גלית וסקר משוררת מוסיקה
בסיעתא דשמיא
הכיבוש ואני גלית וסקר
מַחַץ עוֹפֶרֶת מַעֲלֶה בְּאַפִּי זִכְרוֹנוֹת חֹמֶץ:
הִתְעֲבּוּת זֵיעַת עֲרָבִים בִּשְׁמֵי הַמַּחְסוֹם
הֵם כּוֹבְשִׁים.
אֶת פְּנֵיהֶם בָּאֲדָמָה
חַיִץ בֵּין 300 גְּבָרִים וְחַיֶּלֶת אַחַת שְׁזוּפַת קַרְנֵי הִתְנַשְֹּאוּת
מְדַגְמֶנֶת כִּעוּר בִּצְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל
פִּזַּרְתִּי עַל עַצְמִי מַטְבֵּעוֹת חֹפֶשׁ
תְּרוּמָתִי לְקֻפַּת הַכִּבּוּשׁ
אֶפְשָׁר וּפָתַחְתִּי בְּחֶשְׁבּוֹנַם פִּקְּדוֹנוֹת טֵרוֹר
אוי גלית כמה אשמה . כובשים פניהם באדמה. שיר חזק וכובש. המשיכי במלאכת הקודש שלך.
כן,
זה זיכרון לא נעים מתקופת הצבא
שבוע טוב
גלית
שיר חזק ונכון
וטוב שחזרת 🙂
תודה אליענה,
שמחה לחזור
אכן זכרונות חומץ ! לא נעים לקרוא את השיר הטוב הזה , חשוב שכתבת אותו!
כן, בעקבות ערב שקשור לכיבוש התעוררו הזכרונות.
התעבות זיעת ערבים בשמי המחסום, הם כובשים פניהם ואנחנו? זועק השיר שלך את כאבם כאבנו עד כדי שקשה לקרוא בו שנית, מחמת הבושה
תביני,
אני רק השווצתי למולם בחופש שלי,
תארי לך מה חייל מסכן משועמם ומתוסכל עושה להם יום יום
האי אחותי, אני מאמינה שעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ולכן לא בטוחה אם הכיבוש הוא לא העונש שלנו , וסתם חשבתי איך יקרא שיר שכתבה חילת שהעלתה על משאיות תינוקות מיבבים ואימהות מרוטות ושלחה אותם לשנים ארוכוות של עוני וחסר כל בקרוילות מתמוטטות.
לא בטוחה שהפתרון שמצאנו נכון , נראה לי יותר הכיוון הרוחני .
שבת אלינו עם מהלומה של קושי.
ויופי שחזרת.
ברוכה השבה, גלית.
שנה טובה מאד לך.
אביטל יקרה
את בוודאי צודקת. זה משאיר צלקות עוד יותר עמוקות.
מקווה שראת את המייל שלי. לצערי לא אוכל להגיע. בטח נחזור מאוד מאוחר בלילה ומורידים אותנו בבני ברק. אין לי אוטו. איזה חבל דווקא מאוד רציתי לדבר איתך ולטייל בעיר… 🙁
היי שחר-מריו,
כן חזרתי. מהלומה של קושי. זה מה יש . נאכל את שבישלנו.
ועכשיו אני הולכת לאכול מה שאמא שלי בישלה לי- אוכל הודי טעים לאללה.
שנה טובה !
אמן כל משאלותינו יתגשמו:)
יפה מאוד וכואב
השירה כאן גברה על לשון הפוליטיקה המלחמתתית, בביטוי ולא במציאות לדאבוננו
אמל,
תודב על תגובתך ו- welcome 🙂
גלית
שיר חזק וקשה! ברוכה השבה ,ושנה טובה
שלום חנה,
תודה. נכון הוא קשה.
שנה טובה גם לך