בננות - בלוגים / / השיעור/ רוג'ר מקגו
דפים
  • אלי אליהו

    מתגורר בגבעתיים. עוסק בעריכה לשונית ובעריכת תוכן. פרסומי שירה בכתבי העת: מטעם, הליקון, קשת החדשה, כרמל, הכיוון מזרח, שבו, מאזניים, משיב הרוח ובמוספי הספרות. ספר השירה "אני ולא  מלאך" פורסם בהוצאת הליקון, 2008.

השיעור/ רוג'ר מקגו

 

רוג'ר מקגו

השיעור

 

הַבָּלָגָן חָגַג בַּכִּתָּה כְּשֶׁהַמּוֹרֶה

צַעַד פְּנִימָה בְּלִי מוֹרָא

הַחוּלִיגָנִים הַקְּטַנִּים הִתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ

קוֹלוֹ נִבְלַע בָּרַעַשׁ הַנּוֹרָא

 

"הַנּוֹשֵׂא שֶׁל הַיּוֹם הוּא אַלִּימוּת

וְיִהְיוּ שִׁעוּרֵי בַּיִת לְכֻלָּם

אֲנִי אֲלַמֵּד אֶתְכֶם שִׁעוּר

שֶׁלֹּא תִּשְׁכְּחוּ לְעוֹלָם"

 

הוּא לָפַת בִּגְרוֹנוֹ שֶׁל נַעַר שֶׁצָּעַק

וְטִלְטֵל אוֹתוֹ מִפֹּה לְשָׁם

וְאָז חָנַק אֶת הַנַּעֲרָה מֵאֲחוֹרָיו

(זוֹ עִם הַשֵּׂעָר הַמְּגֻשָּׁם)

 

עִם חֶרֶב בְּיָדוֹ פִּלֵּס לוֹ דֶּרֶךְ

בֵּין הַשּׁוּרוֹת הָרוֹעֲשׁוֹת

"מִי שֶׁרוֹצֶה, מְקַבֵּל", הִכְרִיז

"רֶגֶל, רֹאשׁ אוֹ אֶצְבָּעוֹת"

 

הוּא הִשְׁלִיךְ חַרְבּוֹ עַל תַּלְמִיד שֶׁאִחֵר

וְחִסֵּל אוֹתוֹ בָּאִבְחָה חַדָּה

וְאָז שָׁלַף תַּת מַקְלֵעַ

וְהִמְשִׁיךְ בַּחֲגִיגָה

 

מַּטָּח אֶחָד מָחַק אֶת הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה

(שָׁם יָשְׁבוּ כָּל הַדְּפוּקִים)

הֵם הִתְקַפְּלוּ כְּמוֹ סִירוֹת גּוּמִי

שֶׁנִּשְׁלְפוּ מֵהֶן הַפְּקָקִים

 

"אֲדוֹנִי, הַאִם אֶפְשָׁר לָצֵאת"

שָׁאַל תַּלְמִיד מְפֻחָד וְרוֹעֵד

"וַדַּאי שֶׁאֶפְשָׁר" הֵשִׁיב הַמּוֹרֶה

הִצְמִיד קָּנֶה לְרַקָּתוֹ וְיָרָה כַּדּוּר בּוֹדֵד

 

הַמְּנַהֵל דָּחַף רֹאשׁ מִבַּעַד לַדֶּלֶת

לִרְאוֹת עַל מַה הַמְּהוּמָה

הוּא נָד בְּרֹאשׁוֹ בַּהֲבָנָה

וְהִשְׁלִיךְ פְּנִימָה רִמּוֹן יָד

 

אַחֲרֵי שֶׁהַתַּחְמֹשֶׁת עָשְׂתָה אֶת שֶׁלָּהּ

וְדָם אֶת כָּל הַכִּסְּאוֹת כִּסָּה

הַדְּמָמָה נִכְנְסָה בְּהִסּוּס

עִם הַיָּדַיִם מֵעַל רֹאשָׁהּ

 

הַמּוֹרֶה סָקַר אֶת שְׂדֵה הַקֶּטֶל

שָׁם שָׁכְבוּ הַמֵּתִים וְהַמִּתְבּוֹסְסִים בְּדָמָם

נוֹפֵף בְּאֶצְבָּעוֹ וְאָמַר: "הִנֵּה,

לְמַדְתֶּם הַיּוֹם מַשֶּׁהוּ עַל הָעוֹלָם".

 

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. מעולה! חזק ברכט היה מברך
    כנראה צריך להקצין בשביל שמשהו ישמע..

    הַדְּמָמָה נִכְנְסָה בְּהִסּוּס

    עִם הַיָּדַיִם מֵעַל רֹאשָׁהּ


    ת ו ד ה

  2. אלי שלום,

    שיר שאמור להפחיד אבל אותיהוא הצחיק משום מה.

    תגובתי כנ"לית לתגובתו של אבנר על הדממה.

    גלית

  3. גיורא פישר

    השיר הזה הרבה יותר מתוחכם ומטריד ממה שהוא נראה בקריאה ראשונה. כיוון שהוא לוקח רגש מאד אנושי של המורה (שיסלחו לי אלה שלא קרה להם אף פעם שבא להם לקחת רובה ולרסס)ומתאר לנו את "התגשמות "הפנטזיה".

    זה אני 3

    זֶה אֲנִי
    הַמֵּלִיט פָּנַי מֵאֵימַת עַצְמִי
    זֶה אֲנִי שֶׁפַּעֲמַיִּם
    הִכָּה בִּי הַטֵּרוּף:
    כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד
    הִקִּיפוּ אוֹתִי,
    סָגְרוּ עָלַי
    וְצָחַקוּ מִמֶּנִּי
    כּוּלָם.
    גַּל אָדֹם שֶׁל עֶלְבּוֹן
    הֵצִיף אֶת פָּנַי.
    אִם הָיָה לִי אָז
    נֶשֶׁק בַּיָּד
    הָיִיתִי יָכוֹל
    לַהֲרֹג אוֹתָם
    אֶחָד אֶחָד

    • איריס אליה כהן

      היי גיורא יקר, לטעמי השיר מטריד גם בקריאה ראשונה. אני מסכימה איתך שלכל אחד מאיתנו יש הרהורי הרס, בין אם הוא עצמי ובין אם התוקפנות מושלכת החוצה. ההבדל המרכזי, אם יורשה לי, הוא ביכולת להביא את הרהורי ההרס כמה צעדים קדימה, אל המחשבה המגובשת, אל התוכניות הקונקרטיות, אל הכתב. זאת הייתה המחשבה שלי על ספרו של ג'ונתן ליטל, ככה קוראים לו, אני חושבת, שכתב את "נוטות החסד", ולשמחתי די היה לי בקריאת כמה פסקאות בחנות, כדי להחליט שאני אחסוך מעצמי את העונג המפוקפק. ולא שאני חושבת שספרים אמורים רק לענג, ממש לא, אבל תמיד נשאלת השאלה איפה מציבים את הגבול.

  4. שיר מתוחכם הבא אל המציאות בהפוכה
    השיר היה הרבה יותר חזק לו היה הדובר דווקא התלמיד…

  5. שרון שלי ברעם

    אני קוראת את השיר כשיר פוליטי, סימבולי, עם ניחוח כבד של גרוטסקי.
    עליי הוא פעל את פעולתו.
    מעורר לחשיבה, הפערים בין חלקי המציאות בשיר ובינם לבין המציאות עצמה מביאים אותה בהפוכה…נותרתי צוחקת, מתקוממת, חושבת, מזועזעת, מבינה ולא מבינה. אם הוא מעורר לכזה טווח תגובות זה בטח אומר משהו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאלי אליהו