תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
הרבה פעמים אנשים אומרים לי,( כולל אני, בעברי) " מה אכפת לה' מה אני עושה, אם הוא כזה כח ואני כזה קטן, שיעזוב אותי במנוחה, בא לי לחטוא. נקודה! "
בעומק ליבו האדם הדובר חש שהאלוקים מין דמות שטלתנית ורודנית, או שלחלופין שלוחיו שמדברים יום ולילה על קיום מצוות, הם מין טיפוסים כאלה כפייתים . והתחושה שמתווספת לכל העניין הזה היא ,שכל מה שקשור לה' , לדת ועוד, מעוררת טירדה, מועקה וניעה לא רגועה על המקום.
מספיק!
מודה שלאחרונה כבר לא התחבטתי בספקות הללו , ובכל זאת שמחתי שאתמול בשיעור 'התניא' אליו הלכתי התבררו לי עוד מספר דברים.
למדתי את אגרת התשובה – פרק ו' .
ואז הסתבר לי סופית, מה שידעתי בלי שיאמרו לי , כלומר חשתי בתוכי , אבל לא באמת פירשתי.
והוא ש..שה' קיים בתוכנו, לכולנו חלק ממנו, חלק אלוקי ממעל, וכל מעשה או אפילו הרהור לא טוב, מעציב אותו, ושולח אותו למקום רחוק מאד, שקוראים לו 'גלות' .
מכירים את הביטוי " גלות השכינה". ובכן זה מה שאנו גורמים לו .
משעשע שיש אנשים שטוענים למשל שבארצינו קיימים אנשים שחיים כמו " בגלות". כשלמעשה המושג " גלות" הוא מושג עמוק בהרבה . כלומר אתה יכול לא להיות מין חננא מעיקה , לגדל בלורית, להרוויח טוב, לרכוש מספר תארים אקדמאים שיעוררו סביבך הערצה רבה, ועדין להיות "בגלות".
" גלות" לא נגזרת מהתנהגות עדכנית , ועזיבת העבר. אלא אולי בעזיבת החטא, שהיא קשה מהרבה.
כל עוד אנחנו בגלות אנו גורמים לה' להיות בבחינת " מלך אסור ברהטים".
ה' הוא מלך, אך במקום ללכת בגן ולהתבשם בניחוח השושנים, הוא נמצא בחצר האחורית ומריח את מהמיץ שניגר מפחי הזבל .
נכון שה' הוא זה שבעקיפין סייע לנו להגיע למקום הזה בכך שיצר את הקליפות . ועדין , בידנו נתונה הבחירה באם לינוק מהן את הטומאה אם לאו.
כשמדברים על הקליפות מדברים על כל מה שאסור ובכל זאת מזין אותנו, כי לקליפות יש את הרצון להזין אותנו , על מנת שנמשיך להיות תלויים בהן.
כך נוצר מעגל שקשה לשבור אותו, והדבר היחיד שיכול לסייע לנו, הוא המודעות לחולשות , ולעובי הקליפה. וכמובן, תשובה. שזה הוא שמה של האיגרת. איגרת התשובה.
כאמור , כאן גם מוסבר הפארדוקס הניצחי של צדיק ורע לו – רשע וטוב לו.
הרשע יונק מהקליפה שמזינה אותו ומעניקה לו חיות , כי כך גם היא תשרוד ולטווח ארוך. ועבודתו של הצדיק תלוייה בטיב עמידתו מול תעתועי היצר, והיא קשה ומתגמלת הרבה פחות .
עכשיו גם הבנתי, מדוע כשאני קוראת או שומעת אנשים שמזלזלים בפועלו של ה' זה כל כך כואב לי, במידה בלתי נתפשת ממש . ולא רק לי. אלא לכל אדם מאמין .
כלומר מה שמכאיב לי וכנראה אף להם ,הוא החלק האלוקי שלנו ממעל, אליו התחברתי ( ממש מעט) שמושלך אל מרחבי "הגלות" שגוזרים עליו דיבורים מאיין אלו.
זאת למרות שמובן מאליו שאף אני נתונה עמוק בעובי הקליפות. די ברור שאחרי כל מה שקראתי, שמעתי, עברתי, חוויתי, אני חווה, בימי חיי , חזקה עלי המשיכה אל הזאת אל הקליפה.
ועדיין לפעמיים , בהבלחה של מעשה טוב, מחווה, התגברות על כעס, או קריאה נלהבת של פרק תהילים, אני מצליחה לסדוק במשהו את אותה נטייה חלולה.
רשימה יפה ,אביטל
אכן הגלות היא הגלות הפנימית שלנו מהרוחניות והקדושה והשעבוד ליצר
ככל שאת התקרבת לבורא, כך את חשה את עובי הקליפה. והעבודה העצמית שלך מתרבה.
כל שאת רחוקה ממנו, כך את מנוכרת לחלקך האלוקי , ואת חיה עם עצמך ועם קליפתך בשלום.
ובכל זאת אני מעדיפה להמנות על הראשונים.
