בשכונה של הוריי
הלכנו ברחוב וקראת בקול: "רחוב המעיין 10."
ודאגתי לך, מה תעשה
ברחוב המעיין 10
מה תעשה בכל המילים ובכל החוויות
שקמות עליך ומתרוצצות בך
והעולם רב לך מהָכיל
ובשכונה של הוריך
הלכנו במורד הרחוב עד תחנת רכבת
ושם צעירים עמדו וקראו ספרים בכריכה רכה
ורבים מהם קראו את "לוליטה"
ועד היום איני יודעת מה אעשה
בקטע הרחוב הזה שליד בית הוריך
בתחנת הרכבת ובצעירים הקוראים את "לוליטה"
כה רב היית לי מהכיל
[שיר שמבחינתי גם עונה על השאלה שהעליתי בפוסט הקודם. לפחות לגבַּי, שאלת ההכלה רלוונטית ליצירה יותר משאלת השיפוטיות.]
אהבתי את הבית הראשון במיוחד את השורה "מה תעשה בכל המילים ובכל החוויות
שקמות עליך..".
בבית השני זה היה בשבילי תותחים כבדים מדי השימוש בלוליטה. לא משאיר לך מקום בשיר, או שהמקום שלך בשיר נעשה מינורי לצידו.
טל אזרד!!!
🙂
תודה. מעניין הניתוח שלך את עניין לוליטה. מן הסתם אם אגיד לך שכך היה באמת, תגיד לי שזה לא משנה… 🙂
🙂
"מה תעשה בכל המילים ובכל החוויות
שקמות עליך ומתרוצצות בך"
הזדהתי מאד.
תודה אומי, נעים לדעת.
(בעצם בכותרת הפוסט שלך השתמשת כמעט באותן מילים).
ואני אוהבת מאוד את הבית השני, את לוליטה בכריכה הרכה ו"כה רב היית לי מהכיל" מזדהה
איזה כיף חני, תודה.
אהבתי את שני הבתים, את החזרות.ואם הוא מתאר אהבה, התחלתית, זו דרך יפה מאוד להעביר אותה ברחובות.
לי, לא ממש ברור לי אם יש הדדיות כמעט סימטרית ביניהם או שיש משהו אחר …?
כלומר מה הוא הפאנץ" ליין, איני בטוחה בו.
היי אורה,
מבינה מה שאת אומרת.
האם היה משנה לך אם לפני השורה האחרונה בשיר הייתה שורת רווח?
לי, כן יכול להיות שבכל בית לשורה האחרונה צריך לתת מקום, כלומר רווח. כי היא ניבלעת איכשהו, אבל זו רק התחושה שלי.וחוץ מזה אני אוהבת את השיר המדבר על ההתחלה, הראשוניות, הגישושים … הוא כן.
לא בכל בית אלא בשני.
תודה לוסי!
מעניין למה דווקא "התחלתית".
"התחלתית" כי נראה לי משהו צעיר: שכונת הורי, שכונת הוריך…
לוסי, את צודקת ותודה על ההסבר.
כן, עכשיו אני ממש מבינה למה התכוונת שם. שיר אמפטי מאוד.
למה התכוונתי איפה?
המון תודה יעלה.
כן, עכשיו בעקבות השיר ממש ירדתי לסוף דעתך ברעיון ההוא שהעלית.
אני לא לגמרי מבינה את עניין ההכלה. זה בכלל מושג שיש לי בעיות אתו. וגם לא את עניין הקשר של זה לשיפוטיות שכבר דיברנו עליה.
אבל אהבתי את ההשוואה בין שני המצבים. שמתי לב גם ש"אתה" לא היה מודאג בכלל בעניין ההכלה – לא שלו ולא של "אני".
יפה האופן שבו הצגת את התמונה בשכונת ההורים של "אתה", ובתחנת הרכבת (וכל הזמן חשבתי: בודפשט או לא?).
הכלה בהקשר הזה – ליתר דיוק, קושי להכיל, הוא כשהדברים הם "יותר מדי בשבילי" ואני צריכה למשל לספר למישהו או לכתוב.
אהבתי מאוד את ההבחנה שלך ש"אתה" לא מודאג.
וכן, בודפשט. 🙂
אם הקושי להכיל קשור לצורך לספר למישהו (זה הסבר יפה, אגב) – אז לגברים שאני מכירה אין שום קשיים בהכלה (והלוואי שהיו להם קצת).
🙂
נכון! הם מצטיינים בזה יותר מדי!