לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
איריס קובליו פרסמה כאן פוסט יפהפה מבחינה ויזואלית וטקסטואלית כאחת, על דרקולה או שמא על העדרו, וזו הזדמנות בשבילי להעלות שוב את השיר שלי "דרקולה".
(פרויקט ערפדים, מישהו?..)
דרקולה
בְּאור היום זה הסיוט הכי גדול שלי
באור היום אני
נאבֶקת כל חיי להשתחרר
אבל לפני גונֵי השחר
לפני שאתה מתפוגג כעשן בסדק החלון
אני מִתאווה:
תיכנס לי לוורידים
תיכנס לי מתחת לעור
אל תיתן מנוחה
תשתה את דמי ואשתה את שלך
עד לבלי נשימה
עד שָחור בעיניים
תמלא אותי עד שתוציא אותי ממני
אערה אותך אל תוכי,
אהרה אותך בתוכי
עד אור היום שבו
אסתיר את הפצעים, את הפתחים, את הסדקים
באור היום אני
נאבקת כל חיי להשתחרר
שיר מפחיד
נכון. תודה על התגובה.
אבוי, אני מקווה שהיא תצליח להשתחרר…
זה תיאור מרשים (וגם עצוב) של המשיכה הטוטאלית, הלא-מאד בריאה הזאת – ומשום מה, אני לא בטוחה שמדובר כאן ממש בדרקולה [מצד שני, אני מבני התמותה היחידים שלא יודעים כלום על באפי (וגם על דרקולה לא הרבה), אז אולי סתם לא הבנתי 🙂 ].
את הסגנון הזה עוד לא פגשתי אצלך – ואהבתי את ההתפוגגות "כעשן בסדק החלון".
את מבינה היטב עדה ותודה על כל התגובות הנפלאות.
נפלא לי. אהבתי מאד. וגם צחקתי. ושמחה שלקחת ממני השראה להוציא שיר זה
איריס, תודה. מעניין שצחקת – זו תגובה מקורית. 🙂
למרות שהוא מורבידי ואפילו קצת מקברי, יש בו משהו ענוג. כמו מלמלה שחורה. אהבתי. האובבסיות האלה מוכרות לי מאוד.
תודה יעלה היקרה. מלמלה שחורה, איזה יופי.
וואו לי, איזו עוצמה של טוטליות הגשת פה, עכשיו אני מבינה יותר את התגובה שלך לשירי- לו היית תא דם…
היי אורה, נכון, זה מתחבר לי לשיר ההוא שלך.
לא זוכרת מה אמרתי עליו בזמנו. יש מצב שאחזור על עצמי.
ב"ההיסטריונית" הוא באמת יכול היה לחדור כמו עשן שחור מתחת לדלת, למשל. ואז הגיבור מצא את החתול שלו מת במרפסת. קטע קשה.
ורק בגלל שאני מכבדת אותך מאוד, לא אתחיל ללהג שוב על אניטה ועל המשיכה שלה לז"אן-פייר, על אף שרציונלית הוא דוחה אותה מאוד.
קיטינקה, להגי כאוות נפשך, it will be my pleasure.
חבל שהספרים האלה מלאים בחלקי גופות, זומבים וגועל נפש. חבל גם שהיא לא עשתה משהו ממשי עם האנושי ורסוס לא-מת. עם כל הקתוליות של הגיבורה.
חבל בעיקר שבמקום להתדרדר לאימה זולה, היא היא לא התדרדרה לסקס זול…
בלי להכיר אני תומכת בשורה האחרונה.
שיר יפה.הרבה מהתשוקות הן כאלה אמביוולנטיות.
תודה לוסי 🙂