תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14483&blogID=161
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14530&blogID=161
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?
itemID=14530&blogID=161
למי שלא יודע על מה מדובר, ממולץ לקרוא את הקישורים.
——————————————————————–
לפני מספר חודשיים שוחחנו במדרגות אודות הריהוט והחפצים המיותרים שאנשים נוטשים בחצר.
זוכרת שהבטחת שתעזור לי לפנות את הערבוביה. לא עמדת במילתך, שכחת? לא כעסתי. כי בשביל מה…
והנה הבוקר, אני מוצאת את עצמי, עומדת כמעט לבדי, מול מה שנותר ממך, מפנה את החפצים הלא רצוים שהשליכו לכל עבר אוהביך, בסיועה של ביתי אני מורידה אותם אל הרחוב( כולל את השטיח שנישא כמו אלונקה) . ובוכה..
הזהו כל האדם?
ומהם חפצים?
—————————————————————————–
דיווח לכל המתעניין בגורל הכלב, ובכן, הוא הועבר מכאן אתמול.
מרגשים מאוד ,אביטל, כל קטעי ההתבוננות בבני ברק סיטי ובאדם בכלל
את צריכה לאגוד אותם ולכתוב רומן
כתיבתך יפה ורגישה
ובאשר לחפצים אין הרגשה קשה יותר ממיון או זריקת חפצים של מישהו שהיה ואיננו
ובאשר לשאלתך זה אינו כל האדם רק תזכורת למעטפת שאינה משמשת אותו יותר
וכמו לכל מעטפת יש לה גירסה משלה…
אני שמחה שדואגים לכלב
שמעתי את יללות הכאב שלו עד ביתי באמת
כואב הלב על השכן. וגם על הכלב ועל החפצים המושלכים. גם להם יש נשמה.. לאן הועבר הכלב, ידוע לך??
אתמול ליד פתח ביתי מצאתי ערימת ספרים גדולה שמישהו השליך. האנציקלופדיה העברית. כואב הלב, ואני חושבת איך להצילם. כבר 'הצלתי' כמה אסופיים כאלה בעבר, אבל כמה אפשר? אולי אכתוב פוסט בעניין.
יפה ההתבוננות שלך, אביטל. ומעניינת.
כמה עצוב.
תודה לכל המגיבות, למדתי מכולכן.
תלמה הפוסט שאת רוצה להעלות נשמע לי מעניין.
מצפה לו.
יעל, באמת חשתי עצובה.
חנה, אכן לאדם יש נשמה.
אך באותו רגע חשתי דכדוך.
עידודך נגע בי.