המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
ראשית התנצלות, אני לא מבקרת לעיתים קרובות בבלוגיה אם כי משתדלת, אך לא בהכרח מגיבה, כאילו נעלמתי לעצמי לתקופת מה ושוב חוזרת וצצה. אז יסלחו לי בבקשה אלה שלא הגבתי להם ואל תראו בזה מעבר לההעלמות והמציאה.
הבוקר קראתי את מאמרו של יוסי שריד, בהארץ ,:
מה למדתם בבית הספר?
" אל"ף בי"ת ישאלי: מלה זו לא מלה.
והוא הוציא ממני את מה שלא יכולתי לומר לעצמנו במלים פשוטות- אנחנו משתגעים או אולי כבר משוגעים?!
ארועי הקיץ הלוהט הביאו עלינו את מה שלא חשבנו שיש בנו. אבל כבר קודם היו סימנים והתעלמנו . כל יום אנחנו הולכים רחוק יותר מהיום שקדם לו. ומה שהילד כאן מספר זה רק מקצת הלימודים שלמד עד הגיעו לגיל חמש. איזה שערים אנחנו פותחים לו ? איזה עתיד כשההווה נראה כך?
מה למדת
מה למדת בגן היום
ילד מתוק שלי?
מילה מסובכת שאנלא מכיר
נומרוס קלאוס אומרים בעיר
זה פר אינף כי תשחורים
צריך להשאיר בורים
שאם בשבי חלילה תיפול
המדינה כלל לא תישקול
את ערכך יותר מסרח
עודף שאפשר לשלול
שחברי כנסת ושרים
גונבים אותנו ובוכים
ואנחנו שקשוקה –
מטעם של עם
מטעם של עם
מאכל מלכים ניזעם
שאם תלך כך סתם ברחוב
תשב על ספסל או על החוף
תחטוף מכות סכין של רצח
התפוז המכני יסריח לנצח?!
שאמאבא ברגע מוזר
עלולים להפוך למיפלץ אכזר
חונק מטביע וחותך
את פתיל התום שלי מועך
ואפשר להוסיף אין סוף בתים
אני מזמינה אתכם לתת משלכם.
הי אורה, נעלמת…
את התפוזים האלה גידלנו בחלקה של משרד החינוך, אבל זה הפרדס שלנו, ככה שאין לנו לאן לברוח מזה.
ידענו גזענות מה היא, נומרוס קלאוס, השפלה עד רצח בנאלי, ואנחנו מה? עם ניבחר?! בכל אחד מאיתנו יושב גזען, כמו שיושב בכל אדם , אבל מה- לא למדנו כלום מעברנו? החינוך מתחיל ביניקה הראשונה מן השד והוא כנראה מכיל חלב עכור.
ייאוש!
אורה , טוב לפגוש אותך, תמיד.
אני מקווה שזה סוף הקיץ ונחליאלים יביאו סתוים רעננים למחוזותינו.
הרי אי אפשר לסבול את כל זה…
כלומר תמי- בחיים הכל עובר? או חוזר חלילה?
אורה, רק עכשיו ראיתי שענית לי בשאלה.
בחיים לא הכל עובר מעצמו צריך ליצור מצב שזה ישתנה ולמה שיחזור?! חס וחלילה- שרק יהיה יותר טוב.
מה שאת מתארת גם אותי מטריד מאוד. מרוב יאוש כתבתי לך שעוד מעט, כאילו, ישתנה הכל ולמעשה אני מודעת שלא.
שיהיה שבוע נעים לכולנו.
היי אורה
את הלכת ישר לדף התלונות…
את זה לא לומדים בבית ספר, רק אחר כך… אחרי הרבה שנים מגלים שיש המון המון דברים ללא מענה בחיים שלנו.
ולי אמרו שאם אהיה תלמידה טובה אז אצליח!!!!!!!
אז גיליתי שזה לא הולך ככה.אז מה אורה?
השיר שלך אמיתי לי.
להתראות טובה
טובלה, זה לא דף תלונות זו תמונת מצב עדכנית. נכון זה לא הכל, יש עוד רע, ויש גם אור מעבר.
טוב שחזרת, אורה. רואים שהגיעו מים עד נפש. שזה בוער בך. צריך לעצור את ההדרדרות של מערכת החינוך לפני שנתעורר בתחתית התהום. זה מביש ומחפיר לראות את התנהלות מנהלי בתי הספר בפתח תקווה. ולמה אנחנו לא מתעוררים כדי להפגין נגד אפליה וגזענות כלפי ילדי הגן ובית הספר שכל "חטאם" הוא צבע עורם? לבתי הספר בפתח תקווה אין אלוהים שירחם על ילדי הגן. הפרשה הזאת מעוררת שאט נפש.
לשחר- מריו הבעיה שלנו אינה רק במערכת החינוך בפתח תקווה, אלא מערכת החינוך רובה ככולה, שמתחיל בבית ההורים וכלומר מן הראש עד לזנב ומן הזנב עד לראש. ולא רק עם האתיופים, ראה כאן בבננות כמה דברים עולים בנושא מזויות שלא היית חושב עליהן.
היי ,אורה היקרה, כמה טוב שחזרת שירך מעלה בעיה עגומה במערכת החינוך שרק תלך ותחמיר אם לא ישנו את השיטה וסדרי עדיפויותיה
לחנה טואג , אני יודעת שאיכפת לך לא פחות ממני, אבל אולי אנחנו צריכים לקום ולעשות מעשה.
גרוע ביותר ההווה שלנו, אין מילים.
ובכל זאת מתוך ההתבוננות והביקורת נדע לשנות.
ואם אין לי כוח בדברים גדולים, במסות המשפיעות, אז לפחות בביתי ובקרובים אלי. ועדיין לא נוכל למנוע חולי וסטיות.
לוסי יקירה, אנחנו צריכים לקום ולעשות הרבה מעשים וכוח אין משום שיש כל כך הרבה דברים שצריך למחות נגדם או לקדם אותם וזה בהחלט מייאש. אבל נקווה לטוב, יום אחד ניתפכח, ומסכימה איתך אם כל אחד יעשה בחלקת האלוהים הקנה שלו אולי יצא סוף סוף משהו … שבת שלום.
אורה, מנצל את ההזדמנות גם כאן בבלוגך להודות לך ולומר לך עד כמה שימחת אותי בהגעתך לטבעון.
ובעניין החינוך – הגינוי ושל המערכת לא יתקן אותה. מערכת החינוך היא היא המראה המשקפת את תהליכי ההתפפוררות של הערכים והעוגנים ובהם היחד והסולידריות. אם לא נעודד את ילדינו המוכשרים והטובים להפשיל שרוול וללכת לעבודת ההוראה והחינוך לעשות את השינוי המיוחל מלמטה ובמקביל נתגמל אותם כראוי, לא ניוושע.
מוישלה, שמחתי להיות בקרון, לאחר שתעיתי בין קרון הספרים לקרון של רכבת העמק, זמן חגיגי לנשמה ואכן עונג ליוצר ולמשתתפים בשימחה.
ובענין החינוך אנחנו יכולים לדבר והשיירה עוברת ותמשיך לעבור, ונקווה שיבוא יום והדברים ישתנו.
אורה חבל שהחינוך מתפרק, כל יום שומעים על אסון אחר ובמיוחד מההורים האנשים הקרובים ביותר לילדים שהם בעצם היו צריכים להיות ה"בטחון של הילדים" לאן הגענו? קשה לטפל בתפוח רקוב, נקווה לימים טובים מאלה.