על נהרות בבל

היום התגלגל לידי הספר על נהרות בבל, של יהושוע המאירי.  בספר אוצר פתגמים של יהודי בבל.
מה הבננות חושבות על גישה כזו ללידה של בת?  
תחלה הקדמה קצרה:

אני מצטטת את יהשוע המאירי:  יהודי בגדד שמחו בלידת הבן.  בלידת הבת הכל התנהל בדממה והקרובים, בדחילו ורחימו היו ניגשים אל האב ומנחמים אותו בשקט, מרגיעים אותו ומאחלים שיזכה לראות בנים אחריה".

…"ילדה בת"  גאבת בניתי".
לידת הבת צויינה כאסון המתרחש על המשפחה.  המבקרים התמעטו, שקט שרר אצל הבריות.

אני גם זוכרת ספורים אפילו על הלידה שלי. אולי אספר בהזדמנות.  ככל שאני מתרחקת ממקור לידתי וככל שאני מנותקת, יקל לי או אולי יקשה עלי לספר.  נראה.

בכל אופן הנה כמה פתגמים מצוטטים:
,באה דאגה לאמה"

גם אחת לרפואה אינה רצויה.

כולן כדים שבורים.

כשאמרו לו נולד בן, קשר את חגורת אמו וקם,
כשאמרו לו נולדה בת, אמר:  למען ה" צאו וסגרו  את הדלת.

"רד מדרגה ושא אשה, עלה מדדרגה והתידד עם ידיד".

"הבת (העלמה) לקבר, או לנישואין (לגבר)

"הו המאופרת בפודרה ואודם, מדוע יושבת על סף ביתך, האם רצונך להנשא?

ועוד ועוד דברים שיקוממו כל בננה.