דיוקן

דְּיוֹקָן

מוּקֶפֶת בְּאַרְבָּעָה קֵירוֹת שֶׁהֵם לֹא יוֹתֵר מִמַחְסָן

מָלֵא טַחַב אֲנִי מְנַסָּה לְשָׂרְטֵט אֶת הַדְיוֹקָן שֶׁלְךָ.

מִישֶׁהִי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, צְרִיכַה לַעֲמֹד בַּחָלוֹן

וְלָחְמוֹל אוֹתְךָ יָפֶה. חֶסֶד עַל

הַשָׁנִים בָּהֵן הֶאֱמָנְתָ שְׁצוּרָה אֵינְנָה חֹמר. מָשְׁהוּ

הֶכְרֵחִי יוֹתֵר זָרַם אָז בָּעוֹרָקֵים, תּוֹסֵס מוּפְרָע

כְּמוֹ לָבָּה שֶׁל קִיטוֹר חַם. בְּעֵרָה,

שְׁעוֹד לֹא הַייתָה חוֹלִי.

כֹּל הַבֹּקֶר יָרִיתִי כָּדוּרֵי סְרָק אֶל חֶדֶר הַמַרְאוֹת

שֶׂל הַיָלְדוּת. מְדֻיֶּקֶת כְּמוֹ אִישׁוֹן שָחֹר שֶׁלֹא

נִיתָן לַחֲצוֹתוֹ, הָזִיתִי אֶת הַסְפָּרְטָנִיוּת שֶׁלְךָ.

רֵיחַ מָדִים וְצֶבַע נַעֲלַיִם.

אֵינְנִי מַצְלִיחָה לְהִיפָּטֵר מִמְךָ אַבָּא.

כַּאן מַתְחִיל הַטֶבָע הַכָּפוּל שֶׁל הַדְבָרִים:

לְבוּשָׁה בְּשִׁרְיוֹן קָשְׂקָשִׂים לוֹחֵץ אֲנִי צוֹלֶלֶת אֶל הַבָּיִת.

מְהָדֶקֶת אֶת הַגוּף. יוֹרֶדֶת שְׁלָב אַחַר שְׁלָב בְּנִסָּיוֹן                  

לְהַבִין אֵיזוֹ תְּשׁוּקָה מֵנִיעָה אוֹתִי יוֹתֵר:

לְהִילָחֵם בְּךָ אוֹ לְהַצִיל אוֹתְךָ.

מִקָרְקַעִית הַחֶדֶר, אַטוּמָה לְאַהֲבָה עֹנֶג אוֹ כְּאֵב,

אֲנִי וּמִי שְׁהַיִתִי סוֹרְקוֹת אֶת הַתָּצְלוֹם הַיָשָׁן שֶׁלְךָ

יוֹדְעוֹת שְׁמִצִדוֹ הֶהָפוּךְ, כְּמוֹ נְבוּאָה קָשָׁה שֶׁאִי אֶפְשָׁר

לְהִתְנַעֵר מִמְנָה, יוֹשֶבֶת אִשׁתְךָ, קְפוּאָה בֵּין רְהִיטִים חַיים.

נוֹף אִילֵם בִּתְמוּנָה שׁוֹקֶקֶת. בּכֹל זֹאת אֲנִי מִתְעַקָשֶׁת

לְנַחֵם.