תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
מה היה לנו כאן : איבר קטן משביעו מרעיבו מרעיבו משביעו.
באיזהוא שלה הפסקתי לחוש את הצום וכשהלכתי לשמוע את תפילת נעילה לא רצתי הביתה עם תקיעת השופר אלא נשארתי גם למעריב.
רציתי לחוש עוד קצת משערי השמים הפתוחים וקרבת ה" הבלתי אמצעית .החשש הגדול היה לשוב אל השגרה אל המכוניות הנוסעות, הרעש…
המטלות היומיומיות שגורמות לי לכעוס, לנזוף ובתווך הרצון להגיע לדיאלוג פנימי תמידי עם ה" ורצונו ורצוני.
אולי היה לי קל לצום כי אני צמה לפחות 5 צומות בשנה אם נחשיב גם את תענית אסתר, צום גדליה, עשרה בטבת,יז" בתמוז ותשעה באב.
אז לצום כבר קל לי אבל השאר עדין קשה ובלתי מספק. ואולי מספק אבל השאיפה לעוד ענקית ובולענית .
כשהגעתי הביתה בעלי סיפר לי שבבית הכנסת הספרדי בו שהה עם הילדים החזן בכה והקהל צרח סמוך לתקיעת השופר:" ה" הוא האלוהים".
אני הלכתי לבית הכנסת האשכנזי שנושק לבית ,שם התנהלה תפילה פושרת למדי והחלק הפנימי והנוגע התחולל עבורי( כפי שכתבתי) דווקא במעריב "השמע ישראל" שחמק מפי לקראת סוף התפילה היה הפעם צלול וחסר פניות .
למה לא הצטרפתי אל בעלי? פשוט ריחמתי על עצמי, בית הכנסת הספרדי מרוחק יותר ואני העייפה התעצלתי מלכתת את רגליי והפסדתי חוויה מרגשת .
עוד נקודה לעבודה עצמית.
מקווה שהשערים נשארו פתוחים למרות הכל, עבור כולנו!
"בזכות נשים צדקניות ישראל נגאלין" (אם זה לא ציטוט מדויק, אנא תקנו אותי)
מיכל וחנה וגם יוסף צר לי שנמחקו תגובותיכן אך הייתי חיבת לשים קץ לאלימות המשתלחת והדוחה הזאת וכך יעשה גם בהמשך אני לא אלך מכאן.
מיכל גם אני מודאגת בקשר לפלליסטים ולכן כותבת כאן , מיכל תודה על תגובתך.
גבריאלה תודה וגם חנה שתגובתה נמחקה.
אמיר!
תסלחו לי מגיבים יקרים, אבל אתם ממש מגעילים.
האמת יש כאן קצת תואנת שווא – שהרי המשפט לא מתכוון לקיבה אלא נמוך יותר.
הייתי בביכנ"ס אשכנזי והתפילה היתה הכל חוץ מפושרת – צריך לדעת לבחור (ובאמת ביהכנ"ס שלנו מרחק 20 דקות הליכה בעוד הפושרים נמצאים מרחק 2 דקות מהבית).
אני תמיד אוהבת את סכום החג בחדשות – כך וכך אמבולנסים, כך וכך אופניים – אין זכר למיעוט ההולך לבתי הכנסת במדינת היהודים. לא בראש השנה ולא ביוהכ"פ. מקסימום מאזכרים את הצמים (בעיקר את ההתעלפויות). "עליה של 30 אחוז בקניית אופניים",
(אשרינו שזכינו. בעיקר לצרחות הבלתי פוסקות מתחת חלונינו יום ולילה – "איתי!!!! תזהר!!!!!!!", "נטע!!!! חכי לי!!!!!")
בר"ה – "אלפים ניצלו את החג ויצאו לחיק הטבע" (היו גם כמה אלפים שניצלו את החג לבקר בביהכנ"X ולשמוע קול שופר, לקיים ארוחות מזפחתיות עם כל ה"סימנים", אבל זה לא נכנס לפלייליסט של קורס הכתבים בגלי צה"ל…).
ואני ,אביטל, כיתתתי את רגלי העיפות עד לבית הכנסת החסידי של חב"ד והייתה לי חוויה מדהימה כל כך מרגשת, החסידים האלה כל כך אוהבי אדם , הבנות המתוקות הנחו אותנו בתפילה היכן לקרוא וכו.. הכל היה צנוע ומתעטף ,ומהי תפילה אמיתית אם לא התעטפות הלב והדיאלוג המתוק עם אלוהים לא רק ביום יום הא?
תיקון טעות – לא רק בכיפור אלא ביום יום
נכון:)
את שונאת אותי? מה עשיתי לך, וזכותי לתת כותרות כראות עיניי מה גם שלא חשבתי בכלל.. חשבתי באמת על המטאפורה של החיים ובכך דיינו , שנה טובה לאמיר , גיורא וגם לך שולמית אפפל היקרה!
אביטל היקרה
כנראה שאין את יודעת את מקורו של הביטוי בו הכתרת את הפוסט שלך.
חבל שאת משתלחת בנו. במקום לבדוק את עצמך.
האם את יכולה להסביר את פשר הכותרת שבחרת?
נדמה לי שמגיעה לנו התנצלות.
שלך
גיורא
"איבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו – רעב."
ידוע לאיזה איבר התכוונו חז"ל וזה לא גסות רוח, אביטל… זו הכוונה המקורית שלהם.
גם אני לא הבנתי את הקשר בין הכותרת לתוכן של הפוסט.
הכוונה ללשון שירתי.
רק טוב!
גם לך, יקירתי…
ועדיין, על פי מה שאני יודעת, הכוונה למשהו אחר… לא ממציאה, כתוב בשולחן ערוך, אם אני לא טועה…
אני עכשיו עם אחי על הקו הכוונה היא מטאפורית גם של חז"ל וגם כוונתי אני תכף אסגור את התגובות כי אין כאן כוונה להרגיז . אנשים דתתים לאהיו מתרגזים כי הם מבינים את הכוונה כמו שאומריפ פשט ודרש וסליחה אם הרגזתי .
לא מתווכחת.
תבדקי, אל תתווכחי ואולי אחר כך תתנצלי למרות שעבר יום כיפור.
אני מניח שאחרי שתבררי -תעדיפי לשנות את כותרת הפוסט.
אני בטוח שאף אחד לא רודף אותך כאן, תמיד מעניין לשמוע על חיים שונים ואחרים כפי שאת מביאה אותם לבלוג.
אבל זה שאנחנו חילוניים לא הופך אותנו לבורים וגסי רוח.
שלך
גיורא
אביטל יפה כתבת וגם מענין, לא חושבת שיש מישהו שרוצה שתלכי מכאן, לכל אחד מקום,כשמקומנו בתוכנו בטוח תגובה כזו או אחרת לא תערער אותנו, זה דבר טוב לעבוד עליו, אני עובדת על זה השנה{בעקבות לימודי ימימה}