אני בהחלט שמה לב.אני באופן אישי לא רואה פסול בזה שמישהו נמס ממשהו.וגם אם זאת היתה התנמסות בלבד בלי פרשנות מעמיקה של השירים לא היה בזאת כל פסול בעיניי.אני באופן כללי נוטה לקחת ברצינות מה שאנשים כותבים בבלוג הזה ובכלל בחיים.כשכתבתי את התגובה לחוב המטרה שלי לא היתה לפגוע בחוב אלא לתקן אותו על משהו שבעיניי הוא פשע- אני מתכוונת להפחתה בערך של אמן או אמנותו.אם יש לו ביקורת עניינית, לגבי איכות הכתיבה שלך, הוא יכול לכתוב כל ביקורת אבל בלי העלבות.
ומה בקשר להפחתה בערך של אדם? את בטח תשאלי-יפה, ובכן אני חושבת שזהו גם כן פשע כאשר הדבר נעשה במזיד ומתוך כוונה להוציא לאדם שם רע, להשחיר את פניו ברבים או כדי לבייש אותו, בעיני עצמו ואחרים.
אני נהנית לקרוא את הפרשנויות שלך לדברים בבלוג הזה ומעריכה את היכולת שלך להתבונן על החיים ומצבים. גם היכולת שלך לשפוך את הקישקעס שלך פה ולדבר באופן גלוי את דיעותייך מדהימה אותי.אנשים בכל מקרה מדברים כפי שהם בוחרים לדבר- ולא ראיתי בזמן האחרון פה צנזורה למשהו שמישהו הביע.
אז מה בכל זאת עורר את זעמם?
יש נושאים שאנשים חושבים שכדאי ונאה לדבר באופן מסויים רק במסגרת מסויימת.אולי בזאת יש בעיניהם אי אלו חריגות מטאקט- כי יש פה בבלוג קשת מגוונת של אנשים, ואולי מן הראוי להתחשב בהם בבחירת שפה.את בודאי לא חייבת להסכים איתי אם לא בא לך, אני רק כותבת זאת מכיוון שמניסיוני חוסר הסכמה לגבי גובה ונומך השפה יכול למשוך אש. אני,כל חיי רגילה שאנשים מדברים איתי בדיוק כפי שהם חושבים -אני נחשבת למקשיבנית טובה למדי.אשמח לדעת מה דעתך.בהערכה רבה.
לשירית,
אינני מבינה בדיוק מה היא השאלה.
לגבי שירתו של אמיר אור, אפשר לראות מתגובותיי שאני מעריכה אותה ביותר.
להגיד נמסה היא הפחתה ביחסי אל השירה, מכיוון שאולי עולה התחושה שאין כאן שיקול דעת שלי, ואני מתמוססת, מתמוגגת מכל מה שאמיר אור כותב, ולא כך הוא.
ישנם חילופי דיאלוגים ביני לבין אמיר אור, או ככלל הידע שלי בשירה. לא אומר שההתמחות שלי היא בשירה דווקא, ואולם אני די מכירה משוררים מובילים בשירה העברית. הן מכיוון שלמדתי שירה, למדתי שירה, כתבתי עבודות בשירה במסגרת לימודי.
מכיוון שהתואר העיקרי שלי הוא דווקא בספרות משווה – כללית, אולי קראתי יותר משוררים בתרבות העולם כמו בודלייר רילקה ואחרים. יחד עם זאת הייתי מחוייבת גם ללימודים בתחום הדרמה – כמו המחזאות של צ'כוב, תיאטרון האבסורד של בקט, יונסקו, ואחרים וכמובן הרבה סיפורת.
לספרות העברית עברתי מכיוון שהייתי מחוייבת לשפה העברית, וגם כאן התמקדתי בסיפורת, אם כי למדתי את אצ"ג, את עמיחי, את אלתרמן ואחרים – באופן די יסודי.
