בננות - בלוגים / / על הבכי ועל הצחוק
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

על הבכי ועל הצחוק

 

תודה לכל המגיבים על הפוסטים האחרונים, התקשיתי להגיב כי המערכת כאן לא נהירה לי.

מספרים שבשמחת תורה בשנת תשל"ח, בזמן ההקפות, עבר הרבי מלובביץ' שני התקפי לב רצופים, מהם החל להתאושש בא' כסלו.

אז דיבר ברדיו לכל המאמינים בעולם, ובכה תוך כדי שידור.

סיבת הבכי -לדבריו: סוף, סוף, עם ישראל מחובר בהקשבה לדברי תורה ולא לשנאת חינם. 

אך בגדול, הרבי רצה שנהייה תמיד בשמחה.

" מוכרחים להיות שמח" זה לא בפורים זה בכל השנה.
" מוכרחים" כמו ילד שמוכרח ללכת לגן. כמו חולה " שמוכרח" לקחת תרופה לא נעימה.  כמו  תינוק " שמוכרח" לינוק, או לקבל תחליף לחלב אם. " מוכרחים"!
בשיחה אחרת , שהתקיימה במועד שונה, טען הרבי, שנעשה הכל על מנת להביא את הגאולה, נפוצו המעינות, פרקי תהילים נקראים מידי יום בכל העולם, בכל דקה ודקה, ועדין אנו במחשכי הגלות. הסיבה: העדר שמחה.

מה יש בה בשמחה? 

תחשבו על אדם קמצן שמחתן את בנו. באותו יום יצרו הרע ישן, השמחה תגרום לו לבקש עבור המוזמנם מנות דשנות, הוא יחלק טיפים למלצרים, הוא יפזר את כספו לכל קבצן מזדמן. באותו יום יצרו הרע ידום והוא ישמח.

זוהי מעלת השמחה. היא גורמת לנו להיות פחות קטנונים, פחות מכורים לתאוות ורצונות שלנו, יותר נדיבים.

שכרות מתוך שמחה היא הדבר הרצוי ביותר.

אולם זה לא פשוט.

האם אפשר להיות סתם שמח. שמח בלי שחיתנתי, זכיתי, ילדתי, הועליתי בדרגה.

סתם שמח!
זה כ"כ קשה.
אבל הרבי אמר שמוכרחים. חוסר שמחה מעלה עלינו קליפות, שמורידות כמו גשם חומצי, קיתונות של שנאה. 

ועל כך בכה הרבי.

מעולם לא בכה על עצמו. ואפילו שנפטרה אשתו, טען שהשקיעה בעצבות היא מצד היצר הרע. 

טוב, יש דרגות שקשה לנו להגיע אליהן.

אך רצוי שתהייה לפחות שאיפה.

  שבת- שלום.

 

תגובה אחת

  1. שפתיים ישקו ,אביטל
    השמחה האמיתית היא מעלית המקפיצה את האדם מעל לאזיקי הנפש הבהמית והרצון לקבל האגואיסטי שלו
    תבורכי , אביטל
    ריגשת אותי
    שבת שלום לך

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת