נכנסתי והתברר לי שחוגגים פה איזה חג דיכאון, והזכרתם לי שפעם כתבתי לפרויקט מקסים בישראבלוג – פרויקט "השיאים" של הלחשנית – את הסיפורונצ"יק הזה:
האיש העצוב ביותר בעולם
האיש העצוב ביותר בעולם ישב על הגבעה שלו והשקה בדמעותיו פרחים לבנים גדולים מרהיבים ביופיים. הוא פרט על הגיטרה שלו מנגינות קורעות לב והדגים באגם לא ידעו את נפשם. באתי אליו אבל לא יכולתי להישאר אתו כי לא הייתי המכל הגדול ביותר בעולם, וגם לא האישה השמחה ביותר בעולם, וגם לא היה לי שיער ארוך-ארוך כמו של רפונזל, לקלוע בו צמות שיהיו לסולמות אל הגבעה וממנה.
זה יפה, לי. יכולת פשוט לקטוף פרח אחד… והדגים? יפה שתיקה לדגים.
🙂
איזה רעיון יפה לקטוף פרח אחד.
פעם היה לי שיער ארוך, לי.
וגם אז אי אפשר היה "לקלוע בו צמות שיהיו לסולמות אל הגבעה וממנה".
אבל אני קיבלתי ממך סולם ליופיו המרהיב של הטקסט.
תודה.
שחר-מריו, תודה רבה!
גם לי יש שיער ארוך. אבל לא עד כדי כך :).
מהלך קסם. טבלתי כמה פעמים ואני חושבת שאני יודעת מה קורה — הכל מוכל פה. והכל חייב לבוא מהגיבורים האלה . הדמעות באות מהאיש העצוב אל הפרחים הלבנים, ששותים אותן. הצלילים שלו מגיעים אל הדגים, ומפעימים אותם… והם שוחים במֵיכל, באגם. לא במעיין או בים. ואז את… את לא מיכל אינסופי מספיק (צרוף מילים משונה) … מה שבא ממך, השיער שלך, לא יכול לצאת מהאגדה כדי שתוכלו לרדת ולצאת ממנה. ומהעצב? מה-כל אחד לבד, כנראה
חוזרת לטבול.
יעל, תודה על התגובה הפיוטית והמכילה :).
באמת התפייטתי עד חרמה. לא יודעת מה קרה לי בדיוק
אבל אני עומדת מאחורי התוכן.:}
נעמה לי ההתפייטות שלך!
לי לי כל כך יפה לך ולי
תודה מירי 🙂
לי, מאד יפה – הצמות כסולמות הצלה, כשהצמה ניפרעת אי אפשר בכלל אפילו לחשוב על סולמות, ציטוט משיר ישן שלמדתי במקהלה לפני דורות. היא משיבה לבקשה שלו כך " לא אכלה מחמדי, צמתי ניפרעה דימעתי שופעת בערוב היום."זו אסוסיאציה שעלתה מהפוסט המקסים שלך והתגובה של יעל.
איזה יופי, זה שיר על רפונזל?
אין לי מושג, אבל שרנו שירה קלאסית, גם מן המאה ה- 16-17, ומן המאה ה-18 הייתי צעירה מדי ומי שאל אז שאלות, המידע הזה התברר לי לאחר שנים כששמעתי את השירה הזו בקול המוסיקה.
במבט ראשון קראתי שבמאה ה-18 היית צעירה מדי לשאול שאלות… :))
באחד הגילגולים הקודמים הייתי גם במאה ה 18, סתתתתתתתתתתתתם
:))
אני רואה בזה שיר שמנסה ללכוד שני עולמות, הילדותי (נקרא כמו סיפור ילדים) יחד עם סיפור של מוסר השכל (שלמעשה רק שואל תבנית של סיפור ילדים), הנחרץ (העצוב ביותר, מנגינות קורעות לב) יחד עם נוכחות ההעדר או החיוב של השלילה (לא האשה השמחה, לא היה לי שיער ארוך). שיר קטן שמעורר מחשבות, לא בהכרח קטנות ואפילו (די) גדולות.
תודה איריס 🙂