השיר שהיה תלוי בעץ המשאלות
*
לוּ יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת תָּא שֶׁל דָּם
לִזְרֹם בְּתוֹךְ עוֹרְקַי לְהַרְגִּישׁ
אֶת כֹּל הַחַי בִּי וְנוֹשֵׁם
נְהִירָה לְךָ בַּנִּימִים הַדַּקִּים
וּכְשֶׁתַּחְשֹׂף אֶת עֲלִיבוּתִי
הַמְּאַחֶזֶת עֵינֶיךָ בַּמִּילִים
וְאֶהֱיֶה עֲרוּמָה עוֹד יוֹתֵר
הֵיכָן אֶסְתַּתֵּר בִּי
כְּשֶׁתְּגַלֶּה אֶת בְּזוּת גּוּפִי הַגּוֹנֵחַ בְּמִסְתָּרָיו
וְתֹאמַר כָּךְ עוֹשׂוֹת כֻּלָּן.
שְׁבָרִים בַּחֹשֶׁךְ .
לְאָן תִּמָּלֵט אֲהוּבִי ?
ותודה מקרב לב לאמיר, על ההזדמנות לשמוע, לקרוא, להיות שם
ןלכל האחרים שעבדו קשה מסביב ובתוך,
ובמיוחד לארנה שאין כמוה.
ושנה טובה יצירתית ובריאה שתביא שלום על כולנו. אמן.
שיר יפה ומעודן ,אורה, האהבה סופגת גם את החושך וגם את השברים, אין באהבה האמיתית כיסויים – ערום ועריה זה מה שיפה בה , זה מה שעמוק בה לא?
תודה חנה, נכון שבאהבה עמוקה חולקים הכל. השיר מדבר על הפנטזיה שיש לכולנו שאהובנו יכיר, יבין את המקומות שאינם יכולים להיפרט למלים,
מצד אחד, אך מצד שני ידיעתו את כולי בכל רגע נתון גם מקשה, לא נותר לי מקום פרטי רק לעצמי. ומי לא זקוק לזמן הזה רק עם עצמו?
וואו. כתוב יפה ומעורר אצלי הרבה דברים.
השיר הולך להמון מקומות, חשבתי בהתחלה על המשאלה לקרבה ולהיכרות עד נימי הדם, אם כי בדרך כלל אני זו שרוצה להיכנס לוורידים של האחר, אבל אחר כך גילוי העליבות, והיא מסתתרת אבל דווקא הוא נמלט – קצת בלבל אותי.
נכון, לי היא מסתתרת כי לא תמיד מתאים ונוח להיות כל כך חשוף, אף שרוצים בפנטזיה. ותודה על התגובה.
מקסים. "לו יכולת להיות תא של דם" איזה תפקיד מיוחד ייעדת לאהוב, לפעמים הוא באמת. (מוביל חמצן, מפזר חום לכל חלקי הגוף, עוזר להפטר מה"פסולת" של החיים).
ושתהיה לך שנה טובה אורה והמשך יצירה מהנה.
תודה סיגל, וגם לך שנת יצירה ממלאה שמחת הלב ובריאות.
שיר יפה ונוגע.
תודה איציק.
השיר מתאר מצב רגשי מבלבל שבו נמצאת הכותבת. היא מבקשת שאהובה יהיה בתוך מחזור הדם שלה. דרך לבקש שיראה אותה באמת, מעבר לקליפות החיצוניות. היא מבקשת קבלה מלאה ,של כולה.
אך מצד שני היא לא נותנת לו את האפשרות לבחור. לאחר שגילה אותה וראה אותה עירומה, הוא חייב להשאר במחזור הדם כבכלא ניצחי.
הי גיורא, היא לא דורשת ממנו שום דבר, היא מהרהרת בינה לבין עצמה ומשתפת אחרים באחד מהם.
שיר יפה ועצוב אורה . האם אין אפשרות שייגלה את כל היופי המיוחד שלך?
מירי, תודה על התגובה, אני לא בטוחה שנורא עצוב, אולי דוקא מזל שיש מן המסתורין בין בני זוג, זה מעורר גם מחשבה, גם אהבה.
אורה, הפחד מהחשיפה ומההתקרבות עולה פה מכל שורה. לא רק הנמען (לאן תימלט) אלא גם הדוברת (היכן אסתתר בי). אני תוהה אם המונולוג הזה הוא יותר כיסוי על הפחד וההתגוננות שלה או יותר התגרות בו. ואולי יש משניהם באותה מידה.
