כבר לילה, כבר יום

 

 

אִמָּא שֶׁלִי הִיא פְּרוּצָה בְּלִי פִּגְיוֹן,

גּוּפָתָהּ הִיא גוּפָה בְּלִי מָגֵן.

מַעֲצָמָה מֵתָה.

 

כְּשֶׁרִמְתָה אוֹתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

הִתאַבַּנְתִּי. קוֹלוֹת צָחֲקוּ.

עָשָׁן קַטְלָנִי הִתְפַּשֵּׁט כְּמוֹ יָם-חֲלֻדָה

עַל מִצְחִי, עַל עֵינַי, עַל צַוָּארִי,

סָבִיב לְכַפּוֹת יָדַי ורַגְלַי.

כָּל חֲתִיכַת מַחְשָׁבָה שֶׁהָיְתָה מְסֻגֶלֶת לָדַעַת דְּבַר-מָה

קָפְאָה וּבָכְתָה.

קָפְאָה וּבָכְתָה.

 

לִפעָמִים כְּשֶׁהָיִיתִּי מְחַיֶּכֶת כְּגוֹן

אוֹטוֹמָט וּדְמוּת שֶׁדוֹמָה לִי הָיְתָה

מַמְרִיאָה וְזוֹחֶלֶת מַמְרִיאָה וְזוֹחֶלֶת, אֲבָל

הָיָה דֶּשֶׁא וּבַדֶּשֶׁא הָיָה הַר וּבַהָר הָיָה גַּן

וּבַגַן הָיָה חֹשֶׁך וּבַחֹשֶׁךְ הָיָה דָּם וּבַדָּם הָיְתָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת

סְפִינָה לְבָנָה

שֶׁצִּיַּרְתִּי

כְּדֵי לְשַׂמֵחַ אֶת לֵב

אֲף-אַחַת.

 

לִפְעָמִים כְּשֶׁהָיִתִי נֶהֶרֶגֶת בְּבַת-אַחַת

כְּגוֹן

כַּלְבָּה בָּלָה אַחַת.

עַכְשָׁו, כָּל תְּנוּעָה שֶׁלִּי מְשֻׁדֶּרֶת

עַכְשָׁו, כָּל הֶגֶה שֶׁלִי מְדֻוָּח

עַכְשָׁו, אֲנִי אֵינֶנִי,

בּוֹחֶנֶת חֲתוּלֵי רְחוֹב שְׁחוֹרִים מְשׁוֹטְטִים

בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי.

 

מַעֲצָמָה מֵתָה שֶׁלִּי,

אִמָּא, אִמָּא, אִמָּא,

אֲנִי יוֹרֶקֶת עַל הַשֵּׂכֶל הַיָשָׁר.

כְּבר לֹא אִכְפָּת לִי מָוֶת מְלֻכְלָךְ שֶׁלָּךְ

בַּכּוּךְ הַלַּח.

דָּבָר אֶחָד חָשׁוּב לִי: עֵינַיִךְ, בְּאֵיזֶה אָדֹם

אִפַּרְתְּ אֶת עֵינַיִךְ.

אֲנָשִׁים שׁוֹאָלִים אוֹתִי אוֹדוֹתַיךְ.

עָלַי לִזְרֹק מִלָּה. אוֹ שְׁתַּיִם.

כְּבַר עֶרֶב, כּבָר לָיְלָה, כְּבָר יוֹם, כְּבָר צָהֲרַיִם,

אֲנִי רוֹצָה כְּנָפַיִם, אֲנִי רוֹצָה כְּנָפַיִם 

 

אֲנִי רוֹצָה כְּנָפַיִם

 וְלָעוּף

 

 

 

מתוך ספר השירים "אני רוצה רק להגיד לךְ", 1985, ספרית פועלים