מדוע אני כותבת את זה, מכיוון שאני יכולה לומר שאני מעריצה את שירתו של אמיר אור. ועוד, מכיוון שבין היתר מתעסקים היום פחות בשירה ויותר בספורת – ולא כל כך לטובה. נדמה לי שהשירה של אמיר לא כל כך זכתה לאותה הערכה לה הוא היה ראוי.
בחלק משירתו מתריס אור נגד תפיסות יהודיות די קרבניות ודי פולחניות, ומציע אלטרנטיבות של חשיבה אחרות. גם זרם זה בשירתו לא אובחן מספיק ולא זכה לתשומת הלב הראוייה.
מכיוון שאנו חיים בתרבות ששואפת אל עבר הגלובליזציה לאמיר יש גם קרדיט של השפעות שחלו והוטמעו בשירתו מן השפעות שבאורחות חיים קמאיות, ועדיין גם מזרחיות כמו הינדיות, סיניות, יפניות ואחרות.
בעוד שבמחקרים במנהל עסקים מרבים היום לעסוק בהשוואות בין התרבות המערבית בעיקר האמריקאית לבין זו המזרחית, הרי שבתחום הספרות המחקרים הללו אם בכלל, כמעט שאינם נעשים.
התרבויות המזרח אסייתיות שונות באופיין תכלית השינוי מן המערביות, בצורות החיים, באמונות דתיות, בהישענות על המסורת במקום אינדיווידואליזם בתרבות המערבית.
כל אלו ועוד הרבה יותר באים לידי ביטוי בשירתו של אמיר.
שלא כמו משוררים כמו וולך, רביקוביץ, ויזילטר, אבידן אפילו זך ואחרים. שירתו של אמיר היא רב-גוונית, בין תרבותית. היא מקיימת זיקות חזקות אל השירה העברית, תוך שהיא מעלה תהיות חדשות, מעבדת מחדש נושאים שנשחקו, מעלה אותם על סדר היום, במגוון ובשלל של עולמות קיומנו בארץ, תוך כדי מבט אל העבר ומתוכו אל העתיד.
יכולת התיאור והכתיבה שלו היא מפליגה. השליטה שלו באמנות השירה היא יוצאת מן הכלל, התמונתיות הוויברטיבית, הססגונית, העוטה מידי פעם גוונים, כיוונים, תחושות ואמירות מסוג חדש – לא זכו לדאבוני להכרה הראוייה.
גם העירוב של התרבויות הזרות, הפתיחות הטקסית, הדתית והפולחנית שהיו צריכים לאפיין כל כתיבה חדשנית שהיא לא עלתה על סדר היום.
מכל אלו ואחרים, למדתי לא רק להעריך אלא אפילו להעריץ את כתיבתו של אמיר והוא בין המשוררים המובילים היום בארץ – אם לא המוביל ביניהם.
היכן אפוא הבעיה, אין כתבי עת – למרות שאפשר למנות 17 במספר שאין להם כל ערך, כל אג'נדה, כל פעילות ספרות אמיתית. והם נפתחו כדי לומר, כן יש לי כתב עת – או אני עורך, או אנחנו הצעירים עוסקים בשירה.
אבל כל אלו הן בבחינת פוזה חברתית ולא עיסוק אמיתי לא בספרות ולא בשירה.
עד כאן באשר ליחסי לשירתו של אמיר.
מן הפן היותר הומוריסטי. ספרו החדש של אמיר עוסק בשירת אהבה. מן הסתם שיש בהם ביטויים כמו מזדיין. כך יש לו שיר שאומר "את לובשת את גופך המזדיין, היפה וכו.. עוד מילים מתחום המין מופיעים בשירים נוספים ואחרים.
בשלושת השערים הפותחים שלושה חלקים בספר מביא אמיר דברים הלקוחים מתורת הטנטרה ומתורגמים על ידו. לפי הסברו הטנטרה עוסקת במין ואולם היא אף דרך חיים.
מכיוון שהקשבתי קשב רב למשדר ברדיו למעשה בשניים. עניתי בנושאים של מין בשפתו של אמיר עצמו. לא גלשתי לנושאים אישיים, לא התמקדתי דווקא בשירה של סאפפו כתבתי באופן כללי. פה ושם כתבתי אולי בחוש הומור שנבעה ישירות מדברים שנאמרו ברדיו. ואכן אמיר חפשי כאשר הוא מדבר על מין מכיוון שגוף ונפש הם היינו הך. מצב מיני הוא גם מצב נפשי, והוא גם מצב רשמי.
אין לי כל מושג מהיכן שאבת שאני שופכת את מיעי כאן, או את קרבי. יחד עם זאת אני מחשיבה עצמי לאדם מאוד אוטנטי, לא אכתוב דברים שאיני מאמינה בהם. אינה לוקה בחנופה, מכיוון שאין לי כל אינטרס.
אני מאמינה בכל ליבי שמעבר לאנשים שמגיבים כאן בבלוג, יש לעשות נפשות למען שירתו של אמיר אור ולמען פועלו בכלל. ואולם בעידן של רוע, צרות עין וחוסר פרגון.
ועוד עלייה של פופוליזם, תחרות לשמה, העלאת קרנו של ההון/הכסף על חשבון חיי הרוח הדברים אינם מגיעים לידי ביטוי בפועל.
עלינו, אנחנו המתבשמים כאן בבלוג אצל אמיר אור לעשות נפשות לשירתו ולמפעלו גם בעולם שבחוץ…
אם תעני לי שיש עוד אנשים שכותבים בבלוגים שונים בבננות. אענה לך זה נכון. יש עוד כותבים, חלקם טובים, אחרים מתחילים וכו'… ואולם מבחינת תרומה ספרותית הן לשירה העברית והן לשירה בכלל. שירתו של אמיר אור בעיני היא ראשונה במעלה.
מקווה שעניתי לך על שאלתך, שהעלית למעלה.. שכן אין הדברים עוסקים בי אלא בבעל הבלוג הזה. אני רק את דיעותיי הבעתי.
שלך,
חוה
אמרתי לך כבר שאת מקסימה? אם לא אז אני אומרת שוב.אענה יותר בפירוט בהמשך.
שלום חוה. הבטחתי שאפרט. הניתוח שלך של השירים של אמיר מוצא חן בעיניי-אני עצמי הייתי מקימה מועדון שוחרי אמיר אם היה לי זמן להתעסק בזאת, בהחלט בגלל אותן הסיבות שאת תיארת בתגובתך אלי. ההבדל הוא שאני יכולה רק להתרשם ואת לעומת זאת יודעת לתאר זאת כל-כך טוב . כמו שאמר מישהו או מישהי בערב ההשקה של החיה, אמיר מכל הלב עוזר לאמנים אחרים באמנותו- ואני באופן אישי רואה זאת כמצווה גדולה-שיקום האמן וטיפוחו. וכמה עבודה יש לעשות בתחום זה כולנו יודעים.שיהיה לכולנו ערב טוב.
תודה על מחמאותיך.
אלא שאני רואה עוד דברים, וכם כאלה שאינם נראים לי כל כך. לא בקשר אליך, אלא ככלל.
באשר למועדון שוחרי שירת אמיר אור נדמה לי שהוא קים באותם הערבים שאמיר מקיים בימי שלישי. החדר בו מתכנסים האנשים הוא פשוט מקסים.
טוב, שלספרו האחרון נכתבו מאמרי ביקורת והוקדשו תכניות רדיו. זוהי כבר התקדמות. מן הדממה והשקט ששררו קודם לכן.
את דווקא מן המגיבות היותר יפות הנפש של אמיר. אבל מי אני שאחלק ציונים?
חוה
ההבדל החשוב בין הפגאניות לבין דת זרתוסטרא או היהדות היה ההבדל שבין דת 'טבעית', שהתפתחה מרוח השבט במשך דורות, לבין דת נבואית שמייסד עם אמת רושפת בכיס כופה אותה כאמת שאין בלתה על המוני המאמינים.
