הדרות ואיחודים ברחמים

כידוע לכם מצב בריאותי לא מעולה, אבל ב"ה רק הולך משתפר. כי השם אוהב אותי כאמור, ולזה נחזור אחר כך. אך עדין בבקרים אני עייפה עד מאד. מד החום מראה על מעלות חום נמוכה בצורה מדאיגה. מרוב עייפות אין לי כוח לעיין בכל מיני טפסים של ביטוח לאומי, שאולי יבטיחו לי פרנסה זמנית. אבל מה שמצליח להרים אותו קצת אלה המריבות הדביליות בין חרדים חילונים, דתיים לאומים ומי לא, על הפרדה מגדרית –דתית- לאומית- חרדית- חופשית-  במרחב הציבורי, הכללי, הכלכלי, האנושי, התועלתי, החברי, הנשי, הגברי, החייתי, התרבותי, הסביבתי, הבריאותי, הימי, האווירי, הפואטי, הצבאי, הרצוני, הבלתי רצוני, המודע והבלתי מודע  .

 

אני קוראת ופשוט צוחקת. אין מילה אחרת. והצחוק יפה לבריאות, אז קודם כל תודה. תודה לך ציפי לבני על שנאתך הגורפת לכל דבר חרדי שזז, תודה על נאומיך המפרים שאין להם דבר מההלכה הכתובה ושמעמידים אותך ואת חבריך באור קרקסי ומיותר, תודה לכם עיתונאים קטנים שמחפשים את לחם חוקם, תודה לפנאטים בבית שמש שלדברי בני שלומד שם, מפרידים בשלשלאות בין מושבי הנשים והגברים באוטובוסים, תודה לכם על כך שאתם מציקים לילדות דתיות לאומיות בנות שמונה ולא מאפשרים להן ללמוד בשקט. תודה לחילונים מוסתים שרדפו את בני כי הוא דוס, ובגלל שהוא חננה רצינית, הוא ברח מהם והניח לדוסים אחרים להתעמת במקומו. תודה לרשע, לטמטום. תודה גם לגזענים משני הצדדים. הגזענים החרדים שמתעבים מזרחים ומתנהגים אליהם כנחותים,  וגם לגזענים החילונים שמתעבים אותם -גם כשהם עומדים מולם כזבנים,– מאיימים עם אותו זקן ארוך עד לברכיים ופאות מסולסלות ושחורות, תודה לפקידה של הרופא שהתייחסה אלי כמו אהבלה רצינית כשהבחינה בכך שאני חרדית, תודה לרופא עיניים שלי, רגע מה הוא קשור הוא באמת בנאדם בסדר, איך הכנסתי אותו לרשימה הזו, בזכותו אני אולי אוכל פעם לבכות מהמצב הזה, כרגע רק לצחוק, תעלת הדמעות שלי קצת התייבשה, אבל הוא בהחלט מסייע לי להחלים, אז מה אני רוצה.. סליחה ד"ר גולן.

 

.לפני שהקימו כאן מדינה , אמרו אומות העולם " תנו להם מדינה וככה נפטר מהם הרי מהר, הרי הם כבר יהרגו אחד את השני." וזה אכן מה שקורה בפועל. אש, אש, מדורה. ל"ג בעומר טרם בא.

 

חילונים שרים, חילוניות רוקדות, חרדים שורפים, מחשופים ושאלים, בכפיפה אחת. רעלה ותחתוני חוטיני על כל שלט חוצות מקרי, ילדות פתייניות , אמהות ולדניות,  ונפצחה בזמרה וברינה, ה ל ל ו יה .

 

אומרים שכשהשליכו את יוסף לבור, הוא ביקש מהשם בקשה אחת: תן לי לשכוח את בית אבי.

 

ואמרים המפרשים שהשם כעס מאד על הבקשה הזו, כי הבית זה המקום ממנו באת. ומה שלא יהיה אליו תמיד תלך. אבל יוסף ענה, כי אם ישכח את יעקב, גם יעקב לא יתייסר בדאגה ואולי יתאבל על מותו.

 

הבנתם את זה.. לב אל לב יביע אומר. ללב תדרים משלו. אתה חושב על מישהו, הוא מרגיש את זה. לטוב לרע. יצרת קשר. האפשרות היחידה לנתק את הקשר היא פשוט להפסיק לחשוב, ואז התדר המשותף ידום.

 

 אבל אנחנו יהודים בני יהודים, רחמנים בני רחמנים, איך נעזוב מישהו במנוחה, זה בלתי אפשרי. חייבים לצאת ולהתערב בחייו באיזו שהיא דרך. אז נכון שיש את השלוחים של חב"ד שמנסים לעשות את זה בדרכי נועם, אבל מי אומר שרק זו השיטה. אפשר בטוב, אפשר ברע, תשאלו את יוסף ואחיו.

 

 הרי יעקב אמר ליוסף " לך נא ראה שלום אחיך". ויוסף למרות שידע שהם שונאים אותו אמר למלאך שפגש אותו בדרך וכנראה ניסה להזהיר אותו, " את אחי אני מבקש".

 

למרות החיכוכים וריח הסכנה, הוא ביקש אותם. הרי היה בעל חלומות, אינטואיטיבי, בעל ידע אלוקי,  לא יכול להיות שלא צפה כל סכנה, בכלל כל הפרשות שמלוות את ירידת יוסף למצרים תמיד גרמו לי מה.. לבכות.

 

אבל אני לא מתייאשת: הרי  " שערי דמעה לא ננעלו". וגם שלי על סף הפריצה.

 

ליבי עליך יוסף, ליבי עליכם אחים שנאלצתם לשקר לאביכם ולחיות עם האשמה. הרי לא באמת הצלחתם להפטר מיוסף, הוא חי בליבכם.

 

אומרים שקורבן, זה מלשון קרוב. ואכן יש תחושה חזקה שהציבור היהודי שהיה כל חייו קורבן של הגויים, משום שזו הייתה הדרך השטנית בה הצליחו להתקרב אליו. הרי היהודי הוא קדוש- מלשון נבדל. אין לו קשר רגשי אליהם .עושה את אותו הדבר לבני עמו. בעיקר שהם חולקים איתו אותה נחלה. שם הם היו צריכים לשרוד. כי אי אפשר למחוק אלפיים שנות גלות מעל העור.

 

אבל ראבק, אני סבלנית, יודעת שמהמקום הכי תחתון, כמו הדיוטה אליה ירדו יוסף ואחיו תבוא הגאולה.