מי-טל נדלר כותבת
מַחֲסוֹם
גַּם הַשַעַר הַפָּרוּץ בְּיוֹתֵר הַיָה פַּעַם מַחֲסוֹם.
כָּךְ אֲנִי מַעֲדִיפָה לְהִתְּקָרֵב אֵל גוּפֵךְ: בִּזְהִירוּת.
לְהַבְחִין בָּאוֹר הַשׁוֹטֵף אֶת עֵינָיִךְ
כְּשֶׁאַתְּ נִלְחֶמֶת בָּבַעָיוֹת הַפְּשׁוּטוֹת בְּיוֹתֵר.
אֶתְמוֹל, כְּשֶׁהִתְעַקָשְׁתְּ לְהַסְבִּיר לְחֲבוּרָת
הַקְטָנִים שְׁהִתְגוֹדֶדָה סְבִיבֵךְ, שֶׁאֵינֵךְ
מִתְכַּוֶנֶת לְהַבְטִיחַ לָהֵם שׁוּם דָבָר שֶׁלֹא
יוּכְלוּ לְהַבְטִיחַ לְעַצְמָם, עָלַה לְהִתְּכָּרְבֶּל
בִּבְגַדָיִךְ רֵיחַ הַחָתוּל הַמֵת שֶׁל הַשְׁכֵנָה
בָּבְּלוֹק מִמוּל.
הַיוֹם, אֲפִילוּ לֹא זֶה
(פורסם ב"עמדה", 12/13 ובספר פסטיבל מטולה "105 משוררים בכתב ידם")
איזו משוררת נפלאה את, כאילו המלים הנכונות כותבות את עצמן {מזכיר לי את האיכות הנדירה לדעתי של מאיה קופרמן}
היי חני
עוד לא עשינו היכרות..
נעים מאוד
🙂
מי-טל !
(יופי שאת קופצת לבקר…)
אהבתי
בייחוד את הגוליברית שסביבה הקטנים
ומטפס בה ריח מוות חתול
היי עדי, תודה
אהבתי את הרעיון של הגוליברית – מוזר שגם אני איכשהו דימיינתי אותה כך – משהו רחב, משתרע ומסביב הכל מבולגן ומלא פינות של אפשרות
יפה
תיאור מדוקדק של נימים של רגע
של אור ושל ריח
חושני
אהבתי את ציור-המילים הזה
היי נטע
בעצם עוד לא הכרנו – אז הנה זה קורה…
תודה על הרעיון של הציור-מילים
זה אכן משהו שניסיתי להראות איכשהו, את התנועה הזו בין מה שנקלט בגוף לבין מה שהתודעה מנסה לתפוס וכל הזמן חומק ממנה…
גם השער הפרוץ ביותר היה פעם מחסום . לזכור כשהשלום והאהבה יפרצו.
היי מירי
תודה על התגובה האופטימית
כן – לזכור את זה- אולי
אבל לפעמים אני חושבת דווקא שצריך לשכוח – לפעמים כשזה מגיע לפוליטיקה הסבוכה, אני תוהה אם לא עדיף לחשוב על שערים לרווחה ומבלי להיזכר בעבר (משחק מחשבתי? אידיאולוגיה?)
אבל זו גם התחלה לא רעה – לקוות שאכן המחסומים שהצלחנו להקיף את עצמנו ואת שכנינו בהם, יפרצו פעם.
אמן . לקחת דוגמא מהאהבה . סימן שאנשים יכולים.
יופי של שיר, מטאליקה!
היי יעלי, תודה 🙂
שיר מעניין ומרגש. מזכיר את המשוררת האמריקאית סקסטון.
תודה אורנה
🙂
שיר נפלא.עדין וחד.
נהדר.
היי יאיר,
גם נפלא גם עדין גם חד וגם נהדר?
וואו..עשית לי את היום, Danke schön!
לא כתבתי דבר שלא התכוונתי אליו.בבקשה.
יפה ביותר. בדרך כלל כשאני חושב על היחסים בין פתוח וסגור, פרוץ וחסום, אני חושב שכל מחסום היה פעם שער פרוץ.
התכרבלות הריח בבגדים הגם שזה ריח חתול מת כובשת ביופיה
תודה משה,
וכן, יחסים זה תמיד פתוח סגור, זה קצת, ממקום אחר גם מתקשר להתכתבות שלי עם מירי – בעניין זה שתמיד אחרי שנזכרת, עליך לעשות תרגילי שיכחה, וזו תנועה שממשיכה את עצמה.
אם ממש ללכת רחוק רגע – אז אולי זה המקום המוזר כל כך של הגיבור של קפקא העומד בשער החוק ותוהה איך יכול להיות שאף אדם לא בא וביקש להיכנס, חוץ מממנו…
יופי של שער פתחת לנו, מי-טל. וטוב להיזכר שהשירה עוסקת (גם) בבעיות הפשוטות ביותר.
(וסליחה שלא עניתי לך אתמול. הנייד הפרטי שלי היה "משותק" עקב עומס בעבודה. לא שלא הסברתי לך את זה מבעוד מועד. אבל התעקשת…).
מחסום?
:))))