מקווה שלא תכעס עלי, אבל כבר כתבתי לך שאני חושבת במושגים אחרים לגמרי. וגם הזכרתי את המושג רב – תרבותיות. בהקשר הזה.
והרי אנשים תמיד זקוקים למנהיג. רוב האנשים הרי. תפיסת הגוף כחטא וכאסורה לא רק התחילה בנצרות, מקורותיה עתיקים כספור גן עדן מקדם ועוד לפני כן. ובכלל היהדות, הנצרות האסלם היו בכלל דתות שנשענו זו על זו כדי ליצור היסטוריה.
הממסד הדתי הוא כבר משהו אחר לגמרי.
לגבי סאפפו, אני מצטערת כבר כל כך הרבה זמן שלא התרגשתי ככה ואני גם לא רוצה לא לשקוע, לא להיות צהובה ולא ירוקה. טוב לי עם השקט שבבית והחיים השלווים שלי – שממש לא בא לי להתרגש מאף אחד ובוודאי שלא לחיות חיי נצח.
אגב, אמיר, אז ממתי באמת התחיל העניין שלך בדתות. נדמה לי שהוא התחיל דווקא באלה המזרח אסיאתיות.
ולגבי סימון הכיבושים על הקיר, את זה עושים מחוסר ביטחון.
כאשר לא צריכים את זה פשוט מלקקים את השפתיים כמו חתולה ונרדמים הלומים מעייפות.
ובכלל עכשיו אני רק מדברת, כי אני מזמן לא עושה
שומכלום!!! וזהו.
חוה
העניין שלי בדתות התחיל מן הסתם לפני החיים האלה. בחיים האלה הטקסט הראשון שבו פגשתי את הרוח ואת האל היה "סיפורי התנ"ך" וזה היה בגיל חמש.
לא רק שזה עניין אותי, אלא שקראתי כבר אז את התנ"ך כטקסט דתי. הרוחניות הבאה נמצאה באיליאס של הומרוס, ואילו את המזרח פגשתי רק שנים אחר כך.
לאמיר,
שאלתי בעצם הייתה אולי מיותרת. מכיוון שאחר – כך נזכרתי כבר שבתפיסה הפואטית שלך כפי שבאה לידי ביטוי "באלה תולדות המילים" משוררים כותבים על שירתם, הנמצא גם בספרה של רות קרטון בלום, אותו קראתי בעיון רב, אתה מדבר על המפגש שלך עם המקרא, ועם האידליאדה והאודיסאה בתרגומו של טשרניחובסקי. על התפעלותך הרבה מעלילותיהם של הגיבורים ועל החרבות הדמיוניות בהם היית משסף אולי קני סוף. עלילות אלו הובילו בסיכומו של דבר לכתיבת "שיר טהירה".
לגבי חייך הקודמים, באם היית נזיר לבוש גלימה שחורה/ חומה, באם היית אחד משנים עשרה תלמידיו של ישו
או חלילה אוריה החיתי, או רחמנא ליצלן אפילו שאול המלך.
על אלו באמת שאיני יודעת מאומה.
ברי לי העניין שלך במיסטיקה, בגלגולי העבר, אודה ולא אבוש גם אותי זה מעניין, אבל לא עשיתי די כדי לחקור לעומק מה הייתי בגלגולי הקודמים – אם בכלל, היו כאלו.
לדאבוני הרב, מסתבר שלאורך תגובותי כאן אליך, לא הובנתי כלל וכלל. דבר זה מעציב אותי ביותר.
חוה
בפוסט הספציפי הזה יש דברים נוספים שמעציבים אותי בבחינת דברי יוליוס קיסר תן לעם לחם ושעשועים.
אם אתה מבין את דברי ניחא, ואם לא, בבחינת צופה מן הצד אני וכן, גם לבית ישראל, אשתו וגרושתו ויתר צאצאיו.
ושוב.
חוה
אבנר, "לעד בתולה אהיה" הוא פרגמנט של סאפפו, שכונתה בפי מעריציה "המוזה העשירית".
