בננות - בלוגים / / למה אנחנו בכלל צמים בתשעה באב, (לאומי וגם לשאר)
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

למה אנחנו בכלל צמים בתשעה באב, (לאומי וגם לשאר)

 

 

 

למה בכלל תשעה באב?

את השאלה ראיתי בפוסט של אומי ורציתי לענות גם לכלל .

כל מה שדתי או מריח מזה הפך למוקצה מחמת המיאוס אצל חלקינו מאיתנו  , למרות שכיום צמים יותר ויותר אנשים. אני עבדתי וצמתי והודיתי לה" על כך שהכבישים היו פנויים מרכבים שכשחזרתי מותשת אל ביתי. 

בנוסף ,אנשים ברחוב ביקשו לדבר איתי על הצום ,יש בהחלט התעוררות ואני רואה אותה בשיעורים של חוזרים בתשובה ,שמספרם רק הולך ומתרבה , הם פשוט מבינים שהדת היא לא עניין פוליטי , היא זהות אישית מהותית , נושמת ושורדת.

פעם היה לנו חוזר בתשובה אחד , אורי זוהר , וכל השאר נטשו את האבות המעיקים, היום יש  יקרוב למיליון חוזרים בתשובה בכל מיני דרגות של קרבה  ,הם מפוזרים בחב"ד, ברסלב , העולם הדתי לאומי, העולם החרדי ליטאי- ספרדי, קבלה לעם , ועוד.. כך שבננות בלוגס זה לא תמיד מימד אמיתי .

לכן הייתי שמחה אם נתקשר יותר , משום שעצימת עיניים היא בעיניי התעלמות מהמציאות ההולכת ומתהווה.  

בואו ונסכם :כל הסיבות הדתיות הן לדתיים חרדים ואנחנו לא, גם אני בעבר.

מה שרלוונטי לנו זה שזה בעצם יום השואה הלאומי האמיתי שלנו.

אחרי שגלינו הפך העם היהודי לטרף קל ומליונים נרצחו בכל צורה שהיא לא כולל אלה שנטבחו בשואה.

נשים נאנסו, גברים סורסו, עוברים נתלשו מרחמים מפכים,בהונות קוצצו, ומשפחות שלמות נעקדו ונשרפו.

אם לא היינו דבקים בתורה למרות הכל וממשיכים לפרות ולרבות , לא היינו.

וגם היום כששבנו חרב חדה מונחת על צווארינו , אירן מאימת לכלותינו , האם זאת השיבה שהעם הזה ייחל לה?

הקיסר נאפוליון ראה פעם יהודים יושבים על הרצפה  ובוכים. 

"למה הם  בוכים?" הוא שאל .
כשהוסבר לו שהיום זה ט" באב והבכי הוא על הגלות והבית שחרב .

שאל: " מתי זה קרה?"

" לפני…"

אהה , אמר הקיסר, עם שגלה מאדמתו ועדין מתאבל עליה יזכה לשוב אליה .

עם בלי עבר, הוא עם בלי עתיד .

ולכן חשוב להתאבל, עזבו אותכם ממצוות.
   

אשמח לתקשר תמיד , אני לא בגלות.
                                         אביטל

 

 

16 תגובות

  1. אביטל, אני מציע עוד נקודת מבט. ע"פי המדרש בתענית: אמר רבה אמר רבי יוחנן (אותו לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכי של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות. אותה שעה נגזרה גזרה על בית המקדש ליחרב.
    מדרש זה בא לבקר את העם על "שזייפו" בכי על מה שסיפרו המרגלים. עמוק בליבם לא רצו להיכנס לארץ ולהתמודד עם הקשיים. אין לקונן רק על החורבן, אלא לבדוק לעומק עד כמה אנחנו מוכנים להתמודד עם החורבן ומחולליו, להתמודד ולחשוב מה יכול להביא לבנייה מחודשת, לתקומה. זו יכולה להיות משימה שתאפשר הזדהות רחבה יותר.

    • מכירה את המדרש, אבל בגלל שהוא מציע נקודת מבט תנכ"ית נמנעתי ממנו.

      רציתי להזכיר את הבסיס השואה שמשותף גם ללא מאמינים בכלל, שאי אפשר לחמוק ממנו.
      יום טוב.

      • אבל טוב שהבאת אותו , כי חששתי שממני הוא שוב יתפרש לא נכון ואולי טעיתי, מי יודע, כולנו בבדיקה עצמית כל הזמן.

        • אותי , אביטל, יעניין כמה אנשים יגיבו לשאלתך, כמה יראו בשאלה עניין בעל ערך לעיין בו. אני מקשיב בהערכה למשה יצחקי. לאנשים נוספים כאן יש הרבה מה להגיד והם מבינים את העניין שבשאלה אבל חוששני שמעטות תהיינה התגובות. לפעמים הכמות מביעה איכות. וכמות התגובות הדלה מביעה משהו על האיכות.

          אני בהחלט ובהדגשה רואה כתעודת עניות לנו כיוצרים שהעניין האקוטי הקיומי שהצגת אינו מובן בהקשריו הקריטיים לנו. ואינו מדרבן שיח בעל רצינות.

          על תחתונים כותבים כאן שירים "מרגשים"

          אבל על שאלה קיומית נשארים ערום ועריה.

          • אני בהחלט די מבולבלת מבננות בלוגס/ , מעריכה אנשים יוצרים וכך יהיה תמיד ומקבלת רעיונות מהם וזה תמיד משמח.

            אבל כבר לא יודעת למה מגיבים לי ועל סמך מה, איכות- לא איכות- התבלבלתי לגמרי, אני כן נחמדה, לא אדיבה, נורא נורא לא ברור, אבל אולי צריך להסתפק במפגש , אם כי פעם שלחו לי מיילים לא מהבלוג על משהו שכתבתי על החסידות, וזה עורר אותי להבין שיש עוד עולמות , ובילבול הזה ניפרד כי אני תכף יוצאת.

      • אביטל
        גם בעניין השואה של מלחמת העולם הראשונה, מערכת החינוך נקטה זמן רב בגישה שיש להראות רק את ההרס והחורבן. זה מעורר רדגשות הרסניים ורק תחושות לאומניות ופראנוידיות. לכן רווח לי כשראיתי תכניות שעוסקות גם בעולם היהודי ומה שהיה בו טרם השואה, כדי שאפשר יהיה להתחבר גם למקור היש ולא רק לאין. ואני גם מציע לעשות הבחנות בין חורבן הבית לבין שואת יהודי אירופה, אם מכניסים הכל לאותו סל תודעתי בסוף הזיכרון הקולרטיבי יגרוס בשיני הזמן גם את זה וגם את זה.
        הבאתי את המדרש, כדי לתת עוד פרספקטיבה. וצריך להראות מה היה טרם החורבן כדי להבין מה נחרב.

        • התכוונתי למלחמת העולם השנייה כמובן.

          • רציתי לומר, שיום השואה הוא יום חשוב בעייני רבים ותשעה באב זה משהו שחלף, בעוד תשעה באב הוביל לכל מה שחווינו לאורך אלפיים שנות גלות , זאת הייתה הכוונה.

            בקשר למדרש – זאת אפשרות לפוסט נוסף.

            רציתי לכתוב על זה כמשהו בסיסי.
            כי חברה שכותבת לא מכאן אמרה לי : תשעה באב? זה היה מזמן נקודה, כלומר מה לנו ולזה?
            אז רציתי להסביר את הבסיס .
            הסיבות לחורבן רבות ולא נלמדות.

            עובדה גם אני לא צמתי, מה הבנתי בזה בכלל, מי הסביר לי? לא רלוונטי וזהו.

            אפילו לא ידעתי שמבחינית חשיבות תשעה באב חשוב ומהותי יותר מיום כיפור.

            רק טוב.

  2. אביטל, אני בעד גישה שמקרבת ולא שמתנגחת. אני חושבת שבגישה כזו תמצאי שיש רבים שמוכנים להקשיב. גם אם אין להם תכניות (לעת עתה ולמראית עין או באופן מודע) לחזור בתשובה. החלוקה הדיכוטומית לשחור/לבן בעדנו/נגדנו דתיים/חילוניים שונאים/אוהבים וכו" צריכה אולי לפנות את מקומה לגישה של רצף. ובתוך הרצף הזה יש הרבה אנשים, כך אני מאמינה, שמוכנים להקשיב אבל נרתעים אם באים אליהם בשוטים ובעקרבים וצועקים עליהם חמס. לא הטפות ולא נבואות זעם. רק דיבור.

    • איפה ראית שהטפתי.

      מה גם שבואו נתחלף רגע, אני בנעליך ואת בנעלי במצב מעצבן שלא משתנה.

      ואני ממש לא מתנגחת אני מגיבה פה בלי סוף ובטוב.

      • אבל אביטל, ראי מה קרה זה עתה: לא אמרתי שאת מתנגחת. לא היתה פה האשמה אישית! את תהית איך הפך כל מה שדתי למוקצה וגו", ואני ניסיתי להשיב (יחד איתך!) לתהייה הזו. הגישה של חלק מאנשים דתיים (ואולי החלק הקולני מעצם טיבו) להתנגח, להטיף, לגלגל לפתח אנשים כמוני, שמוכנים להקשיב, נבואות זעם, היא גישה מרחיקה. ושוב – אין פה האשמה כלפייך! ואגב, גם הגישה של חלק מהחילוניים לדחות כל מה שיש לו איזו קירבה לדת, היא גישה שאינני מכבדת או מברכת עליה כלל. כל שאמרתי שאולי בגישה יותר מאפשרת, תתגלה הנכונות ולא המרחק.

        גם אני מגיבה וקוראת ואיני באה ממקום שונא/דוחה/נרתע וכיו"ב. ממש לא.

        • סליחה מירה, כי תמיד מטיפים לי על כפייה , כופים וכ"ו כך שכבר הפכתי לאלרגית לזה.

          את צודקת יש יוהרה אצל מי שיודע שאומר מי אתם ומה אתם וזה מעצבן, אם כי גם היודעים טוענים לההפך שהם נחשבים לבורים כי הם לומדי תורה ,בקיצור המון חוסר הבנה ותיקשורת רעה.

          טוב שאפשר לדבר איתך בלי להתגונן אסיר את הפחד כשאני במחיצתך.
          תודה.

  3. היי אביטל
    פוסט חשוב, זה שלא מגיבים לא אומר שלא קוראים… מגיבים על משהו שאפשר להתנהל בתוכו, זה כמו שאני אגיב על בריאת העולם, תמיד אשמח לקרא על זה.
    לא הכרתי את הסיפור על נפוליון.
    להתראות טובה

    • טובה, כשאחרים כותבים על אותו נושא בדיוק יגיבו וכשאני אז אני בנישה של כפיה דתית.

      אבל את מקסימה וחסרת פניות, אני יודעת זאת ותכף אקשיב לשיריך כי שלושת השבועות כבר חלפו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת