ספרים

אתמול נחגג  דידן נצח חג הספרים החב"די, מי שלא יודע אחיין של הרבי ניסה והצליח לגנוב ספרים מספריית 770  שבברוקלין, ספרים עתיקים שערכם לא יסולא בפז, במשפט שנערך לו טען שהספרים שלו כי הוא היורש, הספרים בעצם שלו וזכותו למכור אותם, בית המשפט האמריקאי פסק שהספרים שייכים לרבי ולחסידיו.

לרגל היום, קניתי ספר תורני , בהחלט זו מצוה, אולם כשמדובר בספרי קריאה אני עדיין מתקשה לקרוא ספרות חרדית מקובלת, ולפעמים מתחשק לי לתקשר עם סופר כמוני, שכותב לקוראיו פרוזה.מלאכת הכתיבה בודדה כל כך…

אישית בכתיבתי אני מנסה לתת אלטרנטיבה לאנשים כמוני,שחיים את התנודות האלה,  כללית אני לרוב לא נהנת מהכתיבה של אחרים.

חוץ משני ספרים שקראתי השנה ( שנה אזרחית) והם נוגדים לחלוטין את השקפת עולמי ומה לא, אבל אני כן אכתוב עליהם, כי הכותבים שלהם פשוט מאד מוכשרים , כשקראתי נפעמתי מהכישרון. לצערי אני עדיין במקום שכישרון בולט מדבר אלי, לפעמים יותר ממסר, אין לי מושג איך פותרים קונפליקט כזה לא חינוכי. אני כן עובדת על זה. ועובדה שרוב הספרות הישראלית כבר לא לטעמי, כי מבחינתי הם מוכרים את האירוטיקה, כתוסף שמפיג שיעמום, היא הפתרון לאין לי מה לומר, בהרבה מאד פעמים, ואותי זה מביך. אצל שני הסופרים האלה יש  מגע ספרותי נוסף, יחודי.

אחד זה עילי ראונר שגם זכה בפרסים על ספרו " עריק"

והשנייה, אליס ביאלסקי שספרה " ראינו לילה" מרתק ביותר.

——

זו לא סקירה אז לא ארחיב.

רק אומר שאחרי שקראתי את הספר האחרון חשבתי שאפשר להפוך את התוכן שלו, ולהתייחס אל החיים כהרפתקאה, אני בהחלט עושה את זה, משתדלת שהרע יעיד על כך שאני עדיין מתרוממת מהעפר, מסוגלת להתמודד איתו, ובעצם הוא מעניין,והקושי הוא לא קושי הוא סוג של הפתעה,  ומבחינתי אפשר לגרום לו לטרנספורמציה, להפוך אותו למשהו רוחני.

זה לא מה שקורה בספר הזה, אבל אליס היא אליסה, ואליסה היא גם אני, כפי שכבר העדתי על עצמי, הספר סוחף ופותח אצל הקורא ערוצים בלתי צפויים. בלי קשר לעלילה שלעיתים התמשכה והחזרה עליה הייתה לי בעייתית. אבל לאליס יש את המשהו הזה שאתה מחפש בסופר. הראייה הבלתי צפויה על החיים והמתרחש.