"לעד בתולה אהיה" נשמע לי מרשם נפלא לנעורי נצח, למקום שבו הלב נשאר תמים ופעור עיניים לנוכח ההווה החדש תמיד, ופקוח לחוויות (לא רק מיניות) כאילו היה חדש בעולם.
אבנר, "לעד בתולה אהיה" הוא פרגמנט של סאפפו, שכונתה בפי מעריציה "המוזה העשירית".
"לעד בתולה אהיה" נשמע לי מרשם נפלא לנעורי נצח, למקום שבו הלב נשאר תמים ופעור עיניים לנוכח ההווה החדש תמיד, ופקוח לחוויות (לא רק מיניות) כאילו היה חדש בעולם.
אולי בהקשר של ספפו בתולה לנצח הוא מתכון לחיי נצח.
לא בטוחה שזה עובד בשביל בני תמותה שכמונו. דווקא ההיזדווגיות טובות לעור הפנים, לתחושה של חיות, סערות יצרים, מתחת לעור ומעליו ועל פניו.
וכל עוד אנחנו חיים בתולים אפשר לאבד רק פעם אחת. היום זה קורה כבר בגיל 14 או לפני כן.
טוב, מה לעשות החיים באמת הם בעולם "האמיתי" שם רצוי לאבד בתולים. מאוד רצוי.
ומי כמוך יודע אמיר.
חוה, חושב שסאפפו היתה מסכימה אתך בכל לב (וכל איבר אחר). נראה שכוונתה שהיא באה אל האהבה כל פעם מחדש, כמו בתולה, עם הריגוש ההוא, עם המבט שרואה את האהוב כראשון – ואת האהבים כאין בלתם.
ואולי היא גם רוצה לומר משהו גם על החדירה הזו, על שבירת המטריארכאט הפסיכי של ההוויה הנשית. היא מעולם לא חצתה את הקו הזה באמת אל חיי נישואין ואל נשיות שאינה של נשים.
לאמיר היקר,
לאבד בתולין זה די כואב, וגם בפעם הראשונה לא ידעתי כל כך מה זה. ויש גם דם והכל.
אז תעשה לי טובה. מספיק פעם אחת לאבד בתולין.
ולא הייתי רוצה לאבד את כל המיומנות המקצועית שרכשתי במשך השנים של מה עושה לי טוב, ואיך לענג את הצד השני.
אני די הקדשתי לזה משאבים, מה עושה לגבר טוב, איפוא לגעת מתי לעצור. מתי לצעוק ומתי לשתוק.
שממש אבל ממש אני לא הייתי רוצה לחזור לנקודת ההתחלה. לא לבתולין, אולי להתרגשות המינית אבל גם לזה צריך מישהו שהוא ממש כובש כזה, אתה בוודאי יודע.
והרי את התמימות של מועד א' איבדנו וטוב שכך.
ואיזה כיף לנו שאנחנו אנשי ספרות שאפשר לדבר על חדירה ויותר עמוק ויותר חזק – ועדיין להישאר בתחום המילה, ובניתיים להצית סיגריה ולהמשיך לדבר. והצד השני באמת חושב שאני נמצאת שם?
וחוץ מזה, מה לעשות – אני מעדיפה גברים, נשים זה לא הקטע שלי.
בינינו, אמיר, כמה נשים נראות טוב מתחת לבגדים?
וכמה גברים?
מעניין אם תענה, ואם איבדת את חוש ההומור ושקעת לאיזו רצינות תהומית.
נו, באמת……
אוקי, חוה, אז למה את חושבת שהיא התכוונה?
אמיר, יש לתקן את התאריך..
לאמיר, ולכל השאר,
מצטערת, בשעה שכתבתי את כל אלו הייתי במקביל טרודה בחיפושים אחר בני.
