בננות - בלוגים / / – שתיקתו של ברוך- מאת אלה מילך שריף
המתהווה בע"מ
  • אורה ניזר

    נולדתי בתל- אביב יפו, בתאריך הכי סוציאליסטי שאפשר ה 1 במאי, ומאז אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ויש לי מחוייבות לאזרחי כל העולם. גדלתי בתל אביב – שחרזדה שכזאת שמחזיקה לך את העפעפיים פקוחות, ואת האזניים צלויות ומכריחה אותך לאכול את המישמַש שהיא מגישה לך בצלחת, ואתה מתענג על הטעם , רעש הלעיסה, הריח והצבע, ונישאר רעב. ובכל זאת עברתי לפריפריה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים אבל הקשר לא נותק . מאז למדתי בלי הפסקה, יעוץ חינוכי ותולדות עם ישראל בבר אילן, מינהל החינוך באוניברסיטה אחרת, ועוד רבע תואר בסיפרות באוניברסיטת תל אביב, ועוד ועוד כהנה וכהנה, וכמובן שהייתי מורה, וליפני כן גננת, מאבחנת ומטפלת בילדים עם לקויי למידה, וגם אוטיסטים ופסיכוטים בבי"ח פסיכיאטרי, ועוד ... וכתבתי בעיקר שירה. ספר שירי "משחקים בחצר הפנימי" יצא לאור בשנת 2010 בהוצאת הליקון. שירי פורסמו בכתבי העת לשירה: "הליקון", "שבו" וב"מטעם". כמו כן באתרי אינארנט לשירה

– שתיקתו של ברוך- מאת אלה מילך שריף

 

 

 

 

  שתיקתו של ברוך,- אופרה קאמרית מאת אלה מילך שריף

 
היתה לי הזכות לקבל מהמוסיקאית הנפלאה,  אלה מילך שריף, את דיסק האופרה שחיברה, – שתיקתו של ברוך. ואני מודה לה מקרב לבי על כך.
 
ישבתי מול המסך כמהופנטת בגוף מתוח ונפש מיטלטלת  נוכח הדחיסות  הריגשית שכפתה עלי המוסיקה וסיפור חייהם של הדמויות .
 אני מאד מקווה שבית האופרה הישראלי ירים את ההפקה הזו בארץ, בשפה העברית. הליברטו ניכתב בעברית ותורגם לגרמנית.
האופרה זכתה להצלחה רבה בגרמניה בשנה שעברה ועומדת לעלות שוב במאי השנה.
 
זוהי אופרה קאמרית העוסקת בשואה ובדור שני לניצולי השואה.
אלה מילך שריף, מבססת את האופרה שכתבה על חוויותיה כבת לניצולי שואה ועל יומני אביה שהתגלו בפולין תקופה קצרה לאחר מותו.
.
 האופרה הוזמנה במיוחד על ידי בית האופרה הגרמנית והועלתה  בהצגת בכורה בבראונשוויג בגרמניה ב25/2/10
ליברטו- יעל רונן
במאי –עידו ריקלין
מעצבת תפאורה ותלבושות – נטע הקר
מנצח – בוקהארט באוכה
 נוסח גרמני- ורה גיזה
תרגום לגרמנית – אבישי מילשטיין
 
מתוך התוכניה:
 
הייתי בת 13 כשהגעתי הביתה,  יום אחד מוקדם מהרגיל, וניתקלתי בספר מוזר שלא ראיתי לפני כן. בספר זה קראתי לראשונה שלאבי היתה אשה ובן בן שלוש, שניהם ניספו בשואה. שואה… שואה…שנאתי את המלה הזו. היא סימלה עבורי כל מה שלא רציתי להתעסק בו. נולדתי בישראל ורציתי לבסס את זהותי הישראלית מבלי לשמוע את השפות הזרות שהורי הביאו אותן "משם"
 

שרה פרדה       הבת
יאן צינקלר        האב
ז'קלין טרייכלר   האם
מורן אבולוף      האשה הראשונה/ רוח/ ילדה
לוקאס ונצילי     האח/ רוח/ חייל רוסי
סוזנה פוטרס     הסבתא/ רוח/ מרת בי
סלקוק האקאן טירסוגלו   איכר/ קצין רוסי/ מר בי
נוח מנסיק         ילד/ רוח/ הבן/ ילד סופרן
סטפן פיינר       ילד, בן האח

