איך לומדים את ריקוד הקִרבה-מרחק-קרבה יד מונחת על יד, עיניי בעיניךָ, אפשר לדבר לפעמים, כמו אליזבת ודארסי. איך לומדים לעבור מפוזיציה לפוזיציה: אוהבת, כואבת, כועסת, אוהבת לפעמים פונים זה מזה הולכים עד סוף השורה ונפגשים שוב. (כשרוקדים, חשוב להביט קדימה. אחרת מסתחרר הראש בסיבובים.)
קרא עוד »ארכיון חודש: ספטמבר 2007
הדג האחרון
בגן הקסום אמרה הנערה "תן לי את דגיך." ואני המוקסם נתתי לה, אחד אחד, אל בין שפתיה המתוקות עד שנחשף הסלע שעליו ישבה והמילים החקוקות עליו: "תן לי את הדג האחרון." ולפני שנבלעתי, ידעתי. [מחר אני מסיימת חופשת לידה ואולי קצב העדכונים קצת יֵרד. מצד שני, אולי לא… :)]
קרא עוד »נועה
נועה יושבת בחדר ובחוץ עולה לאט לאט השחר. היא מתנועעת קדימה ואחורה כיהודי מתפלל וממלמלת: לאוהבתותך לארוצהאותך לאצריכהאותך לאצריך. לאוהבתותך לארוצהאותך לאצריכהאותך לאצריך. ולא תהיה לה גאולה עד שתאמר אוהבת, רוצה, צריכה. אבל כואב כל כך – כואב או מפחיד? – להגיד "לא" זה כמו לנשוך את גב היד או לטלטל את הראש עד שכואב ונרגעים. זה מתדלק את התנועה ...
קרא עוד »גדולה, קטנה
לכתחילה הייתי גדולה גדולה כל כך שהיית מוכרח להבחין בי, וכולם היו מוכרחים להבחין בי לצדך. מחר אהיה קטנה. קטנה כל כך שלא תבחין בי ואוכל להסתנן אליך דרך סדק ולהתעטף בך בלי שתרגיש.
קרא עוד »המלצה
חברתי המופלאה אריאל להמן, שבקרוב מצטרפת אלינו גם לבלוגייה זו, כתבה טור נהדר באתר של הספרייה החדשה, על כוחן המרפא של המילים. כדאי מאוד לקרוא. http://www.newlibrary.co.il/Htmls/article.aspx?C2004=13606&BSP=13175&BSS53=13176
קרא עוד »אות האהבה
"הביאני לבית היין ודִגלוֹ עליי אהבה" (שיר השירים ב', ד') אני מתהלכת בעולם ואות האהבה על מצחי אות שהטביעו נשיקת אב ונשיקת אוהב והעולם כולו רואה את האות ויודע לקבלני בזרועות פתוחות (אני אוהבת שהתגובות גורמות לי לפרסם פוסט או לבחור טקסט ספציפי. פעם זאת הייתה רונית, עם תנינה, ועכשיו תמר שבזכותה חיפשתי טקסט שמח. תודה!)
קרא עוד »מתנה
ארזתי את עצמי בקופסה יפה ובאתי לחפש אותָך. במקום שהיית, וסביבך אנשים ורגשות לא היו עוד אלא שֶקט וכמה בלונים עצובים. אולי נסתיימה שם זה מכבר מסיבת יום הולדת ואני הייתי מתנה מאוחרת לא מכוּונת ליעדה.
קרא עוד »ארבעה דברים
ארבעה דברים באים בהיסח הדעת שלושה שנאמרו כבר וידידוּת
קרא עוד »אהבתו של ת'
אהבתו של ת" עטתה נעלי בית והתיישבה לה מול הטלוויזיה. כך. לא באש, לא בדממה, שום דבר חגיגי לא קרה, רק חיבוק נעדר ומשפט לא נאמר ריצודי מסך כחול ואהבה ריקה שלא זיהתה את אֵינוּתה ובסוף הסתמררה נעלבת מן העבר האחר של הדלת הטרוקה.
קרא עוד »
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים