תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
תאמרו עליו מה שתאמרו על גליץ, הוא ניחן בשאפתנות ומרץ בלתי נדלים. היה מסוגל לעמוד שעות בחצר בית הכנסת תחת גשם זלעפות ולגרוף את המים לכיוון מעלה הרחוב, המים שבו ונהרו לעברו, והוא אינו פוסק. עד שהגשם פסק, והוא שמח בהצלחתו. היו שזכרו לו אותו לילה שבו העביר בסיבוב הרחיים, מצאת הכוכבים עד עלות השחר. היה זה כאשר הטוחן ביקש להחליפו רגע קט בסיבוב מכונת הטחינה. גליץ המשיך וטחן, לא הבחין כי הגרעינים אזלו מכבר, וכוח העלומים הדף את גלגל הרחיים שעות ארוכות, עד שבעלות השחר הופסק על ידי הטוחן, אשר לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו עד שעות הצהרים.
היה זה בשעות בין הערביים, בין מנחה למעריב. זקני העיירה ישבו בבית הכנסת שעונים על הקיר, ממתינים להתחלת השיעור " בעין יעקב". גבאי בית הכנסת שלף קופסת טבק מכיסו, עיניו של איש שיחו נפקחו בהתעניינות והקופסה עברה מיד ליד. מיומנים מזה עשרות שנים, תחבו הקשישים את הטבק לנחיריהם, איש, איש בדרכו שלו, עצמו עיניהם הלאות, והתענגו על הניחוח שהתפשט בקרבם.
אז החל הדו שיח הקבוע, שהיו משוחחים בו בין מנחה לבין שיעור " עין יעקב".
" זה לא זה." הפטיר הגבאי מבעד שפמו הצהבהב- חום " הטבק שלי רק מזכיר את הטבק הנמכר בקובנא."
" מי שלא הריח טבק קובנאי," המשיך רעו לספסל " לא הריח טבק מהוגן מימיו."
" אפילו העיטוש אינו דומה." החרה החזיק אחריו מאן דהוא.
כל אותה העת ישב גליץ, הקשיב והחריש. הוא הכיר בעל פה את דעות המשתתפים, אך הפעם גמלה בליבו החלטה.
ביום הראשון איש לא הרגיש בהעדרו. ביום השני הובעה התעניינות מה בשלומו, וביום השלישי עסקו הישישים אלא בדבר היעלמותו המסתורית של גליץ. בין הרחה לשאיפה, היו מחווים את דעתם המלומדת, על אשר היה יכול להתרחש עימו. או שכבר התרחש ואינו ידוע. ומה יש לעשות כדי למנוע זאת. אם וכאשר הדבר ניתן.
ביום הרביעי נמנו וגמרו ביניהם, כי אם לא יופיע עוד יום אחד נוסף, אזי יהא עליהם לעשות מעשה. בלתי אפשרי לשבת בחיבוק ידיים ורגלים. מחר, מחר יחליטו כדת מה לעשות.
למחרת גליץ הופיע. כשמגבת גדולה אפפת את ידו הימנית, התיישב גליץ בשלווה על מקומו הקבוע.
" הבאתי לכם הפתעה," אמר. " כל כך הרבה זמן אתם מדברים על טבק מקובנא, הלכתי ברגל, הלוך ושוב. טבק מקובנא."
המגבת הוסרה, וגליץ חשף את בהונו ואצבעו הצמודים בחוזקה זה לזה, וביניהם לכודים מספר גרגרי טבק קובנאי…
" הריחו" הניף את ידו בתנועה רחבה, א'שמעק טבק.
הסיפור עשה לו כנפיים בכל מקהלות היהודים וגם לסביבתו של הסבא קדישא, מרן " חפץ חיים" זצ"ל הגיעה השמועה, על אותו ' פיקח' אשר הלך חמישה ימים ברגל וחזר עם קמצוץ טבק.
מאן דהוא סיפר את תמצית הדברים לפני ה" החפץ חיים" זצ"ל והוא נאנח עמוקות והשיב:" נו, נו, יהודי הלך חמישה ימים ושב עם קמצוץ טבק, נו ומה תאמרו על יהודי אשר שב מהליכה של שמונים שנה בעולם הזה. ובידו קמצוץ בלבד."…
פורסם בפינת עורך מאורות הדף היומי
עלון שבועי ללומדי " הדף היומי".
אהבתי את הכתיבה והניסוח.
וזה למי שלא יודע מהו א' שמע טבק.