לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
מתוך ספר השירה המצוין של מיה לוי ירון שיצא לא מזמן בהוצאת כרמל, "הים ידע":
הדחת כלים
ופתאום בַּאמצע
בשוטף הכי שוטף
ביומיומי הכי יומי שלי
אני תופסת
שישנם מעילים
שאף פעם לא
אלבש
ומעליות שלא אתנשם
בפתחן
ומשבי אוויר שלא יצלפו
בפנַי
וגשמים שיֵרדו אחרַי
ואהבות מוחמצות
שאחמיץ
בניו יורק, למשל, או
בשנחאי,
וזה המועט שבמעט
שאני
מרשה לעצמי
לתפוס,
על המרובה אני מדלגת
ברגל קלה
לא עכשיו
לא עכשיו
אבל אז בסיבוב מהוסס לאחור
שוב נתפס לי
הגב
את מיה גיליתי לראשונה בחוברת "משפחה" של הליקון, ואחר כך יצא לי גם להכיר אותה עצמה וגם לקרוא את ספרה הנפלא, ספר פרוזה לנוער שהעטיפה שלו לא מתאימה לו בכלל, "הדג החמישי הוא שלך". (הרומן שלה למבוגרים, "מה שאין לי", היה לי עצוב מדי.) וגם כאן ב"הים ידע" יש הרבה דגים, ותשוקות, ונשיוּת, ואפשרויות חיים אחרות מול היומיומי – כמו שאני אוהבת.
כל כך יפה היא מתארת את הבנה שאף םעם אי אפשר לקבל את הכול.
מזכיר לי את הבלדה על לוסי ג"ורדן.
היי ג"ול 🙂
גם אריאל אמרה לוסי ג"ורדן. וכמה יפה החמדנות הזאת שלנו, שרוצות בכל זאת להתנשם בפתחי כל המעליות…
זו חמדנות ילדותית כזו. היום אמרתי בחנות בגדים שלא תראה לי כל כך הרבה כי אני לא יכולה לעמוד בפני השפע.
(בסוף לא קניתי כלום. היו חולצות מקסימות אבל יקרות)
🙂
🙂
הקסום והיפה כאן הוא הדילוג הזה מעל המרובה, התפיסה שאנחנו חיים על ידי הכחשה של דבר גדול וכואב ומעיק שלא ניתן לפותרו או לחושבו (ובכל זאת הוא תופס לנו את הגב).
מיה לוי-ירון שולתת!!!
זה חלק שפחות התחברתי אליו.
שולתת בגדול 🙂
איזה שיר נהדר, כמה חבל שלא אני כתבתי אותו… בעצם אני קראתי אותו, זה צריך להספיק, או שלא?
LOL
ואני אפילו העתקתי אותו…
גם אני אוהבת מאוד את כתיבתה של מיה ירון לוי, ובמיוחד אהבתי את "מה שאין לי" הכתוב בעיני נפלא.
אקרא אותו שוב – התבגרתי מאז הקריאה הראשונה…
באותו נושא (נשיות, החמצות והיומיום) ראי את הפואמה "לדבר בקול של הארנב"- פואמה מספרי הראשון "רקדנית שחורה בלהקת יחיד" בפוסט, באתר שלי.
פואמה מתוך ספרי הראשון "רקדנית שחורה…"
19/02/2008 23:43:15
לדבר בקול של הארנב מתוך "רקדנית שחורה בלהקת יחיד"/הספריה החדשה 1997
מאת: אסתי ג" חיים – 1996
באתי, ראיתי, נכבשתי (והגבתי).