עכשיו ברצוני להוסיף מספר מילים. כאשר כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי, עברתי על פרסומים ישראלים. לא רוויתי מהם נחת, לא מצאתי בהם כל חדשנות חשיבתית מאלו שהייתי זקוקה להם לצורך חדשנות מסוג זו שהייתי נדרשת לה.
לא נותרה לי ברירה, אלא חרקתי שיניים וקראתי באנגלית מאמרים שהיו מתאימים לי יותר למחקר. באשר למה שנכתב בעברית, הרי שהשתמשתי פעמים רבות בראיונות עם הסופרים כדי להצביע על הקונקסט בה התגבשה הסיפוריות שלהן, כמו גם פרטים ביוגראפיים ותפיסות פוליטיות.
מעולם, לא הססתי לכתוב ביקורת גם על ספרונים שעסקו בניתוח ופרשנות של יצירות שלא היה מספק בעיני.
לימים, לאחר שמיציתי את הביקורת סייעתי בכתיבת עבודות לסטודנטים, ואזי נתקלתי בתופעה שאכן מתאימה למערכת החינוך – הפעם מן הפן האקדמי. עבודות מוסמך ועבודות דוקטורט כמעט שלא הביאו מחקרים זרים. תרגומים של מובאות מאנגלית או מכל שפה אחרת נעשו בטעם רע.
הנושאים היו מאוד מצומצמים לטעמי, העבודות לקו בעריכה גרועה. השיטה היא לצאת באיזו תיזה גורפת, לסתור את אותה התיזה בתוך העבודה, להעביר שאלונים מליאי שגיאות ולהגיע לפעמים אף למסקנות מוטעות.
מדוע אני כותבת את כל אלו. על אותו המשקל של המתרחש היום עם הביקורת ועם ההתפתחות של השירה העברית, לרבות תורת ההתקבלות. האגו של המבקר פעמים רבות קודם ליצירה שעליו הוא כותב.
הכתיבה נעשיית ברפורוף, לפעמים תוך העלאה של רף השפה ועדיין מבלי לומר מאומה. ליקויים כאלו ואחרים מצאתי במחוזותינו ועל כך אני מצירה.
אין לי ספק ששירתו של אמיר אור פורצת דרך, ואין לי ספק שמחקרים רציניים, או התעמקות מספקת של מקורות השפעה והפלגה מהן לא נעשתה עד ימינו. וכי איך תיעשה, כאשר פעמים רבות המבקר כל כך מדושן עונג מעצמו ומניסוחיו שלו, או שאין לו החשק, ואפילו הידע , או הסקרנות האינטלקטואלית לכתוב אכן ביקורת אוטנטית.
צר לי על כל אלו. ואין לי ספק שבחו"ל כבר מזמן זיהו את אמיר שאחד מן המשוררים המובילים כיום. אולי שם הם פחות נגועים בשנאה עצמית כמונו, ואולי שם מתאפשר הפרגון והזיהוי לאשר הוא חדשני ומשובח.
אני מקווה אמיר, שנהנה מחר לשמוע אותך קורא משיריך, כפי שחשתי את אותה ההתלהבות, ההטעמה, והחיות שהעברת כאשר שמעתי אותך קורא משיריך ברדיו.
ובלי נדר – למפגש הבא אבוא. אבל באם אבוא או לא אבוא – אלו בטלים בשישים לנוכח הערכתי את שירתך!!!!
וככלל את תפיסתך שהיא גם אתית את המין האנושי בכלל, על הסליחה ועל הפיוס, שאתה מסוגל לחוש כלפיו.
בברכה,
חוה
תודה, תיקנתי.
אוח, כבר חשבתי שב- 16 לא אצליח להגיע..אבל אני מבינה שזה יום שלישי פעמיים טוב..
רק פעמיים כי טוב?
לא, "שוה לאלים" 🙂
אבל שווה לבתולה בחצאית האלמוות…:))
זה אחד הפרגמנטים היותר מדהימים של סאפפו. המתכון לנעורי נצח.
אבוא לשתות מהמתכון..
בעונג 🙂
הקשבתי קשב רב,
השירים הוטענו משמעויות חדשות.