האופרה ניפתחת כשהמספרת, היא הבת, שלאחר מות הוריה חוזרת אל בית ילדותה, הרהיטים מכוסים בסדינים לבנים, הבת מסירה את הסדין מעל השעון המתקתק , הוא מסמן את הרוטינה של החיים לכן הוא מבטיח יציבות ותקווה לנחמה, הזמן אינו שב לאחור, אבל הזכרונות שבים לחיות והם כפצצה מתקתקת , ככל שסיפור החיים מתקדם הולך ונחשף השסע בנפשות, הניצולים ובנפש הבת. זכרונות ילדותה והזכרונות של אביה ואמה נחשפים  בזכות היומן של אביה אותו היא מוצאת בבית. צוואתו של אביה ברוך היתה שהיומן יפתח רק לאחר מותו.
  תוך כדי הקריאה ביומן הולך וניגלה העבר של ברוך בתקופת השואה ומאפשר לבת לנהל  שיחות דמיוניות עם הוריה, בהם עולים הפחדים, השאלות שלא נשאלו והמשאלות שלה כבת הדור השני לניצולי שואה, ושלהם כהוריה ניצולי שואה.  
עשרת הדברות שהורה לה אביה מענים את נפשה:
 
 
לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני עצמך, על פני עצמך
עשה רק מה שמועיל לך
…….
הקשח את ליבך אל תקשיב לו
אל תסמוך על אף אחד
אל תאמיני השמים ריקים
אל תתפללי השמים ריקים
אל תייחלי השמים ריקים
השמים ריקים השמים ריקים
 
היומן מגלה שהאב שכל את אשתו הראשונה   ובנו .
 
 
שלושה ילדים משתתפים באופרה- רוח הבן של האב ברוך שניספה עם אימו (אישתו של ברוך) דוקא כשהאב יצא עם אחיו לחפש מחסה בטוח יותר הוא שומע יריות , מאז מתהלך האב עם רגשות אשם  כבדים שאינם נותנים לו מנוח.
 הבן גם מופיע בסצנת חיים, בתקופת השואה,
 הילד השלישי הוא בן  אחיו של האב, שמותו הוא אחד משיאי הטרגדיה והכאב של האופרה.  וברוך לא סלח לעצמו כל חייו על שלא מנע את מותו.
   אלה מילך שריף יצרה קשר מוסיקלי מתפתח בין דמויות הילדים ויחד עם זה לכל ילד יש איפיונים משלו.
 
במהלך האופרה הצופים חווים את תהפוכות הנפש של הדמויות המיוסרות  בעיקר האב,  האם, הבת והאח של האב . המוסיקה עוברת משיא אחד למשנהו. בד בבד עם הסיפור הנורא הנפרש ומתגלה לבת ולנו. נידמה כאילו חלונות נפתחים זה אחר זה ויריעה מרכבת בזמן, במקום ובנפשות המיוסרות נחשפת.
  למן תקופת מלחמת העולם השניה עד הרגע בו הבת מסיימת לקרוא את היומן .
האופרה מרכבת ממספר מעגלי חיים, חיי האב בתקופת השואה, חיי האם בתקופת השואה, חיי הבת וילדותה אפופת הסודות והמסרים שלא אפשרו לה לגדול כילדה רגילה:
 
אמא:   ילדה כפוית טובה, לא ממושמעת
          עושה רעש בצהרים
           שרה דופקת על הפסנתר
            בכיינית מפונקת
           איך יצאת עם שיער שחור כעורב
אבא:            יום אחד לא היית שורדת בתופת
אבא ואמא:   את בכלל יודעת מה זה כאב?
הבת:  ( צובטת את עצמה) זה לא כואב
          ( מכה את עצמה) זה לא כואב,
          זה לא כואב
 
אמא אבא:    את לא מבינה
 
 
הבת:   זה לא שלא רציתי להבין, לא יכולתי.
           ידעתי שיש מפלצת שחורה מן העבר
            אבל אז לא הכרתי את שמה.
            הכרתי רק את הזעם שלך אבא
            את האדישות שלך אמא
………………………
            את הזעם העצור את הבכי המתפרץ
            אך לא ידעתי למה, למה.
 
