קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מוקדש למאמן הכושר החביב עלי ב"הולמס פלייס הירקון"
אל צעיר
גלים קטנים געשו
כי בעומקו של הים החשוך
התהום התעוררה ותסער
אך מתרחצים לא-נראים
שחו בחושך והתרועעו
קראו, אפילו שרו משהו
ולפתע צרחו כולם
בתדהמה אימה וגועל
וינוסו אל החוף בחיפזון
כמו לקו במכות חשמל
כי מתהום המים הרוגשת
צפה גווייתו של לוויתן עצום
עטוף אצות וסתום עיניים –
גופתו של אלוהים קשיש
שיצורי מים זללנים
כבר החלו לכלותה
ואחר כך פרצו ברקים באופק
ובנוגהם האדמדם צהבהב
הבקיע אל חדש נערי ויפיפה
שעורו זוהר כאם פנינה
ויבשר לכל – – –
איני יודע מה
כי סתומה וחתומה הייתה בשורתו
אך כזאת הזיתי :
מוח של חסד וחנינה
יעניק לכל כמָתָנָה
שאיש לא יוכל לסרב לה
גם אם רשע הינו או דל בינה
וכל רואיו ייוושעו
כי יופיו ייטיב את נפשם
וישכך את צרתם
ויאציל צורה טהורה על צורתם
יופיו יאציל אצילות
והמחסור, הסבל וההבל יהיה להם שיעור
והכל יאכלו את טוב הארץ בלא בולמוס
הכל יהיו שבעים כַּאל עצמו
שלא ישתוקק לקרבנות וקילוסים ותחנונים
וכך ינצלו הדבורים, הציפורים וחיות הטרף
מידי מכחידיהם הנצלנים
וקדחת האקלים תרפא
וקור חדש ייצב את הקרחונים
וחיות הכפור יינצלו אף הן
ויזמרו יחדיו אפרוחי פינגווין
וגורי דובונים לבנים
וגשמי ברכה יעצימו את יערות הגשם
וכל המדבריות יוריקו
וישושון מדבר וציה
ובנאות המדבר יצמחו מלונים
ולכל אדם מכל גזע וצבע
מכל דת, מכל דרך ומכל אמונה
האל הזה ישלֶה פנינה
שעל לובנה חקוק באות קטנה
שמו של נמענה
וגם אם יאכזב האל ככל קודמיו
אשליית-גאולה לרגע
והזיה של יופי מחוֹלֶל
היו בה ניחומים לחוֹוֶה
כי העיר החוגגת על שפת החשיכה
הפכה מכבר מִנָוֶוה לנִנְוֶה
והעולם כולו נזלל
ברעב שאין לו משביע
ובצמא שאין לו מרוֶוה.