עכשיו לפחות אני יודעת למה אתה מתכוון במילה אפר.
אצלו/אצלה.
שיחה שלימה על מין, תשוקה ושירה.
ותמהתני היכן עובר הקו הדק הזה שבין דיבור על מיניות ואפילו עם נימה קלה של חיוך, לבין אותה האיכות ממנה קורצה השירה.
חוה
אה,
ויש לי עוד שאלה.
לפי הטנטרה היכולת להגיע להתעלות היא להחזיק את המשגל זמן רב. וגם אמרת שגברים לא גומרים. ככה נדמה לי.
טוב, האמת היא שעברתי את זה על בשרי וזה היה כיף לא נורמלי. שכחת להזכיר שצריך ללחוש גם מילות אהבה.
אבל עכשיו באה השאלה. נניח, כן נניח שאני נמצאת עם גבר ואנחנו קרובים מנשוא. ואנחנו מזדווגים, והוא פושט את בגדי, ואני מקווה שלא את עורי, ובתוך הפריים הזה יש כמה מערכות של קיום יחסי מין. לאורך לילה שלם, כאילו ארבע שעות ויותר. וגם הוא לא גומר.
רק בסוף, לפנות בוקר הוא גומר. (למה, כי הוא רוצה להראות שהוא גבר והוא מחזיק מעמד).
תגיד, זה גם נחשב בהקשר של הטנטרה? או שזה קשור לזה שיש לו כושר בגלל שהוא התאמן באיגרוף תיילאנדי.
אם אפשר לתשובה מהירה. כי עכשיו אני ממש מבולבלת.
אגב, להזדיין חמש שעות ויותר עד שמרגישים פעורים לגמרי – למה זה נחשב?
לפי הדברים שלך ברדיו נראה שיכלת להיות יועץ לענייני מיניות וגם להצליח בזה.
בגלל זה אני שואלת.
אז אני עכשיו מחכה לתשובה.
חוה
ש זו אני לחצתי מוקדם מדי.אפשר וכדאי למחוק אמיר.
יפה כותבת ספפו.יש אפילו בית קפה נעים שהייתי בו פעם מזמן על שמה.סוף סוף אחרי שבני נחלץ לעזרתי, אני שומעת את תוכנית הרדיו שהיתה ב-17
קצב יפה יש לתוכנית ואני נהנית מהשירים שאתה מקריא וכל השאר.
שירית היקרה, שמח שנהנית מהתכנית, ושמח לשמוע שהקישור שם עוד חי ואפשר להמשיך ולשמוע.
בית קפה בשם סאפפו נשמע לי מקום קסום לפגישות אהבה, כמעט מחוץ לחיים, לפחות אלה של המאה העשרים ואחת.
בהחלט אמיר, מקום קסום ומחוץ לחיים ולזמן כפי שהגדרת. הסיכויים שאוכל להגיע לשמוע אותך ואת סאפפו הולכים וקטנים לצערי -בכל אופן אני מצרפת שיר של סאפפו המודרנית שלי- בישירות ובעוצמה ועוד כהנה מעלות.http://www.youtube.com/watch?v=ifARMmcqhD8&feature=related
השיר האהוב עלי ביותר,בכלל,נדמה לי שווה לאלים. התרגום נפלא, אני נורא רוצה לבוא ביום שלישי!! מקווה שאספיק אני בטבעון באותו יום, בהצלחה בכל!! אתה היוזם הכותב, ללא לאות באהבה.
חני היקרה, יש לשיר הזה עוד כעשרה תרגומים שונים, ואף נציץ בהם במפגש הזה, מתחת ומעל לשמלה של סאפפו.