(ואולי לא צריך להיחשף עד הסוף? להיות ערומה עוד יותר? תוהה בקול רם:))
תודה לכל המגיבות, כרגע לא יכולה לענות, אשוב מאוחר יותר. אתכם הסליחה.:)
מירה, לפעמים צריך משהו מסתורי, לפעמים איננו רוצים לשתף רוצים להתערסל במחשבות וברגשות לבד, לפעמים חשיפת יתר קורעת את הנשמה, פוגעת, לפעמים זו הצלה גדולה שמחה עונג גדול, מה אומר? החיים מורכבים.
אורה, מסכימה. התהיות שהעליתי בקול הם שיחה ביני ובין השיר שלך – מה הוא מהדהד בתוכי. והזדהיתי. מאוד.
תודה מירה, ואני שמחה שהשיר מהדהד לך, נראה שבני האדם דומים בבסיס ם וכל כך מרגש לקרוא שיר שמבטא את מה שלא יכולתי לעשות בעצמי במלים, ואני מוצאת הרבה כאלה, גם משיריך.
בטעות בתגובה ניכתב לריקי זו היתה תגובה לתגובה שלך מירה
אורה, שיר יפה, עדין ומרגש. חבל שלא שמעתיך קוראה. הייתי שם בערב השני.
שתהיה לך שנה טובה ופוריה
איריס
איריס יקרה, אני דוקא הייתי בערב הראשון, מאד רציתי להיות בשני, אבל לא התאפשר לצערי. תודה על התגובה, ומאחלת לך שנה מלאה בטוב שהחיים יכולים לתת
איזה יופי — תודה.
תודה אומי, ושנה יפה
שיר מקסים , חשוף ופגיע.
תודה אביטל, ושנה מלאה שמחה, כי בשמחה תצאון ובשמחה תכנסו…
תודה אורה על שיר אמיץ ונוגע ללב על נושא כאוב: קשר וניתוק, בריחה והסתתרות , האמנם ?
תודה ריקי יקירה, כן זה גם חשיפה והסתרה, ומסתורין, אבל לא רק זה לא רק…
אורה תודה שנתת להציץ בשאלה כל כך כנה, באמירה כל כך נוגעת, היכולה האהבה להכיל את בזות הגוף, מרגש.
כל כך מתאים לעץ משאלות ושאלות
למש, אהבה יכולה להכיל הכל וגם לא הכל, חיים מורכבים יש לנפש האוהבת, ומה זאת אהבה?!
שיר יפה ועצוב…משאיר מהורהר.
לוסי, נכון זה שיר הירהור, ותשוקה ואי תשוקה..
לו יכולת להיות תא של דם, כבר השורה הראשונה מובילה אותנו אל התוך, לחשיפה המוחלטת ואתה החששות הפגיעות, כתבת את זה בדרך מאוד מיוחדת
לחני,תודה על התגובה,פתאום שמתי לב שבחשיפה ישנן האותיות חס, חוסה, לעיתים חשיפה עשויה להביא את הנחשף לקבל חסות בחסד האחר, לעיתים עלולה החשיפה לא רק לשלול חסות וחסד אלא גם להכאיב באופן בלתי ניסבל.
תודה, אורה, בעונג. והשיר – עונג על גבי עונג. כמה כוח יש בשבירות ובאמביוולנטיות של התשוקה הפוחדת הזאת.
תודה חוזרת אמיר, האמביוולנטיות מרכבת מאד ככה זה בחיים, אין מוחלטות מלבד לידה ומוות שאחריו אולי גם יש עוד משהו…
כמה קשה לחשוף את המקומות האלה שבתוכנו – והרי אנחנו רוצים שיאהבו אותנו "כמו שאנחנו" – האם אנחנו באמת מסוגלים לזה?
מיכל, אכן זו השאלה המרכזית בשיר. ותודה ושנה יפה שמחה מלא יצירתיות…אמן
אורה, שנה טובה, שמחתי לפגוש אותך וגם את השיר היפה הזה. עכשו אני כבר נמנעת מלחשוף את עליבותי העירומה בלדבר על השיר…:)
שום עליבות תמי, גם את קראת את שלך והיה כיף לפגוש אותך ולשמוע. אם את רוצה אארח אותך בבלוגי עם השיר שקראת, בכבוד.
אורה, תודה על הפירגון, אני מעדיפה ללכת לאט עם כל דבר. התכוונתי שיש לי המון מה להגיד על התוכן של השיר שלך אבל נדבר לכשניפגש. הוא שיר מעורר מחשבה.
לאורה השיר שלך הוא מאוד מיוחד, מרגישים את הרצון שלך לזרימה בכל דבר החל מהתא הדם הקטן ביותר ועד למציאות. קראתי ונהנתי ממש מיוחד כל הכבוד לך.
תודה דליה
יפה ורגיש מאוד, אורה
תודה עודד, מצטערת שמגיבה לך באלור, רק עכשיו ראיתי את התגובה, שמחה שבקרת בביתיומזמינה אותך גם לקפה.