שבת- של שלום חנה.
אביטל,
זה קצת לא כל כך יפה הפעם שאני מגיב, אני רק מחפש מקום שם אוכל לרשום דבר מסוים, זה כלל לא שייך לשום דבר שכתבת, רק לכך שבכלל כתבת ונתת לי בכך מקום לרשום דבר.
איזה דבר? שהבוקר החלטתי להיכנס לכמה פוסטים ולהגיב.
למה? כי התקיפוני על כי כאילו אינני נכנס במידה מספקת ואינני מגיב.
אז עכשיו השעה 11 ואני מגיב כבר כשעתיים.
לא ענינך – כפי שכתבת בפוסט זה, משם אני שואל את המלים – אבל האם אין זו הגזמה? מי שהתקיף אותי חשב שעלי להגיב – לא אמר מה המידה. יש פה כל יום כ-40 מסרים – האם להגיב לכולם? שאחרת האחרים ייעלבו. שאחרת האחרים לא ייכנסו אצלי לפוסטים. גם אם אגיב לא ייכנסו, אגב, מובטחני. ( אני חושש גם שאני שונה, וממילא לא אמצא חברים).
אז שלא ייכנסו. נדמה כי לא אמסור חיי ליצירת תגובות.
רק רציתי להנציח ולהעלות זכר למעשה הגבורה שלי שכתבתי היום- מבטיחני כי באופן די חד-פעמי – כבר כ15- 20 תגובות. האם לא יצאתי ידי חובה… ובוודאי – ומעל לכל – גם תגובה זו היא מיותרת לעילא.
(בבקשה ללכלך פה)
מוקירך
משה
משה, חוש הומור יש לך זה בטוח. ואני מוקירה לך טובה על שהגבת לי בעבר בנוגע לעניני עם הבנקים והיית לי לעזר.
בהחלט אינך מחויב להגיב לי , ובטח לא בשבת.
אני מגיבה רק על מה שנוגע בי , נקודה.
לא מעניין אותי אם הכותב מאנשי שלומי או לא, אני מגיבה כי מה שכתב מעניין , מרתק, ועוד.
איני מחפשת להשתייך לחבורה כזאת ואחרת ולהעניק תגובות מתוזמנות וקנויות.
זאת לא אני.
וכנראה גם לא אתה.
באם אקרא אצלך חומר מעניין, אגיב , כפי שכבר עשיתי בעבר. ממליצה לך לחשוב על המלצותי.
שבוע- טוב
אביטל,
רב תודות על תגובתך.
הייתי מאמין כי אנחנו(במקרה זה אנכי ואת) יחד בענינים אנושיים.
בעניני אמונה – דעי שאני מכבדך, למרות אולי מידת התמימות שאני חש בך: אך מעת לעת אני חש גם כמה האמונה מוסיפה לדמותך. – אינני יכול כרגע יותר מזה להגדיר זאת. אבל הרי כלל לא בכך מדובר כעת.
כלומר, מה שאני רוצה בין היתר לומר – והאמיני לי שאף כי אינני באמת מכירך אישית הייתי רוצה להסיר מעל קשרינו האלה הקיימים כאן כל מכשול וכל אי-הבנה – כלומר מה שמפריד אולי בכל זאת בינינו הוא כי אני מבקש לקבל אותך כמו שאת, בלי שאריות, את הרי לא תקבלי אותי כמו שאני, עם ההשקפות החילוניות שלי. טוב לך בדת, טוב. טוב לי בחילוניותי המופנמת למדי. לא טוב לך בחילוניותי.
זה ההבדל.
מעבר לזה אנחנו לא שונאים האחד את השני. את לא מכריזה – אני מקווה עלי שאני אינני יהודי כי 1) אינני דובר אידיש 2) אינני מניח תפילין וכיו'. אם רק בזה נסכים – הרי אנו יחד, והתייחותנו לעולם אנושית.
תודה על התגובה. באמת, לבוקר הגעתי להכרה כי מה אכפת לי אם אני מגיב או לא – לא בכפייה. מה אכפת אם איזה אנונים פוגע – כל אחד עם עולמו ובעיותיו.
מסכים לדבריך. איתך בכל.
מקווה כי עוד תבקרי – ( רק במשמעות visit, לא במשמעות criticism על עניני אמונה, דת, קיום מצוות ומה לא – דברים המפרידים חמורות בין בני אדם מאז קדמת דנא.
תודה ששימשת לי אכסניה לדבריי.
משה
משה, במדיום אניטרנטי מתחדדים לצערי הבדלי ההשקפות.
אין בני- אדם, רק דעות והשקפות ואולי משהו מהנשמה החבויה נשכח.
גם ליצור קשרים אמיתים מתוך מדיום כזה, די קשה, כי לרוב הפנטזיה אינה המציאות.
אבל , אני באמת תמימה ולמרות הקושי שמחה על כך, ומאחלת לך עוד הרבה ימים יפים ויצירתים.
שבוע- טוב