להתראות ביותר,
אמיר
אמיר,קראתי תרגומים בספר"הנשיקה מבעד למטפחת"שלך אהוב עלי, לא מבינה יוונית אבל נראה לי הכי קרוב,"אש דקה פושטת מתחת עורי
חני, זו אבחנה למביני דבר בלבד :)אש דקה מתחת לעור – אולי זה הכי קרוב למה שבאמת מרגישים…
אמיר,מה דעתך על התרגומים של שמעון בוזגלו בספר החדש?השם נהדר "מישהי אני אומרת, תזכור אותנו" יותר מזה התקשתי למצוא, אבל כאמור אין לי מושג על המקור
בעצם השאלה שלי חסרת טעם, אתה לא צריך לענות..
התרגומים של בוזגלו לא יידונו במפגש הזה, אבל תרגומים אחרים כן. לפעמים צריך לתרגם מעברית לעברית.
חושבת, כמעט בטוחה שזה השיר הראשון שקראתי, שלה. והשורות "אני צהובה מעשב", שבאות בבית האחרון, אחרי שבבית הקודם, הופיעה "אש דקה פושטת מתחת לעורי", פשוט נהדרות ומשלימות זו את זו ואת הלהט באופן צבעוני וציורי כל כך.
ונורא מעניין אותי אם גם ביוונית, המילה "פושטת" היא, כמו בעברית, מתייחסת גם לבגד, (או לעור במקרה הזה) וגם לאש. זאת אומרת מילה אחת בשתי משמעויות. כי אם לא, זאת בחירה מופתית בעיני.
ובלי שום קשר מעריצה אותך על שפע השפות ששהצלחת להכניס לתוך מוח של אדם בוגר. אין דברים כאלה.
ופתאום נזכרתי בשיר הזה של לאה גולדברג שיהודית רביץ הלחינה באופן גאוני:
"אני ירוקה ורוויה כמו שיר שעבר בעשב
אני עמוקה ורכה כמו קן ציפור.
אני מתמול שלשום,
מיער אשר לימדני לנשום
מלאות אוהבים חבוקים ישנים בעשב….
איזה שיר מקסים. טוב, אני יודעת שאני אסוציאטיבית. אבל העשב היה נוכח מאד גם בשירה של סאפפו.
טוב נו,
יהודית רביץ וסאפפו זה גם די מתאים.
לא רק באסוציאציות של השירה.
למה?
בגלל הלסביות.
באמת אמיר, אני צריכה לענות על הכל, ולא ענית לי בעניינים של זיון טנטריץ
ואני כל כך חיכיתי לתשובה. אם זה נחשב או לא נחשב שיש כמה סיבובים של זיונים באותו הלילה?
לחוה
בגלל המה?
יהודית רביץ כבר הוציאה קובץ שירים?
לחווה,
בטח חשוב כמה זיונים בלילה!
בבוקר מסמנים קווים על הקיר ומתחת להם שם ותאריך!
שאלה
אבל איך מסמנת סאפו מלסבוס?
ובעיקר,עם מה מסמנין
ואיפה האפיקומן?
תשובה
"צנח לו זלזל על גדר וינם
כה ישן אנוכי".
אהה.זלזל.
איריס, אסוציאציה לא רעה בכלל.
פה היא "ירוקה ורוויה כמו שיר שעבר בעשב", ושם היא "צהובה (או ירוקה) יותר מן העשב".
אני בחרתי ב'צהובה' כי פה היא כאילו "הולכת למות", אבל יש מתרגמים שכתבו "ירוקה"…(היוונית מאפשרת את שני הצבעים). טוב אדבר על זה בערב 🙂
תודה אמיר יקר. פשוט מרתק. שירה השוואתית.
איריס יקירתי, לא זו סגולתה של העברית, שמלה אחת עובדת שעות נוספות אצל כמה מובנים. "פושטת" שם לא שייך לבגדים 🙂
אבל שווה להכיר את סאפפו. במובן העקרוני כל השירה הלירית (האישית) היא הערות שוליים לסאפפו שנשארת רעננה לעולם –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2918&blogID=182
תשמע, איש חכם, הרווחת את לחמך היום.
אני אחפש את אחד התרגומים שלה לאנגלית כאן, ואת שלך לכשאגיע לארץ.
יום הכי טוב ותודה גדולה.