לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
יום כיפור, אי אז באמצע שנות התשעים, אני אצל יעל בדירתה בבַּקעה, דירה ירושלמית מיוחדת במינה שהדלת שלה נפתחת אל גרם מדרגות ורק כשעולים מגיעים אל הדירה עצמה שכולה במפלס העליון, ויש בה תקרה ירושלמית גבוהה ויש בה יעל והשותפות של יעל ושם הקלטנו לי משני צדיה של אותה קלטת אודיו את הלהיטים הגדולים של הפריטנדרס ואת "ומאוד לא פשוט לחכות" של יהודית רביץ, שבו מופיע השיר המופלא והאהוב עליי, "נעמיד פני יתומים".
אבל ביום כיפור כמובן לא מקליטים קסטות, ויעל צמה אז אני מחליטה לאות סולידריות גם כן לא לאכול, רק לשתות קפה ולעשן סיגריות (טעות. כששותים קפה יותר קשה לא לאכול). עם הקפה והסיגריה הראשונים של הבוקר אני יוצאת למרפסת ורק אז נוכחת/נזכרת שממול יש בית כנסת, קול התפילה עולה מעבר לעצים הגבוהים שמסתירים מפניהם אותי אבל לא את ריח הקפה ועשן הסיגריה.
בצהריים אנחנו הולכות אל עופר, שעובד במוקד של חברת שמירה ויש לו משמרת. כנראה הלכנו דרך עמק רפאים, את הקטע הזה אני לא זוכרת, אבל אני זוכרת את ההליכה בקרן היסוד בַּחוֹם, כי גם אם סתווי לפני כן, ביום כיפור תמיד חמסין. אצל עופר במוקד הכול שוקק חיים, יש קפה וסיגריות ביתר שאת וגם עוגיות ונורא כיף להיפגש.
יותר מאוחר בדירה של יעל, עם השותפות שלה, אנחנו משוטטות בין התחנות הזרות (יש להן כבלים שאז זה עוד נדיר ומשונה בשבילי) ובסוף מגיעות באושר רב לפרק של "מי הבוס". קפסולת נוסטלגיה מתוקה בתוך מה שהיום, גם הוא קפסולת נוסטלגיה מתוקה…
נעמיד פני יתומים
נעמיד פני יתומים
נחצה את הגדר
נשכב בעשבים הלוחשים
נישן ונתעורר
נישן ונתעורר
הבית צף על מים גועשים
ואת המציאות נסגור מאחורי הדלת
היא מחכה כי היא נמל והיא תהום
ומתגנבת דרך הסדקים ממילא
מחר נראה הכל לאור היום
פוסט יפה ועצוב מה משום מה. אני נורא אוהבת את הפרוזה שלך. גמר טוב ושנה טובה לי. א.
אומי היקרה, אולי עצוב בגלל מגע הנוסטלגיה. גם אני אוהבת מאוד את כתיבתך. גמר טוב ושנה טובה לך ולכל משפחתך!
מאוד רגישים ונוגעים זכרונותיך, לי, וגם שירה של צרויה
שנשכיל לבנות לנו בית פנימי איתן כנגד המים הסוערים שמתחת. גמר חתימה טובה ,לי,
נגעת בי.
תודה חנה, ריגשת אותי בתגובתך. כשפגשתי את צרויה התנפלתי עליה בהערצה על השיר הזה והיא הופתעה ואמרה שזה לא השיר שלה שבדרך כלל מכירים ומציינים.
גמר חתימה טובה!
לי, קפסולת הזכרונות שלך מתאימה לי בדיוק ברגע סתווי זה של סוף היום, צביטה מתוקה כזו
איזה כיף חני, שולחת לך בנוסף גם חיבוק.
מתוק ונוסטלגי…:)
אחרי שחוויתי יום כיפור ראשון ירושלמי
הזדהיתי יותר.
שנה טובה
נטע