תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
כולנו מיואשים מהמדינה כולל אני.
מי שבשמאל רוצה שלום.
מי שבימין פחות הסתה והתעללות.
מי שבאמצע תמיד באמצע . נו מין אמצעי שכזה.
והעניים..
והעשירים שלא משתינים לכיוונם כולל אחת שרוצה אושר. או שאולי היא כן הצדיקה האחרונה.אסור לי להכשל בלשון הרע. סליחה!
בכל אופן בזמנו היה לנו אוברדרפט בבנק שלה ( לבעלי) וביקשנו שיחה עם מנהל הבנק ועד היום הוא לא נאות להפגש עם פועלים שכמותינו. דבר שכמעט וגרם לנו להסחף במורד הזרם מטה, מטה . וכשאתה למטה במקום שיושיטו לך יד אתה מגלה כל מיני עורכי דין שרודפים אותך עם עמלות רצחניות, כאילו לא מספיק לך זה שילדיך בסכנת רעב ונכסיך המועטים בסכנת הכחדה.
אם כך הצעתי לבעלי , השנה לא נניף דגל . די מספיק. יום העצמאות הוא יום אבל עבורי. אם כי בד' באייר נולדה ביתי המתוקה ששמה בישראל דרורלי ולכן אני חוגגת ומעבר לזה ..יאק.
ומה אמר הצדיק ?
שמדינה זה כמו משפחה .
כל המשפחות אומללות על פי דרכן. אבל בתורה כתוב לכבד את ההורים , לא לאהוב ולכן צריך לתת לה כבוד למדינה.
וחוץ מזה אמר הצדיק ?
שאחרי השואה היהדות לא הייתה שורדת בלי מדינה.
צדיק כבר אמרתי.
אני במקומו הייתי נשארת בסיר הבשר ממנו באתי, אך הצדיק ויתר על הכל ובא לכאן. לך תשבור לו את האמונה . בה' במדינה.
אחרי הצפירה כאב הצדיק את המצב , את החללים שלא יספרו לנו על כאבם, את הדם והזכיר לי שגם אנחנו ניצלנו מאיזה פיגוע רצחני.
כן..
אפילו לא אמרנו הגומל .
ומעשה שהיה כך היה. אחי החרדי ערך את ארוסיו במאה שערים אשר בירושלים בירת ישראל ( עדין* וביקש שנישן במלון פאלאס שנמצא בלב השכונה.
לשם מה? שאלתי.
נישן בבית הארחה , הרבה יותר זול וגם ככה אנחנו לא במצב..
ואז התעקש אחי באופן מפתיע שנישן במלון פאלאס. התעקשות שקוממה אותי מאד. מה לו ולחישובי הכלכלים רתחתי.אבל מאחר והוא הקטן ומתארסים רק פעם אחת בחיים נכנעתי למשגותיו.
ומה קרה?
פיגוע רבותי. באותה שבת ערכו "לוחמי חופש " רצחנים הרג המוני בבית הערכה הזכור לרע ואנחנו ניצלנו.
הכל בזכות אחי.
אז ככה זה..משפחה לא מחליפים, וגם מדינה לא .
.
אי לכך אמרתי לבעלי שהשנה לא תולים בחזית את הדגל כי נמאס!
ליבי מלא אהבה ותקווה ששמחתם של אנשים תהא שלימה כמו היכולת לכאוב או לבכות בשלימות.
איחולי לך בחזרה.
זה נכון. מדינה לא מחליפים כמו משפחה. אחרי דבר נוראי וטרגי כמו השואה, אני שמחה שיש לנו מדינה, אפילו שהיא לא מתפקדת, כמו משפחה.
אני את אמת כן תליתי דגל. דווקא בימים כאלה אני גאה להיות ישראלית.
יש לך בעל חכם וצדיק גם יחד.
היה לי קשה מאוד לתלות דגל אחרי ההתנתקות. מאוד. אני מקוה שאפשר להגיד את זה ולהישאר בחיים. מעבר לטעות שראיתי בזה נדהמתי מהאופן שבו זה נעשה – שטיפות המוח, הדקדוק בפרטים, הנכונות לבצע פקודות כאלה, תיאור "האויב" והניצחון "המזהיר".
אז היה לי קשה מאוד. ותליתי דגל.
לא יודעת כמה אנשים יכולים היו לחוש שהם חיים ברגע מיוחד בהיסטוריה- הישראלים של המדינה הצעירה הזו חיים בנקודת זמן שכמוהה לא היתה בתולדות העמים.
רגע היסטורי שזכינו בו, וזה לא דבר של מה בכך. אני מקוה ומתפללת שהמדינה הזו תצליח להתקיים עוד ועוד – בכל מקרה אני אדע שחייתי את אחד הנסיונות הנועזים והחשובים שניסו יהודים לקיים.
יש לי המון שאלות לגבינו כאן לאור כל מה שקורה. השנאה, הקיטוב , הדרדרות.האם זאת הייתה הדרך להקים מדינה ? ועל איזה עקרונות בדיוק.
אולי כשהמשיח יגיע דברים יתבהרו.
וכן ההסתה נוראית ואני שחייתי בתנאים לא נעימים יכולה לדמיין את חיי המגורשים . אבל רק לדמיין..
ושכחתי להתייחס לצילום המפורסם שלקוח באמת מאיזה אלבום הזוי בו נראים "לוחמים אמיצים" מורידים את הדגל לאחר הגרוש.
משום מה אחר כך שרפן שם בתי כנסת ומה הקשר ?
כלומר מדובר במאבק דתי? או במאבק של עם כבוש?
קטונתי ללא ספק.
את רואה את לא באמת מיואשת. האמת שבעלי תלה בניגוד לדעתי ולכי תהרסי שלום בית בגלל דגל.
השגחה עליונה מה שקרה בקשר ללינה
באירוסי אחיך.
ייתכן שכמדינה הגענו כבר לתחתית ואולי זה נותן תקווה שתתחיל עליה בכמה מובנים.
נכון איציק , כבר יש עליה והתפקחות אצל אנשים מסוימים וזה מעורר תקווה.
אביטל,
הרבה סתירות בחיי בעם היהודי,
נדהמתי לקרוא עוד סיפור על ההשגחה העליונה זה רק מחזק את אמונתי המתחזק ממילא,
גלית
גלית את מופלאה ועוד לא ענית לי מתי חזרת בתשובה? וכמה שנים את בתהליך.