תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
מרוב הנקיונות לפסח אני חשה שאני טובעת ביותר ויותר באלגן.
ארון אחד מפורק מתכולתו וסביבו מוטלות ערמות של כביסה שנערמה לה באין משים, הכיור נחנק מרוב כלים, החול שבני הביא עימו מן הגן מוצא לו שבילים , מתחפר בינות לערוצים שמתגנבים אל מתחת לספות.
המראות באמבטיה וחדרי השינה לא מראות אותי כפי שאני רוצה להראות.
הן לא מספיק מבריקות.
אפשר לומר כלל לא מבריקות .
עכשיו יש לי תרוץ לכל המהומה הפנימית, שנתמכת בחיצונית.
אבל בסוף יהיה כאן סוג של שקט.
כמו בכל גאולה.
אני חייבת להאמין בזה.
זה כמו הדוד המסור שהגיע לשדה התעופה על מנת לאסוף את הסבתא שחזרה משהייה אצל הבת הצעירה.בשתי ידייו הוא מנפנף לסבתא שרק נחתה. מביין שלל הדמויות והפרצופים הוא מזהה רק אותה. וגם היא מתאמצת מעפעפת , מאושרת מכך שכן, יש מי שיסיע אותה הלילה אל ביתה.
אביטל,ומה עם איזה בן שישאל: מה העבודה הזאת לכם?
שיבור בשלום ובטוח ששמחת החג תשכיח את ההשתעבדות.
כתוב נהדר
הי אביטל, יש תקופה אחת בשנה שבה הבית שלי נראה כמו הבית של אחרים וזה כשהם מתחילים לנקות לכבוד הפסח. כשהם מסיימים זה היום שבו הבית של כולם נראה הכי לא כמו הבית שלי:)
אביטלי יקירתי, החזרת לי זיכרון ילדות רחוק. אם אצליח אכתוב אותו ואעלה… אם כי אף פעם לא התחברתי לניקיונות ההיסטרים האלה דווקא בפרק הזמן הזה. למה לא לעשות כל פעם קצת? לא יודעת, זה מה שאני עושה.
וכתבת מאד יפה.
ותעבדי לפחות עם כפפות
(או כפכפות, כמו שאספי אומר)
אביטל, גם אני נשאבתי לזה, לנקיונות,והסוף? שוב יתלכלך ויתבלגן, לא? ככה זה בחיים.. אני אוהבת איך שאת כותבת, ובהצלחה עם הספר!!