תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
יום פטירתה של רחל אימנו מציג באור יקרות את שאלת הויתור,עד כמה הוא רצוי, ומתי הוא פוגעני, כידוע רחל היא זאת שויתרה לאחותה לאה , נתנה לה בחשאי את הסימנים,( נר , חלה, נידה) על מנת שלא תתבייש ותיכלם כשתהייה עם יעקב.
רחל מותרת מתוך אהבה ודאגה כנה לאחותה שגדלה איתה משחר ילדותה , ואנחנו? העולם האמוני מדבר הרבה על ויתורים, נמסרות בנושא דרשות מעמיקות, אולם מסתבר שלא כל הדיבורים והויתורים שנעשים בעקבותיהם רצויים בפני המקום באותה מידה.
ישנו סיפור ידוע, על הרב קניבסקי שאמר לעקרה שהתחננה ממנו לישועה, שהוא אינו יכול לעזור לה, ושתוכל להיפקד רק אם תתקל במישהו שמחל על כבודו,כשעלבו בו בפומבי הוא שתק, כאמור ויתר , ואז הקב"ה יעניק לו את הכוח לברך והיא תתברך ב"ה. הכוח שלו כרב מוגבל, כך טען,
בסיעתא דשמייא,אותה עקרה ראתה אישה שעלבו בה במהלך נסיעה לקברו של הרשב"י , והיא קמה ופינתה את מקומה לעולב, אבל כמעט ירדה מהאוטובוס בחמת זעם, אולם אז אותה עקרה ניגשה אליה והתחננה בפניה שתברך אותה, ואכן לאחר הפצרות ותחנונים הנפגעת ברכה, ובאותו חודש העקרה נפקדה.
העולם החרדי מלא בסיפורים מאין אלו, אולם יש רבנים כמו הרב רוטשטין או הרב כלב ( שניהם נמנים על חסידות חב"ד) הרב כלב הוא גם מוסיקאי בחסד, שטוענים שויתור זה אקט שצריך להלקח בחשבון תמיד, אך יש לשקול אם לעשות אותו בכל מצב. כי ויתור שהופך אותך לפראייר, הוא המכשלה של השני, שהופך בעקבותיו ליותר ויותר תובעני ומושחת.
יש גם ויתור שכולנו נשים וגברים כאחד , היינו מותרים עליו , זהו אותו ויתור פולני ידוע, האדם ויתר, אך מאתה ואילך בכל מקרה ופניה הוא יזכיר לך את זה. " ואני עוד, מה לא עשיתי עבורך, את זוכרת איך ויתרתי לך בשנת תש"ס …" וכדומה.
גם במערכות יחסים אינטימיות , אפשר להחשף לרמה מסוכנת של ויתור, שבעקבותיו אחד הצדדים יהפוך למעוך תמידי, הוא ימצא עצמו שוב ושוב מרצה, מוותר בעל כורחו, מתנצל כשאין צורך, מתאמץ להביא את ההפרטנר הנרעש לידיי שקט תעשייתי, המדובר בתהליך שלילי מאד, שיוביל ליצירת משקעים של איבה וטינה שבעתיד יהיה קשה לגשר עליהם.
כאמור, גם שלום בית הוא דבר מורכב.
אולם בגדול החיים מלאים בויתורים, הם מלמדים אותנו לעשות להפוך את הויתור לטבע שני שלנו, חוזר בתשובה מוותר על הרגליו,עברו, לפעמים על קריירה, תחביבים, רווחים כספים, כדי להיות קרוב להשם, זהו ויתור בקנה מידה בלתי נתפס. אולם גם אנשים שלא עברו תהליך מפרה כזה מוצאים את עצמם מוותרים באופן יומיומי, לילד, לשכנה, לזה שתפס לך את החניה. תקופות בחיים למשל, הזקנה , מאלצת אותך להתמודד עם הפנטזיה שפתחת על האמידות המולדת הבלתי ראלית, בפני כל סכנה.
הסופר והפסיכיאטר היהודי ארווין ילון מספר באחד מספריו, על אימו שהעריצה אותו ונטעה בו את התחושה שהוא נער פלא עולמי, והנה גם הוא כמו כל אדם ביקום הזה, מגיע לגיל העמידה, אמו עוזבת את העולם הזה, ההערצה העיוורת שלה, אותה לקחכמובן מאליו נקברת תחת רגבים חמים, נערי פלא אחרים צצים ועולים, והוא מבין שעליו לוותר על פנטזיה נרקסיסטית שליוותה אותו, העלתה אותו לפסגות שהעלתה, אך במקביל הותירה אותה גם מוגבל רגשית , נטול תחושה לזרימה הטבעית , מסתבר שבזמן שפנטז, צמחו לידו יורשים ידו הארוכה לא הצליחה להניח יד בוטחת עליהם. כמו על עוד גלים ושינויים.
אכן, על פנטזיית השליטה שיש לרובינו עליה הכי קשה לנו לוותר,רובינו רוצים לשלוט על המתרחש, השקר המפתה הזה גורם לנו להפעיל שרירים, אם היינו מתעלמים ממנו, היו נסתמים המעיינות השלילים, הממורמרים, הייתה נושרת מרובינו אותה ציניות, שאנו בטעות מפרשים כהומור, שמקיפה אותנו ברגעי משבר, אם היינו מבינים שיש מנהיג לעולם וזה שתכננתי א' וקרה ב' זה לא בגללי אלא בהרבה פעמים ישנה כאן השתלשלות שנקבעה אולי לפני שנולדתי בכלל.
אם היינו מקבלים את הטוב כמו את הרע, אם.. זהו כוחן של צדיקים, של רחל.. לנו שנעים בין רשע מוחלט, התגברות על היצר והתשוקה, בין נתינה להתעלמות שקטה, יש כאן עוד הרבה עבודה. שנזכה.