 
 
  
 
 
ביומן נחשף גם סיפורה של האם שנאנסה בנוכחות אמה, (סבתה של המספרת) על ידי חיילים רוסים שהיו לכאורה המצילים, האם לא יכלה לגונן על בתה. ומסרה אותה לידי החיילים הרוסים.
 
אמא:   כמו כלה מקוללת
           שלובת זרוע
            אל חופת מגורי הקצינים
 
             ובבוקר ההוא לאחר הלילה ההוא שיותר לא יוזכר עוד
 
           חזרתי אליך אמא ובקשתי למות
 
 
סבתא:        ילדה טפשה! טפשה! על מה את בוכה!
                 המלחמה ניגמרה ואנחנו שרדנו
……
              את עדין עומדת , בורכת חייכי וברכי את האל.
 
 
 
 
 
במהלך האופרה נישמעים שירי ילדים שאלה שריף מילך שמעה בילדותה כולל שירו הידוע של המשורר אברהם סוצקבר, " תחת זיו ככבי שמים" שהולחן  כ שיר ערש ע"י אברהם ברודנו. שנרצח במחנה באסטוניה 1943. מיקומו של לחן הערש באופרה מדגיש את האירוניה , כי השמים ריקים, כל כך ריקים הורים אינם מסוגלים לשמור ולגונן על ילדם, ברוך על בנו יחידו, אהבת נפשו,   ו האח של ברוך לא הצליח לגונן על בנו וגרם למותו. הילד הקטן רצה לשחק עם בת האיכר האוקראיני שהסתיר אותם והתפרע. היה חשש שיסגיר אותם וימיט אסון על כולם כולל האיכר האוקראיני שהסתיר אותם לכן האב  נאלץ להשתיק את הילד והביא למותו. 

מי שלא הזיל דמעה עד כה בשום נקודת מפנה ביצירה , זה  רגע השיא, כאן זה קרה לו בעל כורחו.

כל חייו התייסר ברוך שלא מנע את את מות הילד.

 
לנגד עיני אתה לופת בידיך , ידי אב מייטבות
את בנך את יחידך אשר אהבת
בולם צעקותיו החנוקות
ואני, עומד מולך קפוא כנציב מלח
 
 
ביום ההוא חדל אבי להיות כאחד האדם
 
 
לאחר שהבת עמדה בהבטחתה לספר את סיפור האב
היא יכולה לסלוח להוריה להתגעגע אליהם
לחוש הקלה – 
יתגדל ויתקדש שמה רבא
 
 

 

 

 

 

 

 

7 תגובות

  1. חנה טואג

    נקרא מרגש ,מכמיר לב ומרתק
    כל טרגדית השואה באופרה הזאת :יסורים אשמה, התרסה והרבה כאב
    הלוואי שתעלה גם על במת האופרה שלנו
    תודה שהבאת ,אורה יקרה

  2. אורה ניזר

    ברגעים אלה של לפני הצפירה השמיעו, בקול המוסיקה , את יצירתה של אלה מילך שריף – ואולי השמים ריקים, היצירה הזו, שהיא מלאת עוצמה , הביאה אותה לכתיבת האופרה- שתיקתו של ברוך, בעדוד האופרה של גרמניה, ובעקבות גילוי יומו של האב בפולין.

  3. אורה ניזר

    חנה יקירה, אכן האופרה מאד חזקה הניצולים ניצלו מן המוות אך לא מהייסורים, גם הדור השני חווה את כאבו וכאבם של ההורים, בערבוביה של קשר גורדי.

  4. רקפת זיו-לי

    הלב נקרע רק מלקרוא את הטקסט שלך על האופרה. מסקרן מה תרומת המוסיקה אך נראה שקשה מאד מאד לצפייה.

    • אורה ניזר

      רקפת יקרה, אכן קשה לקרוא , ובעיקר לדעת ועוד יותר להיות בן דור שני ובעיקר ניצול. אני הייתי רק שליחה כאן לספר את האופרה שראיתי ושמעתי.

  5. ריקי דסקל

    בלתי אפשרי !
    להקלה מיידית : אני זוכרת את אלה שרה יחד עם חברתה ענת בכל הטקסים בבית הספר , הן היו צמד קבוע ושרו נפלא :
    אלה וענת

    • אורה ניזר

      נכון ריקי אלה שרה במקהלה גם אחרי בי"ס, ועדין השיר שלך מכה בתודעה וברגש.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאורה ניזר