בננות - בלוגים / / שכל אורגזמה דמתה למצב של ריקם
אמירה הס
  • אמירה הס

    האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת.  יש ביוגרפיה נשמתית שהיא בעבורה מיצגת את חיי. אבל: עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן. סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית.  צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות 3 נכדים.  קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית. הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים. בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה ואחת המשוגעות משאיו.  מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת. בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן.  אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון.  מי יודע? היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה. היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.   האמת שאני מרגישה מפוספסת.  נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת.  בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות. אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי.  מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה. הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי. אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר.  השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני.  לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה. לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.   עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.   עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי.  זה הגיל כנראה. וזה מציק.  הולכת ונעלמת אל תוך עצמי.  אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.

שכל אורגזמה דמתה למצב של ריקם

את השיר הזה כתבתי הבקר ורציתי להשהותו. אבל פתאם ראיתי שיעל דברה על פתיחה ובדיוק התחלתי את השיר במילה פתח,  אז החלטתי שאולי יש התאמות טלפתיות אצל הבננות:
להלן השיר:

פתח לי אלהים את השער הסגור

ומזמן שאינני עגור

אז כבר פה אגור

שם גר

את רוחה של הגר

ואת ענתות

זו זמן ועת

לכתב את

כל אשר

יש לתת

זבח

קרבן

לחרוז לזמן

חרוזים עולזים

בזמנים של פורען.

 

הנה עד כאן מתת כוס

כולו צוף ודבש

מהזמן של המן

ואד הוק

עד לכאן

 

הוק שיהקתי שיהוק

למצוץ את פי הבקבוק

שצף בשקוף

ופתח

את צוהר לבו

במקום את זובו.

 

ומזמן שהייתי זין בעין

לא היתה לי שעת פורקן

שכל אורגזמה דמתה

למצב של ריקם

חלולי

חללו

לרועים בבוסתן.

 

___

 

 

פתח לי אלהים את הנקב

נקב שמורים הוא זה

מזמן עת דודים

עת הייתי קולפן

של כל זין איתן

שחשק להספן

בתוך חצרותי

 

וחצררתי חצרות

ופתחתי סוכות

וסכה בשמן וזלין

ושמן תנוקות

וליטוף בביצים

ושאר ירקות.

 

ועשיתי שפגט ורקדתי באלט

על הבלאטות  קרסתי

קריס קרוס אז נפלתי

בלבטים התלבטתי

מי נהפך למשרת.

 

משרתים בקודש

שרתי בתי ספר

משרתי כוהנים

וסתם עצלנים

דפקו בדלתות

אז ערכתי מיטות

לשבטי ישראל

שבט חסד

 

ובאו בי WAW

ובאו בי ים

ימבה של דברים

הוזים על  קסמים

ובריחות תבלינים ויסמין ושומין

נכנסו בי קטנים וגם משונים

חלקם בריונים

מלא שפנפנים

 

____ 

הוצאתי מכובע שפן

ומכל קונדומים

ילדי מבחנה

נבחנים בזמנים.

 

הריתי הורים

וחד הוריות

ונקב  בזמן

ובנבכי אישויות.

ופרשתי כנף

וקרעתי אוזון

ומה שיצא

זה רק ברווזון.

 

מכוער  אז הייתי

מביט באגם ואין נרקיסים

רואה רק ביצה ושאר יבחושים.

 

מי שקרא בכוסי

וטרף בקלפים

אמר שנולדתי במזל הדסים

בכל בית כנסת ובשעת תפילה

לחששו את שמי בסוף המגילה

 

 

והייתי איום

והפכתי לאיבן

וגם איבנוביץ ממני לא נסתר

הוא דהר בתוכי את כל המחר.

 

מדהרת דהרות אביריו מדהרת דהרות אביריו.

 

 

אביר על סוסי

מצץ מבושי

ושפך את הדם

כיין לגם

דמעות השרופות

והזיותי חרופות

ונוסף גם הוא על חבר רעי

חבר עמים הוא זה

קצוות

קשרים

פוערי בתרים

לפרצם

 

(שמה בפיורדים הנשמתיים

יש אדמות כזין מקועקע בנבכי הלבה המטפיזית –

הנה לכם שתי שורות שהשתגעו לצאת ממני

מבלי שאבין פשרן).

 

10 תגובות

  1. אוהוו

    ואני חשבתי שאני "פתוחה"?!

  2. פעם ראשונה שנחשפתי לשירייך כאן באחרונה. אני לא יכולה לתאר במילים את שאת גורמת לי

    • מירי פליישר

      מתנבאת לך בשער
      וכל צער העולם וכובדו
      בך
      יהיה נא בלוג זה
      הבור של הספר של מידאס
      שצעק לתוכו
      למידאס יש אזני חמור
      ולא יצמחו שיבולים מזמרות
      ממנו
      ותנוחי מעט

    • מירי
      הבחנתי לאחרונה שאזני צומחות
      תודה יקרה
      אני מתה לנוח מתה לנוח המילים בולעניות אותי הכל בולעני לי בעצמי ראיתי את אזני

      • מירי פליישר

        אמירתי
        לא הבנת אותי
        הבלוגייה היא הבור שלתוכה אנחנו צועקים את סודותינו.
        סוד כוחו של הבור הזה הוא בעובדה שהוא של כולנו
        לכן קירותיו יציבים מבטון
        יציבים בכוח הפרגון ההדדי שמכיל את העצמי של כל אחד ואחת מהמתפרגנים.
        אמירה היקרה שלי את נורא חשובה לכולנו וכשרונך הרב מאיר למרחוק.
        פה המקום בבלוגייה הידידותית הזו
        שירי לך שירים כלבבך.
        ואם שירתך קשה לך כמו הניצוץ הניתז הביאליקי,חבל אבל אולי אינך יכולה אחרת .חשבתי שהבור יכול לעזור קצת.
        ובהזדמנות זו לספוג כל כך הרבה עושר.
        זה כל מה שהתכוונתי
        תרגישי חופשית להכל גם לשירי שטות וגם לשירי..לאי"דעת מה
        ותודה על ההשראה והדוגמה לנסיקה חופשית עם רשת בטחון של כולם פה

        • מירי
          בא בי בכי. מרגשת אותי. כולם פה יד אחת עשת יצוקה אחרת באמת אפול לבירא עמיקתא.

          • כמובן לא צריך להיות כל הזמן על בהונות
            ותמיד האמת אם היא נאמרת בצורה רגישה היא לא תכפוף איש רק תשכלל
            רק כשיש אגרסיות לא מוצדקות זה הדבר הקשה מאוד ואי אפשר להכיל תקפנות ששאין בה שום קשר לשפוט

  3. יפה מאוד השיר.

השאר תגובה ל מירי פליישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמירה הס